משפחות חטופים, שורדי שבי ואזרחים רבים התכנסו הערב (שבת) כמידי שבוע בכיכר החטופים בקריאה דחופה: "13 אחים שלנו עודם בשבי חמאס - עם ישראל לא ישאיר אף אחד מאחור ולא ישלים עם מציאות אחרת". שורדי השבי איתן הורן ויוסף חיים אוחנה הגיעו לראשונה לכיכר החטופים.
כמידי שבוע, משפחות החטופים, החיים והחללים כאחד עלו לבמת הנאומים ומסרו הצהרה. הערב, ענת אנגרסט, אמו של שורד השבי מתן אנגרסט פתחה את סבב הנאומים בכיכר. בנוסף, עלו לנאום גם רותם קופר, בנו של עמירם קופר, נירה ואופיר שרעבי, אשתו ובתו של החלל החטוף יוסי שרעבי, אלון נמרודי, אביו של החלל החטוף סמ"ר תמיר נמרודי, נעם כץ, בתו של ליאור רודאיף שגופתו עדיין מוחזקת בעזה ולישי מירן לביא ומשה לביא, אשתו וגיסו של שורד השבי עמרי מירן.
הערב הסתיים בשירת התקווה.
לצד העצרת בתל אביב, התקיימו עצרות בירושלים, צומת שער הנגב, וכרמי גת. כמו כן, כמדי שבוע, התקיימו עוד עשרות אירועים ועצרות תמיכה בכל רחבי הארץ.
ענת אנגרסט, אמו של שורד השבי מתן אנגרסט פתחה את הנאומים ואמרה: "אחרי שנתיים ללא אוויר מתן חזר הביתה, חזר לחיים ואנחנו חזרנו לנשום". היא המשיכה: "גם בשיא החושך, לא היה לי ספק שאתם שנלחמתם עליו תצליחו יחד איתי במשימה הקדושה להציל את הילד שלי יחד עם 19 אחיו בחיים".
"מתן נחשף יותר ויותר לעוצמת המאבק שמתנהל פה במדינה וביקש שלא נעצור", סיפרה. "הוא מרגיש צורך קיומי להחזיר את אחיו איתי חן הגיבור קרוב אליו, לאדמת ישראל". ענת סיפרה על התקופה מאז שחזר: "על גופו צלקות גבורה, שלי כאמא לא פשוט להסתכל עליהן ולדמיין מה עבר. הוא עוד לא מספר, שומר עליי, הוא אומר לי עזבי אמא העיקר אני כאן. אבל עיניו נשטפות דמעות כשהוא נזכר שאיתי עדיין שם". ענת הוסיפה וסיפרה כי מתן רוצה לחזור לשרת: "בכל הזדמנות הוא אומר שהוא רוצה לעלות על מדים ולהחזיר אותו כי זה צורך קיומי שלו. והצורך הקיומי של מתן הוא הצורך הקיומי של 13 משפחות שעדין מחכות ליקיריהן שיחזרו".
"אז, אנחנו לא עוצרים - ממשיכים עד שכולם חוזרים", אמרה האמא. "לצערי, אני והמשפחה שלי למדנו על בשרנו לאורך הדרך איך זה מרגיש להישאר מאחור ולא נוכל לאפשר זאת לאף משפחה. לא נרפה עד שכולם יחזרו, עד החטוף האחרון".
רותם קופר, בנו של עמירם קופר סיפר: "חטופים שנלקחו קילומטרים מערבה, לתוך מחילה צרה, פחות ממטר רוחבה. אי אפשר לעמוד, אי אפשר לזוז. מרותקים למזרונים מעופשים, בצד אחד, שלולית שופכין. בצד השני, ג'ריקן מים שלא ראויים לשתייה, והם נותרו מאחור".
