חלל צה"ל, סמ"ר איתי יעבץ מובא למנוחות בעירו מודיעין

איתי יעבץ, בן 21 ממודיעין, מובא היום (שני) למנוחות בחלקת חללי צה"ל שבבית העלמין במודיעין מכבים רעות. יעבץ, נפל בתקרית ברצועת עזה יחד עם יניב קולא, גם הוא בן העיר מודיעין ששירת כמפקד פלוגה בחטיבת נח"ל. לדברי המשפחה איתי היה ספורטאי מצטיין שהתחרה בטריאתלון, פעיל בצופים, אכפתי ושאפתן. "המשפחה עבור איתי היתה מרכז העולם", מסרו, "אהבתו לאדם, למדינה ולחיים עצמם תישאר חקוקה בלב כל מי שזכה להכירו".

חברו לצוות בתוכנית ארז גלעד, נשאמילות פרידה מאיתי: "יעביץ זה אנחנו כאן, הצוות, לא מצליחים לעכל את הבשורה. אתמול דיברנו וחיכינו והתעוררת אחרי חודש בעזה, כבר שנתיים שלא עבר שבוע בלי שניפגש, בעצם זו הפעם הראשונה ואנחנו כבר מתגעגעים. לא מפסיקים להיזכר ברגעים הטובים והקשים שלנו ביחד, בגיבוש במסלול בלימודים הצוות נשאר יחד. ואתה דאגת שזה יקרה כבר מהרגילה הראשונה הזמנת את כל הצוות אלייך הביתה שחזר על עצמו בכל הזדמנות. הבית שלך והלב היה פתוח ומותאם כדי שכולנו נהיה יחד ונישאר חזקים להכשרה בלחימה. רק במוצאי שבת שלחת לנו סלפי שלך משופצר מכף רגל ועד ראש וכתבת לנו: "חברים יקרים חשבתי לעשות מסיבת צוות או משהו בסגנון", והנה עכשיו, כל הצוות, אבל אתה חסר לנו. האור שאתה מפיץ עם החיוך העדין שלך בכל מקום אליו אתה מגיע".

"אלו לא היו רק מילים איתי כך היית, איתי היקר היית ותישאר לעד אחד מהטובים שבינינו מנהיג צעיר בחור כארז לצד איתכם במסע הכאב נחבק ונתמוך ונדאג שדמותו וערכיו יאירו כזרקור את דרכם של מפקיד העתיד".

תת אלוף יובל בזק, ספד לו בשם צה"ל בהלווייתו: "איתי היקר, קשה לעמוד כאן היום קשה לעכל שאתה כבר לא איתנו חניך מחזור א מהחלוצים והראשונים שהאמינו בדרך עוד שהייתה רק חלום, איבדתי את גיא שלי וקיבלתי אותך ואת חברייך כבניי. אתמול נודע מותך כבן נוסף שאבד לי", סיפר בכאב.

"אתה כתבת אז אני רוצה לקחת חלק בתכנית ארז", סיפר. "כי אני חושב שהיא מאגדת בתוכה את כל שאיפותיי בשירות הצבאי, במקום שבו אחרים מתלבטים אתה בחרת, בשנתיים שחלפו מאז תחילת ההכשרה למדתי להכיר אותך, את השקט שלך את הרצינות את הדרך שבה היית מקשיב לא דיברת הרבה אבל כשדיברת זה היה מדויק נבון ומחובר ללב", אמר.

תת אלוף בזק המשיך, ותיאר את אופיו המיוחד של החלל שהיה לו כמו בן: "ראיתי בך חניך שמבין באמת מהי שליחות שמבין שמנהיגות היא לא עניין של דרגות וסיסמאות אלא של לב נקי ואחראיות עמוקה. אלו היו גם מילותייך כאח בוגר לחניך הצעיר ממך: "תהיה חבר טוב תמיד תעזור ותראה את חברים שלך לפני שאתה חושב על עצמך", כך כתבת. "תהיה אחראי אתה הולך ללמוד מקצוע מסוכן שעלול לסכן את חייל ואת חיי אחייך לנשק תראה את עצמך בתור מפקד ותמיד תחפש איפה אפשר לתת יותר ולהגדיל ראש"", סיפר.

