סגן נשיא ארצות הברית לשעבר דיק צ'ייני מת בגיל 84. צ'ייני שירת תחת הנשיא הרפובליקני ג'ורג' וו. בוש בין השנים 2001 ל-2009.
צ'ייני הפך את תפקיד הסגן הנשיא - הסמלי בעיקרו - לבעל משמעות רבה בממשליו של בוש, והיה ממובילי הקו שתמכו במלחמה בעיראק. הוא שימש בעבר גם שר ההגנה וראש הסגל בבית הלבן, ולפני כן היה גם חבר קונגרס מטעם מדינת ויומינג.
צ'ייני ניהל מאבק נחוש להרחבת סמכויות הנשיא, לאחר שלתחושתו הן נשחקו מאז פרשת ווטרגייט שהובילה להתפטרות הבוס שלו לשעבר, ריצ'רד ניקסון. הוא גם חיזק את מעמדו של משרד סגן הנשיא, כשהקים צוות ביטחוני עצמאי שהפך למרכז כוח משמעותי בתוך ממשל בוש הבן.
לקראת המלחמה עם עיראק, רמז צ'ייני כי ייתכן שקיים קשר בין המדינה לבין אל-קאעדה והמתקפות על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001, אך ועדת החקירה הרשמית בנושא הפריכה את הטענה הזאת.
צ'ייני חזה כי הכוחות האמריקנים "יוחזרו כמשחררים" בעיראק, והעריך כי המלחמה שנמשכה לבסוף כמעט עשור תסתיים "יחסית מהר, שבועות ולא חודשים".
למרות שמעולם לא נמצאו בעיראק נשק להשמדה המונית, טען צ'ייני בשנים שלאחר מכן כי הפלישה הייתה החלטה נכונה, בהתבסס על המידע המודיעיני שהיה אז ועל הצורך להסיר את סדאם חוסיין מהשלטון.
יותר מעשור קודם לכן, כשר ההגנה בממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש האב, עמד צ'ייני בראש המבצע הצבאי האמריקני לשחרור כווית מצבא הכיבוש העיראקי במלחמת המפרץ הראשונה.
הוא קרא אז לבוש האב לנקוט קו נוקשה כלפי עיראק לאחר שסדאם פלש לכווית באוגוסט 1990, אך התנגד לפלישה לעיראק עצמה בטענה שארצות הברית תיאלץ לפעול לבדה ושמדובר במלכודת מסוכנת.
של קשריו הארוכים עם משפחת בוש וניסיונו הרב בממשל, בחר בו ג'ורג' בוש הבן ב־2000 לעמוד בראש צוות האיתור של מועמדים לתפקיד סגן הנשיא. לבסוף החליט בוש כי האדם שמוביל את החיפוש - הוא עצמו - יהיה המועמד המתאים ביותר.
עם שובו לפוליטיקה, קיבל צ'ייני חבילת פרישה בשווי 35 מיליון דולר מחברת שירותי האנרגיה "הליברטון", שעמד בראשה בין 1995 ל־2000. במהלך מלחמת עיראק הפכה החברה לקבלן מרכזי של הממשל האמריקני. קשריו של צ'ייני לתעשיית הנפט עוררו ביקורת חריפה מצד מתנגדי המלחמה.
כמו כן, הוא התעמת עם כמה מבכירי ממשל בוש, בהם שרי החוץ קולין פאוול וקונדוליזה רייס, והגן על השימוש ב"שיטות חקירה מתוגברות" נגד חשודים בטרור, כולל בהן "ווטרבורדינג" (דימוי טביעה) ומניעת שינה. גופים אחרים, בהם ועדת המודיעין של הסנאט ושליח האו"ם למאבק בטרור, הגדירו את השיטות הללו כ"עינויים".
בתו, ליז צ'ייני, הפכה אף היא למחוקקת רפובליקנית בולטת וכיהנה בבית הנבחרים - אך איבדה את מושבה לאחר שהתנגדה לנשיא דונלד טראמפ והצביעה בעד הדחתו בעקבות מתקפת תומכיו על הקפיטול ב־6 בינואר 2021.
אביה תמך בעמדתה והצהיר כי יצביע למועמדת הדמוקרטית קמלה האריס בבחירות 2024. "ב-248 שנות קיומה של האומה שלנו, לא היה אדם מסוכן יותר לרפובליקה מאשר דונלד טראמפ", אמר צ'ייני, מי שנחשב במשך שנים לאויב ותיק של השמאל האמריקני.
צ'ייני סבל במשך חייו מבעיות לב רבות, לאחר שלקה בלב בפעם הראשונה בגיל 37. בשנת 2012 עבר השתלת לב.
נולד ביום הולדתו של רוזוולט, וספג השראה מקנדי
ריצ'רד ברוס צ'ייני נולד בלינקולן, נברסקה, ב-30 בינואר 1941 באותו יום שבו חגג נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין דלאנו רוזוולט, את יום הולדתו ה־59. אמו, מרג'ורי לוריין, הייתה מלצרית שהפכה לשחקנית סופטבול, ואביו, ריצ'רד הרברט צ'ייני, עבד במשרד הפדרלי לשימור הקרקע.