"הייאוש מתחיל לחלחל. אין להם מושג", המשיך ותיאר. "מדוע ננטשו. מדוע מדינתם, מנהיגיהם בחרו להותיר אותם שם. הם שואלים את עצמם, האם נשכחנו? האם ויתרו עלינו? ופתאום, המנהרה רועדת. פצצות חורצות את האדמה כמו סכין בחמאה. אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, קרובה יותר. הרעש מחריש אוזניים. האבק ממלא את הריאות. אי אפשר לראות, אי אפשר לנשום", המשיך הבן ותיאר את תחושת השבי.
הבן הוסיף: "דממת מוות משתלטת על המנהרה. ורק האבק הדק צונח לאיטו, על גופות חטופים חסרי חיים, על מזרונים מעופשים. נצורים, בסרקופג עזתי מקולל. מחכים לחיילים אמיצים, שיחלצו אותם, שיספרו את סיפורם, שיעידו על גורלם, שיחשפו את ההפקרות, את העלבון, את הבגידה. שיחזירו אותם לפחות הביתה, למנוחת עולמים בנחלתם". הבן המשיך ואמר כי חובתם עבור החטופים היא להמשיך להאבק: "עצמות אחד מהם, שעודן חסרות, מבקשות מאיתנו, מתריסות, מזכירות, שלא נסתפק בסיסמא. שלא נרפה מההבטחה. עד החטוף האחרון".
נירה שרעבי, אשתו של יוסי שרעבי שגופתו הוחזרה בשבועיים האחרונים עלתה לבמה ואמרה: "יוסי האהוב שלנו נחטף, נרצח בשבי, ומאז העולם שלנו התהפך. הכאב שלנו עצום". היא המשיכה וסיפרה על שבב התקווה שאחזו בו לאורך כל הדרך: "כל עוד לא חזרת אלינו, יכולנו להחזיק שביב של תקווה, גם אם הבנו שאין. האובדן שלך היה אובדן עמום. כזה שאין לו אחיזה במציאות, כזה שמשאיר מקום לספקות בתוך המערבולת של העצב. עכשיו אין לנו איך לחמוק אפילו לרגע מהאמת הנוראית- זה נגמר. לא יהיה לנו אותך יותר".
"יכולת להיות כאן, ותחושת ההחמצה מכווצת מבפנים", אמרה. "אני מתנחמת בכך שאתה שומר עלינו מלמעלה ומחבק אותנו. שנינו יודעים - שנמשיך קדימה, כי אסור לנו לוותר על החיים", סיימה נירה.
אופיר שרעבי, בתו של יוסי שרעבי המשיכה את דברי האם ואמרה: "בעוד יומיים ניפרד מאבא שלי. האדם הכי חשוב שהיה לנו בחיים. בתוך השנתיים האלה עברנו כל כך הרבה. המעבר מתקווה לחיבוק, להמתנה לקבל הוא כל כך קשה". הבת הוסיפה: "אבא היה בחיים וחזר מת. בזמן הזה הפכנו, כל משפחות החטופים, למשפחה אחת גדולה. כולנו נאבקים ביחד ומרימים אחד את השני ברגעים קשים. הם האנשים שיכולים להבין הכי טוב מה עובר עליי".
"לא בחרנו לחיות בסבל הזה, והסבל הזה יכול להיגמר", אמרה בעצב. "הוא חייב להיגמר. כדי שנוכל להמשיך בחיים שלנו כחברה. בבקשה אל תפסיקו להילחם עד שכולם כולל כולם - בבית".
אלון נמרודי, אביו של סמ"ר תמיר נמרודי שגופתו הושבה השבוע לקבורה: "עד לפני כ־10 ימים תמיר היה חטוף בעזה. 740 ימים של תקווה התפוצצו לנו ברגע אחד עם קבלת ההודעה שגופתו הושבה לארץ". אלון סיפר על התחושות: "חוסר הידיעה על גורלו הוציא אותנו מדעתנו, לא נתן מנוח. ואין מזור עם השבתו ארצה, לא כך ציפינו, לא לכך קיווינו. הסיפור שלנו תם. באופן מרסק לב. תם אך לא הושלם. יש עדיין 13 חטופים בעזה, 13 אחים".
