ארכיאולוגים במצרים חשפו לאחרונה שרידים של מבצר ענק בן כ-3,000 שנה בצפון סיני, תגלית שמספקת לפתע רקע מוחשי לאחד הסיפורים המכוננים ביותר בתרבות המערבית בכלל והיהודית בפרט - יציאת מצרים. המבצר התגלה ישירות על תוואי "דרך הורוס" המפורסמת, נתיב צבאי ומסחרי עתיק שחיבר בין מצרים לכנען, והוא אותו הנתיב שספר שמות מתאר כדרך הקצרה שבני ישראל נצטוו להימנע ממנה בדרכם לארץ המובטחת.
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא", נכתב בספר שמות (י"ג, י"ז), בהתייחסות ישירה לדרך זו. כעת, המבצר העצום שנחשף מספק עדות מוחשית לקיומה של הדרך הזו ולביצורים הכבדים שהגנו עליה בדיוק בתקופה המיוחסת ליציאת מצרים.
משרד התיירות והעתיקות המצרי תיאר את התגלית כאחד המבצרים הגדולים והמשמעותיים ביותר שנמצאו אי פעם לאורך דרך הורוס. המבצר, שנבנה בתקופת הממלכה החדשה (בין 1550 ל-1070 לפנה"ס) - התקופה שבה חי משה על פי המסורת - שימש כמוצב קדמי רב עוצמה ששמר על גבולה המזרחי של האימפריה המצרית.
חיי יומיום על הגבול
במגזין livescience מסבירים שהחפירות באתר תל אל-ח'רובה, ליד העיירה הבדואית שייח' זוויד, חשפו ביצורים נרחבים המשתרעים על פני כ-8,000 מ"ר. המבנה כולל אחד עשר מגדלי שמירה, חומות עבות מלבני בוץ, ועדויות לחיי יומיום שהתנהלו בין כתליו.
בתוך המבצר נמצאו ממצאים רבים, ביניהם שברי חרס, כלי קרמיקה, וידית של קנקן הנושאת את חותמו של פרעה תחותמס הראשון (ששלט סביב 1506-1493 לפנה"ס), מה שעזר לתארך את המבנה לשיא כוחה של מצרים העתיקה. "הממצאים מאשרים שהמבצר היה מרכז מתפקד לחיי היומיום של החיילים", נמסר מהמשרד.
בין הממצאים המפתיעים היו גם כמויות של אבנים וולקניות שיובאו ככל הנראה מאיי יוון, וכן תנור לחם גדול ושרידי בצק מאובן שנמצאו בסמוך לו - פרטים המציעים הצצה חיה לחיים בגבול המרוחק של האימפריה.
עד בנושא
כתובת מסתורית בת 3,800 שנה במכרה מצרי מוכיחה את קיומו של משה רבנו?
האם יש הסבר הגיוני לעשר המכות? כשמדע והיסטוריה חוקרים את סיפור יציאת מצרים
עדות לנתיב היציאה?
היסטוריונים וארכיאולוגים מדגישים כי בעוד שהתגלית אינה "מוכיחה" את סיפור יציאת מצרים במלואו, היא כן מאששת פרטי רקע מרכזיים בנרטיב המקראי. קיומה של דרך צבאית מבוצרת בכבדות, המלאה במבצרים כמו זה שהתגלה, מראה שמצרים אכן שלטה היטב בשטח שבני ישראל היו צריכים לחצות בדרך הקצרה לכנען.
עובדה זו מספקת הסבר הגיוני מדוע הסיפור המקראי מתאר את אלוהים המוביל את בני ישראל בדרך עוקפת וארוכה יותר דרך המדבר - כדי להימנע מעימות ישיר עם הצבא המצרי החזק שהוצב לאורך דרך הורוס. התגלית המרעישה פותחת "פרקים חדשים בהיסטוריה הצבאית המפוארת של מצרים", כדברי שר העתיקות המצרי, ומדגישה מחדש את חשיבותו של חצי האי סיני כצומת דרכים היסטורי מרכזי.