הודאת הפרקליטה הצבאית הראשית יפעת תומר-ירושלמי בהדלפת תיעוד ההתעללות בשדה תימן מטלטלת את כלל המערכות בימים האחרונים. לפי החשד, תומר-ירושלמי הייתה מודעת להעברת הסרטון לתקשורת, אך בפרקליטות הצבאית טייחו זאת ושיקרו לבג"ץ. אלה הדגשים החשובים בסערה - והכיוונים האפשריים להמשך.
בקרב מומחים משפטיים שוררת הסכמה שההדלפה, כשלעצמה, היא החלק המינורי בסיפור. חומרי החקירה ממצלמות האבטחה בבסיס, שהועברו לעיתונאי גיא פלג ופורסמו בחדשות 12 בשנה שעברה, מציגים חיילי מילואים מכים עצור פלסטיני. התיעוד ככל הנראה הוצג בפני החשודים טרם פרסומו, כך שלא עלה חשש לשיבוש חקירה.
כפי שהסבירה תומר-ירושלמי במכתב ההתפטרות שהגישה לרמטכ"ל אייל זמיר, הפרסום הגיע על רקע מתקפות חוזרות נגד הפרקליטות הצבאית בצל החקירה. "אישרתי הוצאת חומר לתקשורת בניסיון להדוף תעמולה שקרית נגד גורמי אכיפת החוק בצבא. אני נושאת באחריות מלאה לכל חומר שיצא לתקשורת מתוך שורות היחידה. מאחריות זו נובעת גם החלטתי לסיים את תפקידי כפרקליטה הצבאית הראשית", כתבה. החקירה הסתיימה בהגשת כתב אישום נגד חמישה חיילי מילואים בסעיפים של התעללות בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה.
פרופ' ברק מדינה, מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מתאר שלושה מעגלים שמרכיבים את הפרשה. "המעגל הצר יחסית פשוט: אחריות של הפצ"רית עצמה ומי שהיה שותף ישיר להחלטה. על פני הדברים מדובר בעבירה חמורה - לא עצם ההדלפה של הסרטון, אלא ההטעיה של בג"ץ שיכולה להגיע להרשעה בעבירה פלילית. זה דבר משמעותי, כמעט קודש הקודשים, שנציגי המדינה לא יטעו את בג"ץ".
"המעגל השני, שהממשלה מנסה לתפוס עליו טרמפ, הוא עניין היועמ"שית", הוא ממשיך. "הם רוצים להדיח אותה מכל מיני כיוונים: ניסו עם החלטת ממשלה, עכשיו עם פיצול התפקיד. מבחינתם, המטרה היא להדיח באופן שיקשר אותה לפרשה. אנחנו לא יודעים את העובדות וכמה הייתה מעורבת. ברור שזה הסיפור היותר גדול. הפצ"רית לא גורם מרכזי כמו היועמ"שית".
לדבריו, שר המשפטים נקט ב"צעד דרמטי וכנראה לא חוקי", כשקבע שהיא בניגוד עניינים בכל הקשור לפרשה ונטל ממנה את הסמכויות הנוגעות אליה. "יש הוראה כללית בחוק שאומרת שאם עובד ציבור נמצא בניגוד עניינים, השר הממונה יכול להעביר סמכות למישהו אחר. אבל ההוראה הזאת מעולם לא יושמה לגבי היועמ"שית שלא ביוזמתה. שורה ארוכה של תקדימים אומרים שהפעולה של היועצת עצמאית ואסור לשר להתערב. עושים את זה כדי לחפש אותה. המהלך מחייב הנמקה. צריך לוודא שהחקירה תהיה עניינית ושהיועצת לא תשבש, אבל גם מינוי חוקר פוליטי ישבש אותה. זה מחייב החלטה שיפוטית".
"המעגל השלישי, המידע העוד יותר חשוב, הוא למה היא בכלל עשתה את זה: הלחץ הגדול שהיא חשה שנתונה בו, שלא לקדם העמדות לדין של חיילים שחשודים בעבירות", מוסיף מדינה. "השרים לא מכחישים את זה. שר הביטחון אומר שאסור להעמיד לדין חיילים, שהיא העלילה עליהם. הכול התחיל מהעובדה שמצדיקים הליכים משפטיים נגד ישראל בכך המערכת המשפטית שלה לא מתפקדת. ייתכן שהיא חשה שצריך לעשות צעד דרמטי מול הלחצים האלה. בכל מלחמה יש הפרות כללים, כאן יש לא מעט אינדיקציות שקרו דברים בניגוד לפקודות והממשלה לא עושה עניין, מתגאה בזה אפילו. זה פוגע מאוד במישור הבינלאומי".