"על מדינת ישראל מוטלת האחריות להשיב את כל 13 החטופים שנותרו מאחור", אמר בנחרצות. "אין שווים ושווים פחות. יש לנקוט בכל סנקציה אפשרית נגד ארגון הטרור חמאס שמפר את ההסכם פעם אחר פעם ולדרוש למלא את הסעיף הראשון בהסכם עד תומו — השבת כל החטופים כולם. חובתנו המוסרית לא לשקוט עד שכולם חוזרים".
נעם כץ, בתו של ליאור רודאיף המשיכה: "השבוע קברנו את טל חיימי, שהושב אלינו. אבא וטל יצאו יחד בבוקר השבעה באוקטובר, צמד בכיתת הכוננות של הקיבוץ. קצת אחרי השעה תשע בבוקר הם מצאו את עצמם עומדים לבד, בלי צבא, בלי מדינה, בלי גיבוי". היא סיפרה: "בסיומו של אותו קרב, כשכיתת הכוננות הצילה את ניר יצחק, אבא וטל נחטפו יחד לעזה. הם נלקחו כפרס, פרס שנלקח על ידי מי שניצחו אותנו באותו בוקר".
"השבוע טל הוחזר, ואבא, אבא עדיין שם", אמרה בכאב. "השנתיים האחרונות היו מסויטות. שנתיים של לילות בלי שינה, של ימים שבהם הלב לא יודע איך להמשיך לפעום. אבל הימים האחרונים, הם כבר עינוי. עינוי של נפש שאין לה מנוחה, של גוף שכבר נשחק", סיכמה והמשיכה. "עוד אובדן, עוד קברים, עוד לבבות שנשברים לנצח. אסור שזה יקרה. אם נמשיך לעמוד יחד, בלי ציניות ובלי ייאוש- השבת הזו תגיע. שבת שבה נוכל סוף סוף לנשום עמוק, שבת שבה נחבק את מי שחזר, ונעמוד לצד הקברים של מי שלא".
הבת סיימה את דבריה: "אנחנו לעולם לא נחזור להיות שלמים אבל נוכל להיות עם שנרפא. עם שבוחר בחיים, שבוחר באור, עם שבוחר לא לוותר על התקווה. זה החלום שלי. זו ההבטחה שלנו. וזה הכוח של עם אחד שלא מוותר, עד שהאחרון חוזר הביתה".
לישי מירן לביא, אשתו של שורד השבי עמרי מירן סיימה את סבב הנאומים בסיפור נחמה: "אני לא מאמינה שאני יכולה להגיד את זה, אבל עמרי הערב בבית שומר על הבנות. הם כנראה יושבים עכשיו סביב השולחן, אוכלים ארוחת ערב, אחרי מקלחת. והוא עוד מעט ישכיב אותן לישון, ויספר להן סיפור לפני שינה", אמרה בחצי נחמה. "התמונה הזו היא כבר לא חלום עכשיו, זו המציאות וזה בזכותכם אנשים טובים".
"כששאלו אותי אם אסכים להגיע לכאן הערב - הופתעתי", סיפרה לישי. "הופתעתי שחשבו שיש מצב בו אני לא אגיע הערב לכיכר. מבחינתי, זה היה מובן מאליו. יותר מזה, גם לעמרי היה מובן מאליו שאני הולכת". היא המשיכה ושיתפה כי "רוני שאלה אותי למה אני ממשיכה לנסוע לפגישות עכשיו כשאבא לא בעזה", והיא ענתה לה: "כן, ילדה קטנה בת ארבע שיודעת מה פירוש המילה "חטוף". הזוי. הסברתי לה שאמנם אבא חזר, אבל יש אנשים שעוד לא חזרו. היא אמרה לנו שזה לא בסדר, ושזה טוב שאנחנו עוזרים להחזיר אותם. הלוואי שרוני ועלמא לא היו צריכות לחוות את השנתיים האחרונות. הלוואי והן לא היו יודעות מה פירוש המילים "חטופים" ו"עזה".