אריאל וחבר ילדות של איתי ספד לו גם הוא: "אחי, אהובי, איתי, לא יודע איך לקרוא לך אז פשוט אקרא לך אח שלי כי כזה היית. כמה פשוט ככה כואב אני לא זוכר להצביע על נקודת זמן זה היה פשוט מעצמו אולי בגלל שלכל מקום היינו הולכים יחד או שהיינו צמודים אחד אל השני, כי תמיד הרגיע אותי לדעת שאתה לצידי, אתה השראה אחי, באמת השראה. בכל תמונה ששלחת לי ראיתי אותך מאושר עשית סוף סוף מה שחלמת עליו להגן על המשפחה, היית לוחם אגדה".

"אני יכול להמשיך לנצח", המשיך חברו וספד לו. "כל ערב הייתי מקבל טלפון ושהייתי מתקשר אלייך. כמה פעמים ביטלתי אותך בגלל כל מיני ישיבות מיותרות, והיית אומר לי די נו יא קצין, איך שמחתי בשבילך שקיבלת את השיבוץ הזה ונכנסת להילחם. בכל תמונה ששלחת לי ראיתי אותך מאושר, סוף סוף הגשמת את מה שהתאמנת בשבילו להגן על המדינה והמשפחה".

"איך כל פעם היית מספר כמה טוחנים אתכם, וכמה אתה נהנה. חתיכת מזוכיסט", סיפר. "לאט לאט, ככל שעבר הזמן במסלול, וראיתי כמה טוב לך שם, התחלתי לחשוב בלב שאולי זאת תוכנית. תמיד היית לוחם, אגדה, התקופה הכי יפה בתפקיד האחרון שלי הייתה שבועיים המסכנים ברמת הגולן שהיינו שם ביחד".

חברו המשיך וסיפר על פגישתם האחרונה: "לפני חודש וקצת בפעם האחרונה שנפגשנו, סוף שבוע סולו זה היה, שישי צהריים ים ובירה בפלמחים, מוצאי שבת כרגיל. קניות לצבא בקניון של לפני חזרה היה פשוט כיף איתך, נזכרתי שנאבדה לי הכומתה, והתקשרתי אלייך כי למי אם לא אלייך, אתה אח שלי כבר אמרנו, וכמובן שבלי היסוס אמרת לי אני מביא לך כומתה והגעת לאסוף אותי עם כומתה וסיכת הזהב שלך כי גם את כזה ילד זהב".

"לאחר מכן נפרדו דרכינו וכל התקופה שלך בפנים התייעצנו והחלפנו תמונות", המשיך. "אתה צחקת עליי שאני באוהל עם מזגן ואני לא הבנתי למה לעזאזל אני מקבל ממך תמונה של פיר אחר, אבל זה היה הדבר האחרון שעניין אותי כי היה לי כיף לראות אותך מחייך. בסוף השבוע האחרון מצאתי את הכומתה שלי כתבתי לך הודעה הסר דאגה מליבך כי הכומתה חוזרת לבעליה, והדבר הראשון שכתבת לי היה: "סגור אחי, אבל רציתי להכין לך אחת חדשה שיהיה לך", ילד זהב כבר אמרתי? תמיד הייתה לי תחושה, ותהיתי מתי השכול יגיע לחבורה שלנו. הרי זה לא הגיוני, כמעט כולם לוחמים שנתיים וקצת ואף אחד לא מת, הלכת והשארת אותנו כאן למטה להתמודד עם כל החרא, ואני בטוח שאתה יושב למעלה וצוחק עלינו. תאמין לי שבשנייה אני מחליף אותך כדי שכל העולם יוכל ליהנות מהלב הטוב שלך".

אריאל חתם את דבריו ואמר: "בסוף, אתה כזה ילד קקה, הלכת והשארת אותנו כאן ואני בטוח שאתה יושב שם ואומר להם חצי ליטר בירה, ופשוט צוחק עלינו. תאמין לי שבשנייה אני מחליף אותך, כדי שכל אדם יוכל ללמוד מטוב הלב שלך ומהחיוך שלך".

