רכיבת גמלים היא ספורט עתיק ומרהיב. עקירת עצי זית בידי מתנחלים היא פשע יהודי חדש ומכוער. הצעדים הסעודיים לפתוח את הממלכה לעולם הם מהלך אסטרטגי מרשים. הרצון של שר האוצר שאשתו תלד בחדר "נקי מערבים" הוא תהום מוסרית. סמוטריץ' הוא האבטיפוס של הפרימטיב הישראלי, יהיר מבחוץ ומכוער מפנים. הוא לא משמר מסורת, הוא משכפל את תפיסות העולם של גזענים גרמנים ואירופאים מהמאות הקודמות.
לפעמים משפטים מטומטמים מסירים את כל המסכות. כשהוא מצהיר ש"ימשיכו לרכוב על גמלים", הוא לא מתאר את סעודיה, הוא חושף את עצמו. מדובר באדם שהמגזר שלו טפיל על כלכלת ההיי טק ונפשו חשוכה כמו האפילים שבימי הביניים. הוא נציגו של דור ומגזר שגדלו על פחד מובנה, שנאה מתוכננת והאדרת הבורות כערכים יהודים. שפתו אינה שפת אמונה אמיתית, אלא רטוריקה של עליונות גזעית טהורה ופשטנית. נעלמה הענווה שאפיינה דורות יהודים קודמים, ונותרה רק היוהרה של מי שמושג הבחירה הפך אצלו לרישיון מוסרי לכל עוולה.
הוא מאמין באל שהוא גזען כמוהו. אלוהי נדל"ן המחלק קרקעות, קובע זכויות ומכתיב מי ראוי לאהבה ומי נידון לשנאה. הוא, שר האוצר הבזוי, מצטט פסוקים ולא מבין את תוכנם והקשרם. הוא עומד בראש מפלגה וציבור שאיבדו כל זיכרון של מוסר. הכיבוש הוא ייעודם, ודיכוי של עם שלם אינו עוול אלא המצווה הכי קדושה בתורתם.
כך הידרדרה המסורת היהודית, שהייתה פעם סמל אוניברסלי לצדק, והפכה למכונת עוולות נפשעות. עם הספר של פעם הפך לכנופיה של ציטוטים חלולים, המנותקים מההקשר היחיד שהעניק להם משמעות אמיתית: חמלה, צדק ואהבת האדם.
סמוטריץ' הפרימיטיבי המביך אינו תופעה בודדת. הוא פרי של תהליך ארוך שבו ישראל החליפה את התנ"ך באידיאולוגיה לאומנית, את האמונה בצבא אלים, ואת הרוח בפוליטיקה צינית קטנונית. "צדק צדק תרדוף" הפך אצלם לרדיפה אחר שליטה ונקמה. ה"ואהבת לרעך כמוך" הפך לבוז לשונה ולאחר.
יחסו להומואים חושף את אותו פחד ארכאי: פחד מחופש הבחירה של האחר, פחד מהגיוון הטבעי שבקיום עצמו. כל מה שאינו נכנע לתבנית הגבר היהודי שלו ושל רבניו החשוכים הוא איום קיומי. זהו לב הפרימיטיביות: לא רק חוסר ידע אלא חוסר יכולת קוגניטיבית לשאת מורכבות. מי שזקוק לעולם שבו הכול אחיד; גזע אחד, אמונה אחת, מיניות אחת, ארץ אחת ומנהיג אחד מבקש מאיתנו לחיות בעולם נטול חיים.
ההבדלים בין שר האוצר לנסיך הסעודי
לעומתו, נסיך סעודי השולט במספר שפות, הנע בחופשיות בין אוניברסיטאות מערביות למרכזים תיאולוגיים מוסלמיים, הוא אדם מודרני, גם אם אינו מערבי במובן הקלאסי. הוא מבין שתרבות אינה מאבדת את זהותה כשהיא נפתחת לעולם. להיפך, היא מתעשרת ומתחדשת.
לעומתו, שר האוצר הישראלי, עילג רטורית ויהיר רעיונית. האנגלית שבפיו מביכה והוא אדם צר אופקים וחסר השכלה כללית. אצל יורש העצר הסעודי, השורשים הם פלטפורמה לצמיחה; אצל השר, הם חבל תלייה. הנסיך מבקש לפתוח חלונות לעולם; השר מתעקש להגיף את התריסים ולחסום את האור.
זהו ההבדל בין קידמה לאטימות, בין אמונה מתחדשת לדוגמטיות קפואה. העולם הערבי, על כל מגבלותיו ההיסטוריות, החל בתהליך ארוך של חשבון נפש תרבותי. חיפוש אחר דרכים לשלב מסורת עם חדשנות, דת עם מדע, זהות עם פתיחות. ישראל, לעומת זאת, מתכנסת פנימה. מתנחמת באמירות פטריוטיות ריקות, נושאת את שם האל לשווא כדי להצדיק שנאה מובנית. ולברוח מהבשורות הפוטנציאליות של האיזור.
וכך נוצר אבסורד תרבותי חסר תקדים: בעוד סעודיה מבקשת להפוך למודל של קידמה כלכלית ופתיחות חברתית, וישראל של סמוטריץ' מאמצת את הלשון של גדולי רודפיה, השפה הרוחנית של אלה שמדדו וסיווגו בני אדם לפי גזע, דת ומוצא. הוא מתעב את הערבים אך שוכח שבני עמו היו פעם זרים בארצות לא להם. הוא שונא את השונה אך מתעלם מהעובדה שהיהדות עצמה נולדה מתוך שונות, מתוך מאבק מוסרי מתמיד נגד כוח גס ואלימות עיוורת. הוא מתיימר לדבר בשם המסורת אך אינו שומע את האזהרה החוזרת והנשנית בכל המקורות שאם נשכח את ייסורי העבדות והגלות, נהפוך לאדונים אכזריים לא פחות ולא שונים מאלה שדיכאו אותנו.
הפרימיטיביות שלו אינה ביטוי מצחיק או מבודד. היא אסון תרבותי ממשי. כי היא אינה נעצרת אצלו. היא כבר חילחלה לדור הבא. למערכת חינוך שמקדשת דתיות חלולה, לתקשורת שמתייחסת לגזענות כאל דעה לגיטימית במרחב הדמוקרטי, לאזרחים שמעדיפים שנאה פשוטה על פני אמת מורכבת. חברה שלמה מתרגלת לראות בחשיכה אומץ, בהפליה ניצחון ובבורות אמונה טהורה. הצל הוא האור.
מול כל זה עלינו לשאול לא את סעודיה אלא את עצמנו: מי יוביל את ישראל קדימה. מאמיני האור והאדם, או נביאי החשכה והפחד?
רכיבת גמלים, כאמור, היא דבר יפה. היא שומרת על קשר בין אדם לטבע, בין גוף לנוף, בין קצב חיים לתחושות פנימיות. הגמלים אינם מתביישים באיטיותם המודעת. הם הולכים בדרך ארוכה ויציבה הדרך שבה נולדת תרבות אמיתית.
אבל מי שמוביל את עמו בגסות רוח, בזעם מתוכנן ובשנאה מושרשת הוא זה שנסוג אחורה. שם, באותן חפירות היסטוריות חשוכות, מסתובב סמוטריץ' נציגו המובהק של עולם פרימיטיבי באמת. ברגע הזה סעודיה היא הוילה וסמוטריץ' הוא חית פרא המייצגת את הג'ונגל הפרימטיבי הישראלי.