בר גודראד, בתו של החלל החטוף מני גודארד ז"ל, נשאה דברים הערב בהפגנה בצומת הקשתות: "בערב שלפני שחרור החטופים החיים, הקצין שלי התקשר. הוא הסביר שתחילה בשעות הבוקר ישחררו את כל החטופים החיים ולאחר מכן את החללים, שאל על סידורי ההלוויה והשבעה, ואיך נרצה להפרד מאבא. כבר התחלנו לתכנן ולחשוב איך ניפרד שוב מאבא, הפעם באדמת בארי אותה כל כך אהב".
"התחלתי לראות את סוף המאבק ותחילת השיקום שלנו", סיפרה. "ובבוקר- באמת השתחררו כל החטופים החיים והלב שלנו התמלא אושר. אבל אז הגיעה הידיעה שרק ארבעה חללים משתחררים, ומאז אנחנו בסיוט מתמשך". היא המשיכה: "חמאס ממשיך להתל בנו, לשלוט בנו ולעשות מה שהוא רוצה. כל לילה שיש ידיעה שמחזירים חללים אנחנו הולכים לישון עם תקווה גדולה שאבא חוזר, ומתעוררים בבוקר לידיעה שהוא לא חזר. שבועיים ללא שינה".
"כל הזמן הזה ביקשתי מכם להחזיק איתנו את התקווה", הוסיפה בעצב. "אבל האמת היא- שעכשיו ברגעים האלו אני צריכה שתחזיקו אותה במקומנו. כי הכוחות שלנו אזלו. רולטת המזל האכזרית שנעשית על חשבון אהובנו הורגת את התקווה שנשארה בנו והורגת את הנפש שלנו כל דקה. חוסר הוודאות הגדול שחיינו בו עד עכשיו שינה פנים- ועכשיו הוא אכזרי יותר מתמיד. ואנחנו מותשים, עייפים ועצובים".
במקביל, בשער בגין בתל אביב, התקיימה הערב מחאה נוספת, בה נאמו משפחות חטופים, משפחות שכולות ועוד.
אייל אשל, שבתו רוני נרצחה בטבח 7 באוקטובר אמר: "יותר משנתיים עברו מאז, שנתיים שבהן אנחנו עדיין מחפשים תשובות, קיווינו למנהיגות, האמנו שיבוא היום שבו מישהו מבית העם יקום ויגיד טעינו, אבל זה לא קרה . ערב שבו חייבים להפסיק לשתוק ולהביט למראה. להביט בפרצופה של המדינה". הוא המשיך: "לאן הולכת ישראל? לאן אנחנו, העם הזה, צועדים? כי נדמה שבשנים האחרונות משהו עמוק נשבר. מדינה שקמה על ערכים של אחריות, של מוסר, של שותפות וערבות הדדית הפכה לזירת הישרדות פוליטית.
מנהיגים שעסוקים בעצמם, במקום בעם".
"ממשלה שמנהלת את היום הבא שלה לא את היום שאחרי של המדינה", אמר. "החטופים החיים חזרו לשמחת כולם, כולי תקווה שיסגר מעגל החטופים החללים וגם הם יחזרו, אבל נדמה שישראל איבדה את הכיוון". אייל הוסיף ואמר כי המאבק לא נגמר: "אנחנו לא נוותר. לא על הזיכרון. לא על האמת. ולא על התקווה שישראל תחזור להיות ישראל של פעם, עם של לב, של אחריות, של אמת".
גם איילה מצגר, שחמיה יורם נחטף וגופתו הוחזקה בעזה נאמה במחאת שער בגין הערב: "הערב 750 ימים לטבח 7 באוקטובר, 13 חטופים חללים עדיין ברצועת עזה וישראל כבר כמעט רשמית מדינת חסות אוטוקרטית של ארצות הברית".