דובי חבר המשפחה, ספד לאיתי גם הוא: "איתי, איך מתחילים להספיד מלאך? איתי אני זוכר אותך כמו גור קטן, תמיד עם חיוך כזה שובב תמיד עיניים בוהקות שרוצות להשיג עוד, אחר כך אני זוכר אותך עם אדווה שלנו משתוללים בחצרות מלאים בחיים וצחוק, אחר כך אני זוכר אותך כאח גדול של רז שהוא מלאך בפני עצמו פעם שומר עליו פעם מחטיף לו קצת, אחר כך קצת פחדת כי הוא גדל. אבל תמיד אוהב אותו ותמיד מאוד גאה בו. ילד שגדל לידנו כאנשים בוגרים והרגשנו שהוא קצת שונה, ילד שלא מהסס לספר בגיל 4-5 שהוא רוצה להיות רמטכ"ל ולהתמיד בחתירה למטרה, ילד שלומד בדרכו, לפעמים בדרך מורכבת וקשה אבל זו הדרך שלו. ילד שנותן חיבוק של גבר חסון עם חיוך שמייד מפיג את כל הכעס על איזה השתובבות או מעשה קונדס שהוא הרגע עשה. היית ילד מלאך ילד שהיה ונלקח".

"איתקו שלנו", התחיל בן דודו עופר. "מלך אהוב מאז ומתמיד הרגשתי איזה חיבור וקרבה עמוק אלייך, אני זוכר יום אחד כמו כל קיץ באת לבלות בקיבוץ עם סבתא וסבא במקרה תכננתי גם לבלות איתם וככה יצא ששני נכדים בהפרש של 17 שנה מבלים יום שלם בקיבוץ ביחד", שיתף.

"נהניתי מכל שנייה איתך באותו יום, כמו חבר צעיר סקרן וחכם", המשיך בן דודו. "פער גילאים שלא מורגש, לאורך השנים לא חשוב בן כמה היית, תמיד היית עם כל הנוכחות שלך, אותו שילוב נפלא של תבונה עמוקה ובגרות נפש. האישיות המדהימה שלך תמיד משכה אותי, אותנו, לכל מי שפה ומכיר אותך ומבין היטב על מה אני מדבר, להרגיש קרובים אלייך להעריך אותך ולאהוב אותך, תותי הלב שלנו שבור ומרוסק היית האדם הכי ערכי והכי אמיץ שיש, הייתי עושה הכל כדי שתוכל להשפיל אותי בתחרות שחייה שאהבת להשפיל אותי בה, היית דוגמא לבני הדודים הצעירים שלך כולנו ציפינו לראות אותך ממשיך וממש את עצמך בחיים הבוגרים שלך צעד אחר צעד, עכשיו נותרנו כולנו עם חלל ענק בלב ובנשמה, השבט שלנו לעולם לא יהיה שלם שוב, יחד עם זאת נמשיך לתמוך אחד בשנייה, נלמד מחדש איך הולכים בשביל החיים הזה, צעד צעד, נוח על משכבך איתקו".

סא"ל אמיר בקיש יחידת הנח"ל, הוסיף ואמר: "איתי, אחרי פעילות משמעותית בתנועת הצופים התגייסת לשירות פיקודי ומבצעי בצבא במסגרת תוכנית ארז. חבריך הלוחמים מספרים כי היית בחור מוביל ואהוב. הם ראו בך עמוד תווך בצוות כחבר ולוחם שנוסח בהם תחושת ביטחון גם ברגעים קשים ומורכבים. רוממת את רוחם, דאגת לחבר ביניהם ולחבר אותם".

"בשבועות האחרונים, שובצת בחטיבת הנחל בפלוגת החוד של גדוד 932 בגרנית. גם מפקדך, רב-סרן יניב קולא, ביקש שתילחם לצדו. בשבועות האחרונים בלחימה בעזה שובצת כקשר מ.פ. ונפלת יחד אתו תוך כדי לחימה עם מחבלי חמאס שפתחו הלחם באש. הובלת בצמוד למ.פ. את הלחימה כפי שעושים מפקדים בצהל. ללא היסוס, באומץ, כפי שחונכת בבית ובצבא".

אחיו הצעיר, רז, נשא מספר מילים בפרידה מאחיו האהוב: "אחי המדהים. נהרג אתמול בשעות בוקר. עוד הספיק לשלוח לאימא לב אחרון. הלב הזה. הלב הזה הוא שלו. כמה אהבתי אותך. כל צעד, כל בחירה, הערצתי אותך. את הבן אדם שהיית. ובעיקר את היכולת לראות בכל כך הרבה אנשים, את הטוב. והיום, אני מגלה מה זה לאבד בן אדם שלא יחזור, המחשבות מנסות להבין איך לעכל ולהכיל - יש לי אח, אבל הוא איננו. יש לי אח - אבל אף פעם לא יהיה לי שוב".

