בית המשפט המחוזי בתל אביב זיכה היום (שני) את אסמה טסמה, צעיר בן 26 מאשדוד שהואשם בהפרעה לשוטר, ומתח ביקורת על כך שלא ניתנה לו הזדמנות להתגונן מול הטענות. בכך, השופטים הפכו את החלטת בית משפט השלום בעיר. העונש שנגזר עליו - מאסר על תנאי וקנס של אלף שקלים - בוטל.
האירוע התרחש ב-2021, אז שוטרים עיכבו את חברו של טסמה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב בעקבות חשד שגרם נזק לרכוש, בין השאר לפח רחוב, בעת שהיה שיכור. בתגובה, טסמה, שזעם על העיכוב, מתח ביקורת על השוטרים וקילל אותם.
בשלב זה, השוטרים ביקשו מהחבר להתלוות אליהם, וטסמה משך אותו לאחור. לאחר שחברו הוכנס לניידת, התרעם טסמה ועוכב בעצמו, אך נאבק בשוטר, התנגד וניסה להדוף אותו בכוח, עד שנאזק ונלקח לתחנה.
"יצא ממך הגבר, נהיית גבר. תחשמל אותי עם הטייזר", נשמע טסמה מטיח לעברו בתיעוד ממצלמות הגוף של השוטר. "שים את האזיקים חזק. על מה אתה עוצר אותי? הפרעה לשוטר? תוריד את הידיים". ביציאה מהניידת, איים: "שחרר את היד לפני שתקבל איזה שפיץ. שרמוטה, בן זונה".
עם זאת, טסמה הורשע בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו בעקבות פרטים שלא הופיעו בכתב האישום, ועלו במהלך בדיונים שאחרי הגשתו. החלק שהביא להרשעתו היה המשיכה ביד של חברו בזמן שהשוטרים ביקשו לעצור אותו. עוד קודם, בית המשפט זיכה אותו מעבירות שימוש בכוח או איומים כדי להכשיל מעצר חוקי, והורה על ביטול האישום באיומים.
בערעור שהגישה עורכת הדין מיכל רובינשטיין מהסנגוריה הציבורית, שייצגה את טסמה, נטען כי העבירה נמצאת ברף נמוך מהמקובל בשימוש בסעיף המאפשר הרשעה לפי עובדות שאינן נמצאות בכתב האישום, וכן כי הפרטים שהביאו להרשעה חורגים משמעותית מכתב האישום. הצעיר, אף הלין כי המעצר נבע ממוצא האתיופי, אך בית המשפט דחה את הטענה.
סגן נשיא בית המשפט המחוזי שי יניב והשופטים דנה אמיר ומיכל רוזן עוזר ציינו בהחלטתם כי טסמה לא העיד או נחקר בחקירה נגדית על המשיכה בידו של חברו, וכי אף לא הוצע לו להשלים עדות בנוגע לכך. לכן, קבעו, עולה חשש ש"לא ניתנה לו הזדמנות סבירה להתגונן", ואין הצדקה לשימוש בסעיף המאפשר את ההרשעה.
"מבלי להקל ראש, אופי המעשה, במהלכו משך המערער ב'עידו' למשך שניות בודדות, ושחרר אחיזתו מיד כששמע הוראה מפורשת לעידו להתלוות לשוטר, אינו מצדיק מהלך חריג של הרשעה תוך שימוש בסעיף 184", נימקו, אך ציינו כי מקובלת עליהם הקביעה כי "נפל דופי בהתנהלותו".
טסמה שיתף בשיחה עם וואלה על התחושות המעורבות: "רציתי מאוד לשמוח, אבל הייתי בתחושה של זה לקח ארבע שנים. נזכרתי באיזה מצב הייתי בתחילת המשפט - סטודנט, בתחילת הלימודים, בראש של אני יכול לעשות הכול, כתבתי שירה והופעתי. כשנגמר המשפט, הסתובבתי אחורה וראיתי שאני די לבד. ניצחתי במלחמה, אבל איבדתי את כל האנשים שלי בדרך. למדתי חינוך, אמרתי שאשפיע דרך הילדים, ותוך כדי המשפט הרגשתי שאני מתמלא שנאה ושלא מתאים שאלמד כרגע".
"נבגדתי על ידי המדינה", הוסיף. "אמנם התבאסתי על עצמי כשראיתי את הסרטונים, לראות את עצמי מקלל לא היה נעים. אבל אני יודע גם שעשיתי את הדברים מתוך כוונה שתישאר להם סיבה לתעד, שלא יכבו את המצלמה ויפרקו אותי. עברתי מסע שלם, בהתחלה לא האמנתי במערכת המשפט, אבל עורכת הדין האמינה בי מהשנייה הראשונה. ניסו לכסת"ח", טען.
הוא סיפר כי בכוונתו להגיש תביעה נגדית. "אני יודע למה בחרו בי כדוגמה. רצו להלביש עליי אישומים, ובמהלך הדרך התייאשו. היום אני הרבה יותר רגוע. לא איבדתי מרוח הלחימה שלי, אבל עם השנים הסגנון התעדן".