צ'ייני כתב בספר זיכרונותיו מ־2011 כי שני הצדדים במשפחתו היו דמוקרטים נאמנים של ה"ניו דיל". סבו, שהתלהב מכך שהנשיא רוזוולט חולק יום הולדת עם נכדו, שכנע את הוריו לשלוח מברק לבית הלבן כדי לבשר על כך. בריאיון לסרט תיעודי על חייו, סיפר צ'ייני כי הוא היה "הרפובליקני הראשון במשפחה, כנראה מאז סבא רבא שלי שנלחם במלחמת האזרחים בצד של הצפון".
בילדותו עבר עם משפחתו לוויומינג, שם גדל, ובהמשך החל ללמוד באוניברסיטת ייל. "הייתי סטודנט בינוני במקרה הטוב", הודה. בסופו של דבר נשר מהלימודים. בשובו לוויומינג בשנת 1962 עבד בבניית קווי חשמל ותחנות כוח פחמיות, לפני שהשלים תואר ראשון ושני במדעי המדינה באוניברסיטת וויומינג. צ'ייני סיפר כי באותה תקופה ביקר בקמפוס נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי, שדיבר בפני הסטודנטים על החשיבות שבשימוש בידע שלהם לבניית אומה טובה יותר ועולם טוב יותר. "הוא עורר בנו השראה, ובזמן שבו ניסיתי לבנות את חיי מחדש, הייתי אסיר תודה במיוחד על תחושת האפשרויות שהעניק לי", כתב בזיכרונותיו.
בשנות ה־20 לחייו התנגד צ'ייני בחריפות לסטודנטים שחסמו קמפוסים במחאה על מלחמת וייטנאם. "באופן עקרוני תמכתי בחיילינו בווייטנאם ובזכות של ממשלי קנדי וג'ונסון להחליט על המעורבות שם," כתב. עם זאת, הוא עצמו מעולם לא גויס. על פי הביוגרף שלו, ג'ון ניקולס, צ'ייני הגיש שוב ושוב בקשות לדחיית גיוס ולפטור משירות. ניקולס כתב במגזין The Nation בשנת 2011 כי "צ'ייני הגיב לאפשרות של לבישת מדי צבא כאדם שאלרגי באופן קטלני לצבע ירוק-זית". צ'ייני מצדו טען שהוא היה שמח לשרת.
צ'ייני הגיע לוושינגטון בשנת 1969 כמתמחה בקונגרס, והחזיק בתפקידים שונים בבית הלבן בתקופותיהם של הנשיאים הרפובליקנים ריצ'רד ניקסון וג'רלד פורד. אחד ממוריו הראשונים היה דונלד רמספלד, שכיהן פעמיים כשר ההגנה - הן בממשל פורד והן בממשלו של ג'ורג' וו. בוש. כאשר צ'ייני מונה לראש צוות הבית הלבן של פורד, הוא למעשה ירש את מקומו של רמספלד.
במהלך עשר השנים שבהן שימש כנציג היחיד של מדינת וויומינג בקונגרס, צבר לעצמו מוניטין של שמרן קיצוני. הוא הצביע בעקביות נגד זכויות הפלה, התנגד לשחרורו של נלסון מנדלה מהכלא, וכן הצביע נגד חקיקה להגבלת נשק ולמימון תוכניות חינוך ואיכות סביבה.
אשתו, לין, אהובתו מתקופת התיכון, הפכה לדמות שמרנית בולטת בענייני תרבות. בתם הבכורה, ליז, נבחרה לבית הנבחרים ב־2016 לאחר שביססה לעצמה שם כלוחמת למען מדיניות חוץ תקיפה, בדומה לאביה.
במהלך כהונתו כסגן הנשיא, כינו אותו קומיקאים בתוכניות הלילה "דארת' ויידר". צ'ייני לא נעלב והשיב בהומור כי הוא "נרגש מההשוואה לנבל מ'מלחמת הכוכבים'", ואף התחפש לדמותו כשהתארח בתוכנית "The Tonight Show" כדי לקדם את ספר הזיכרונות שלו - "תודה לשטן".
גם לפני עלייתו של טראמפ, עמדותיו של צ'ייני לא תמיד תאמו את קו המפלגה הרפובליקנית. בתו הצעירה, מרי - פעילה רפובליקנית ולסבית מוצהרת - זכתה לתמיכתו, וצ'ייני הביע עמדות חיוביות כלפי זוגיות חד-מינית. בכך התנגש עם עמדת ממשל בוש, שניסה לקדם תיקון חוקתי נגד נישואים גאים, מהלך שכשל לבסוף.
בשנת 2006 עלה שמו לכותרות כאשר פצע בטעות את חברו, עורך הדין מטקסס הארי וויטינגטון, בפניו, במהלך מסע ציד.
המחלוקות סביבו לא שככו גם לאחר שעזב את הבית הלבן. בשנת 2018 יצא הסרט הביוגרפי "וייס", שבו גילם את צ'ייני השחקן כריסטיאן בייל, שעל מנת להיכנס לדמות העלה 18 קילוגרמים וגילח את ראשו. בייל אף הודה בהומור במהלך זכייתו בגלובוס הזהב: "תודה לשטן על ההשראה לשחק את הדמות הזאת".
בסיור הספרים שערך לאחר פרסום זיכרונותיו, נראה שצ'ייני נהנה לעורר את חמתם של מבקריו. זמן קצר לפני יציאת הספר אמר בחיוך כי הוא צופה "ראשים מתפוצצים בכל וושינגטון".