"הלוואי שהיית יודע כמה אני מעריך ואוהב אותך", אמר בכאב. "שכל עצה שאי פעם נתת לי, ניסיתי בכל כוחי ליישם. הלוואי שתדע שאני מצטער על כל הויכוחים, ועל כל רגע משבר שלנו כאחים. הלוואי שהיית זוכה לחיות את החיים שכל כך הגיעו לך, לסיים את התואר שכל כך העמקת בו, להתחיל קורס קצינים, ולהמשיך בתור מפקד אדיר. להכיר בת זוג, ולבנות בית גדול עם מלא ילדים. אני ואתה רצינו לעבור, לעבור יחד למקום קהילתי יותר. אתה המדריך לטוב. אזכור אותך בכל כך הרבה רגעים וחברות. אני מתנצל שלא טסתי איתך בחודש האחרון. אני לא מאמין שפיספסתי את האפשרות שנבלה בפעם האחרונה יחד כמו שצריך", אמר רז במילים שמפלחות את הלב.

"אני מריץ לעצמי בראש כל שישי את הישיבה יחד בחוף פלמחים עם בירה ביד אחת, והמטקות בשנייה. לא אלך איתך יותר. לכל מקום שאגיע, אתה זה שתלווה אותי. אתה תחיה דרכי, ואני אעשה הכל כדי שהמוות הארור שלך לא ישכח", אמר רז והבטיח: "אני אנציח אותך בכל דרך אפשרית, ואטפס על כל הר שאצטרך. האובדן שלך הוא לא רק משפחתי, הוא חברי כל כך, כמה חברים יש לך. תמיד קינאתי ביכולת שלך לזגזג בין כולם, ולצד זה תמיד להיות שם כשצריך אותך. האובדן שלך הוא גם מדיני".

"כל העם שלנו צריך להכיר את הבן אדם שהיה שבועיים לתוך הצבא, ועוד לא היה לו נשק, שהיה כל כך חסר אונים בשבעה באוקטובר. השתגעתי איך חשבת שאתה יכול לרדת לדרום? אבל זה מראה על האדם שהיית. נחוש ואיתן בצדקת דרכיך. היום היית אמור לצאת היום מעזה, ולהתחיל בראשון הקרוב את שנת הלימודים השנייה שלו בתואר. והוא לא הצליח, אבל הוא זכה לראות עשרים חטופים חיים, ועוד שתיים עשרה חללים ששבו לקבורה בארץ היפה שלנו. השם של המלחמה השתנה ביום שנהרגת, ובעיניי זה אבסורדי. כמה נלחמת למען התקומה, ולא תזכה לראותה. אני מבטיח בכל מאודי שאעשה הכל כדי שיהיה פה טוב".

אימו איילה, ספדה גם היא על בנה האהוב ששכלה: "אהוב שלי, איך נפרדים? איך מסכמים במילים אהבה כזאת? איך מתארים את האישיות הענקית והכובשת שלך? את חוש ההומור המיוחד שלך לצד הפתיל הקצר? את היכולת להיות החבר הכי טוב של כל כך הרבה ולהיכנס לליבם של ילדים ומבוגרים כאחד? מתוק שלי, ילד אהבה, תותי שלי. כמה שאני אוהבת אותך. וכמה מצטערת על דברים שלא הספקתי להגיד לך או לעסוק ביחד, כמה אני רוצה לצעוק. אני רוצה לצעוק לעולם, איזה פספוס ענק. העולם, אתה מפספס. ואיך איבדנו את הילד קסם הזה שלנו. וכמה היה עוד לפניך ואיזה עתיד מזהיר".

"כבר שנתיים אני נושאת איתי את כאב הפרידה ממך, כאילו שידעתי ביום שהתגייסת", שיתפה בכאב. שאנחנו הופכים את שעון החול. כבר שנתיים שאני מסכמת למשפטים. ומוחקת לי אותם מהראש. ועכשיו, באמת שנגמרו לי המילים. אז אני אקריא את ההודעה ששלחתי לך ביום שנכנסת: כל מה שיש לי להגיד, אני כתבתי לו את זה בוואטסאפ. כל מה שיש לי להגיד חוץ מכמה שאני אוהבת. אני בטוחה ביכולות שלך. ויודעת שאתה זהיר ומקצוען. אני אשתמש במילותיו של איתי בני הגאון. ולבי מבקש. תהיה נשמע. תהיה אהוב וקרוב. ותמיד תלך בשדות של אמת, בשדות של שמחה ויופי אני מבקשת בשמך: "ללכת בדרך בטוחה ולחזור בשלום הביתה. אני כתבתי לו את זה". הוא לא הקשיב לי. אהוב ליבי. אני מבטיחה לך ילד יפה שלי. שאני אשמור על המשפחה והחברים. ואנחנו נעשה הכל כדי להמשיך ולחבק את כל האנשים שאהבת. ואהבו אותך. אני אוהבת אותך עד אין סוף. איתי, אני מצדיעה לך. אפילו כשאני דרגה מה זה נמוכה. אימא".