אף שאין אינדיקציה לכך בשלב זה, בממשלה ידרשו לבדוק את שאלת מעורבות היועמ"שית גלי בהרב-מיארה בסוגיה. "אני מניח שיחקרו זאת, יכול להיות שינסו להקים ועדת חקירה עצמאית כמו עם הרוגלות", צופה מדינה. "אם הפצ"רית הייתה מדליפה ובעתירה לבג"ץ הייתה אומרת שעשתה זאת, היא לא הייתה נכנסת לכלא ולא בטוח שזו הייתה עבירה אפילו, לא היה פה שיבוש. הבעיה היא שהייתה ועדת חקירה פנימית ששיקרה שאינה יודעת מה מקור ההדלפה, ידעה שמדווחים לבג"ץ שאין מידע מי הדליף. זו שאלה כמה הפצ"רית הייתה מעורבת בתשובה לבג"ץ. אם חתמה על תצהיר כוזב היא יכולה להיכנס לכלא. אם לא הייתה אקטיבית ייתכן שזו תהיה עבירה יותר קלה".
"התקדים המרכזי, שבסוף לא נגמר בהרשעה, הוא יעקב נאמן שהואשם במעשה שהיה בעת שהיה עורך דין", הוא מזכיר. "נאמן הגיש תצהיר כוזב לבג"ץ, הוחלט להעמיד אותו לדין ובסופו של דבר זוכה על ספק אם ידע על מה חתם. אם היה מורשע, היה הולך לכלא. אני לא זוכר מקרה כמו זה, היחיד בסדר הגודל הזה ויותר היה פרשת קו 300".
מה יותר חמור?
גורמים בקואליציה ניסו להשוות בין הסערה הנוכחית להדלפת החומרים ל"בילד" על ידי יועצי ראש הממשלה בנימין נתניהו. "ההדלפה של הבילד הרבה יותר חמורה. כאן היא נועדה להדוף ביקורת, למה מעמידים לדין. חלק מתפקיד הפרקליטות הוא להצדיק החלטות. אמנם זה מעשה מטופש - הם יכלו פשוט לכנס מסיבת עיתונאים ולהגיד הנה הסרטון - אבל בבילד חשפו מידע סודי שסיכן חיילים כדי למנוע מאבק ציבורי להחזרת החטופים באמצעות טענה שקרית, מהלך נבזי ופסול שסיכן מקורות ואת ביטחון המדינה. פה הנושא הוא לא ההדלפה, אלא השקר".
דר' רונית לוין-שנור מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב מנתחת את המצב בדומה למדינה. "אילו כשנפתחה החקירה והתחילה המתקפה נגדה ונגד הפרקליטות הייתה עומדת במסיבת עיתונאים ואומרת 'אני, ראש התביעה הצבאית, הולכת לחשוף את הסרטון כדי שתראו מה קורה, מה שעשתה היה יכול להיות דבר אחר. זו אחריותה להגן על חיילי הפרקליטות הצבאית שמותקפים בתקשורת. היא מפקדת, אלופה בצה"ל, למדנו מ-7 באוקטובר שצריך לא להיות פיונים במערכת. זו הייתה יכולה להיות אמירה שחשוב שכל העולם ידע שאין אצלנו סודות ושחיקה של מעמד הפצ"ר".
"מה שהיא עשתה זה בדיוק הפוך, וזו הסיבה שזה כל כך נורא", מבהירה לוין-שנור, לשעבר בפרקליטות הצבאית בעצמה. "היא הדליפה את החומרים בלי לעמוד מאחוריהם, בלי מסר פיקודי, ושנה וארבעה חודשים הסתבכה בשקרים. ההסתבכות גרמה לשתי תוצאות: השחיתה את מוסד שלטון החוק מבפנים בצורה החמורה ביותר שאפשר לעלות על הדעת, תרבות של סוד והשקרה, שהשקר הוא לחם חוקנו; והדבר השני, שתחת האימה שהיא נמצאה בה היא לא מילאה את תפקידה בתור הפרקליטה הצבאית בשעת מלחמה. הוא היה מופקר. היא לא התקדמה בחקירות כמו שהיה צריך וגם בכך בגדה בערך המכונן של להבטיח את שלטון החוק בצה"ל. אלה מחירים עצומים".