"מימוש ההסכם הוא אינטרס ישראלי", אמרה בנחרצות. "קודם כל כדי להשיב את כל החטופים החללים הביתה ולאפשר למשפחותיהם סוף סוף להתאבל ולנוח וגם עבור אופק חדש של חיים ושגשוג עבור ישראל". היא המשיכה: "הצלחנו בזכות מאבק עיקש לשכנע את הנשיא טראמפ שהשבת החטופים וסיום המלחמה הם אינטרס ישראלי. עכשיו אנחנו צריכים לוודא שההסכם ממשיך ולעשות כל מאמץ להשיב את הדמוקרטיה הישראלית לשלטון". היא הוסיפה את הדרישות: "לדרוש ועדת חקירה ממלכתית- הדבר שנתניהו כל כך חושש ממנו, להדוף את הצעות החוק המטורללות שעל שולחן הכנסת להערך לבחירות ולדרוש בחירות- זה עלינו!! העם הביא לעצירת המלחמה ולהשבת החטופים ואנחנו העם- נביא את השינוי ונביא קץ לסיוט הרע הזה".
שורדי שבי והמשפחות הזמינו את כל עם ישראל לעמוד לצידם ולהגיע לעצרת המרכזית בכיכר החטופים - עכשיו יותר מאי פעם. "אנו בימים גורליים, ימי מבחן להבטחה להשבת כל חטופינו, לא ניתן לאף גורם להקל בהסכם הכולל להשבתם, הצלחתו תימדד אך ורק עם השבת החטוף האחרון", מסרו מטעם מטה המשפחות. "13 אחים שלנו עודם בשבי חמאס - עם ישראל לא ישאיר אף אחד מאחור ולא ישלים עם מציאות אחרת".
"אנחנו לא ננוח ולא נשקוט עד לאיתור והשבת אחרון החטופים", המשיכו המשפחות וקראו לציבור להצטרף. "תמונת הניצחון האמיתית תהיה רק כשהם כולם יהיו באדמת ישראל. זאת מחויבותנו הלאומית והמוסרית - רק כך תחל התקומה".
שורדי השבי יאיר ואיתן הורן קראו כבר אתמול לציבור לבוא ולהצטרף ולתמוך: "לאורך כל הדרך תמיכתכם הייתה חשובה לנו, וזה לא הזמן לעצור. לכן אנחנו מזמינים את כל עם ישראל לצאת במוצאי שבת ולהגיע לעצרת. לא עוצרים עד שנחזיר את כל החטופים - עד החטוף האחרון!".
חגית ורובי חן, הוריו של החלל החטוף איתי חן מסרו לקראת העצרת הגדולה: "750 ימים מאז שראינו בפעם האחרונה את הבן שלנו איתי. הוא ועוד 12 חטופים עדיין נמצאים בעזה ואנחנו חייבים להחזיר את כולם הביתה. אנחנו צריכים אתכם הערב איתנו בכיכר החטופים". הם המשיכו: "להחזיר את החללים זה גם להציל את החיים - זה להציל את המשפחה שלנו ועוד 12 משפחות שמשוועות לראות את יקיריהן חוזרים".
איילת גולדין, אחותו של הדר גולדין, קראה גם היא לציבור להגיע לכיכר החטופים: "החמאס יודע איפה החטופים. החמאס מטרלל אותנו". היא המשיכה וקראה לציבור להמשיך ולהילחם: "אני מתחננת בפניכם: הקרב לא תם. אנחנו נלחמים על החטופים שלנו, על החיילים שלנו. הדר שלי יהפוך לסמל של השבת כל החטופים. אנחנו צריכים אתכם. בואו לכיכר! הישארו איתנו, התגייסו. אתם הכוח שלנו, אתם הכוח שמחזק את המשפחות ויחד אנחנו נשיב את כל החטופים!".
אלעד אור, אחיו של דרור אור, שגופתו עדיין מוחזקת בעזה קרא לציבור להגיע הערב לכיכר החטופים: "המאבק עוד לא תם! אנחנו צריכים אתכם איתנו עד החטוף האחרון. בואו הערב לכיכר. ביחד נשים לזה סוף".