אביו, אבישי נשא גם הוא מילות פרידה מבנו יקירו: "איתי שלי, אתמול עם קבלת הבשורה הנוראה, חשבתי לעצמי, מה אוכל להגיד ואיך אספיד את הילד שלי. חבר נפש של איתי, אמר לנו שאיתי הודיע לו שהשאיר לנו בטלפון פתקים שהוא כתב. לעצמו, בשנתיים האחרונות, למקרה ו... הטלפון הגיע אלינו בצהריים. היום, לראשונה, אחרי שנתיים נוראיות, פעם ראשונה יש בי אופטימיות לעתיד, דווקא היום. החטופים, החיים שלנו, חזרו למשפחות שלהם. אנחנו מייחלים לשובם במהרה לקבורה של כל חטופינו החללים. ותראו את הקהל הזה. תראו כמה אנשים צעירים, טובים יש פה. כמה אנשים צעירים, נוער, איכותי יש פה. איך לא נהיה אופטימים?", אמר אביו וניסה לשמור על נימת אופטימיות.

"איתי שלנו נגע ונוגע בכל כך הרבה אנשים. הוא אהב את כולם, תראו עוד כמה בני נוער יש כאן. איתי הוא העתיד של המדינה הזאת. איתם אני בטוח שתהיה לנו מדינה משגשגת. הם יהיו מנהיגי העתיד בצבא, בהייטק, בעסקים ובחינוך. אנשים ישרים, טובים, מוכשרים, צנועים וראויים. אני אחזור לפתקים של הילד שלי, כדי שתבינו את העומק שלו, שתבינו איזה בן היה לנו", אמר אבישי והקריא מדבריו של בנו: "אני בעולם: העולם כל כך עצום, מלא במשמעות אינסופית, ומה מקומי בתוכו, אם לא עוד קפיץ קטן במכונה משומנת להפליא. העוצמה של היקום מדהימה אותי בכל פעם מחדש, אני יודע שהיופי והטוב מרחפים סביבי, נוגעים בכל פעימת לב, בציוץ סיפור, במשב רוח. היקום הזה נברא גם בשבילי, לא מתוך אגואיזם, אלא מתוך הבנה עמוקה שאני לא קיים סתם כך, ושיש סיבה לכל דבר. אני לא אדם מאמין, ולא מתיימר להעניק הצדקה אמונית לכל תופעה. יש דברים שקורים ואני לא מצליח להסביר, אבל האמת הפשוטה היא שאני צריך להאמין שהטוב קורה כי הוא קורה. יעבץ סוף".

אביו הקריא דברים נוספים מפתק שנמצא בטלפון של איתי: "אני שמח בתחושת הצמיחה וההתפתחות שאני חווה, ולא מצליח לשים במילים את ההתעוררות שאני מרגיש מאז שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה. יש בתוכי תנועה חדשה, כמעט מסחררת, ניסיון להבין איך להישאר אני, אבל בגרסה יותר טובה. אני, אבל פחות עצבני, יותר סובלני, יותר נוכח. ללמוד להבליג, לחיות את הרגע, למצות את היכולות שלי באמת. אני יודע שיש לי מה לתת לעולם. לפעמים פשוט קשה לי לרכז את כל הטוב הזה אל תוך המעשה. אז האתגר שלי מעכשיו ועד 2026 הוא להמשיך ליהנות מהלימודים, להרגיש את ההתפכחות, ולמתוח את עצמי עד קצה היכולות הפיזיות והנחשיות שלי. להתחבר ליחידה, להוכיח את עצמי, אבל קודם כל לנצח את היצר. איתי סוף".

"איתי שלי, כמו שאמרתי לך תמיד, אני גאה בך ומעריך את הבחירות שלך. היית כל העולם עבורי. בן שלי, אני מצדיע לך", חתם אביו.