מאות בני אדם הגיעו היום (ראשון) להר המנוחות בירושלים ללות בדרכו האחרונה את אוריאל ברוך, בן 35 מגבעון החדשה, שגופתו הושבה לארץ בשבוע שעבר לאחר יותר משנתיים בשבי בעזה. ברוך נמלט מהטבח ממסיבת הנובה ב-7 באוקטובר, ונחטף סמוך לעיקול מפלסים. ב-26 במרץ 2024 נודע כי ברוך נרצח וגופתו מוחזקת בשבי חמאס בעזה.
"אהוב ליבי, בחלום הכי הזוי שלי, לא חלמתי שאני אצטרך להספיד אותך, ולראות אותך שוכב ככה מולי", אמרה אלמנתו רחלי. "ידעתי והייתי בטוחה שאתה אל מוות שאתה המלך של החיים האלה. היחיד בעולם שפיצח את הסוד לחיים טובים. ולצערי הרב ברגע אחד, נוראי ומתועב שכזה מפלצות רעות גדעו את חייך ולקחו מאיתנו את החיוך היפה שלך עם הגומות, השמחת חיים והאושר שהיה רק לך.
"אתה לא יודע כמה תחסר לי חיים שלי. כמה אני אתגעגע לשטויות שלך. לא מצליחה להבין איך אני ממשיכה מכאן? איך ילדה רק בת 31 אמורה לקבל את התואר 'אלמנה'? איך גדעו לנו את החיים? היו לנו עוד מלא תוכניות. כל כך קשה יהיה בלעדייך.
"לפני 6 שנים הגעת לחיי.. ואני ידעתי שאתה הישועה הפרטית שלי, ה' פשוט חיבר בינינו, זה היה מושלם... וכך נולד המלך שלנו אופק. כמה היית גאה בו תמיד. כמה היית שמח ומאושר כשהוא מפעיל את כל הסובבים. איך היית אוהב לרקוד איתו ולהשתולל איתו עד שאני צועקת עליכם".
רחלי סיפרה על הרגעים לפני שאוריאל יצא למסיבת הנובה: "ביום שישי יצאת למסיבה, אין לי דרך לתאר איזה מאושר ושלם היית. התכוננת בכזאת שמחה למסיבה כאילו שאתה לא כל שבוע במסיבות. התלהבת כמו ילד בחנות ממתקים. אבל זה כי ככה אתה, ילד שטות שרוצה לטרוף את החיים. ביום שבת ב-8 בבוקר הבנתי שמשהו לא בסדר, מ-8 ועד 20 בערב חיכינו לך בחוץ, על המדרכה, רק מחכים כבר שתבוא ותכעס עליי למה אני מפרסמת תמונה שלך בפייסבוק, ובאיזה סרט אני חיה שמשהו יכול לקרות לך? אבל השעות עברו ואתה כבר לא חזרת. יום ועוד יום ואני כבר מבינה.
"חיים שלי איך לא הייתי שם להגן ולשמור עלייך? איך לא הייתי איתך ברגעים שבהם אולי פחדת מהמפלצות האלה.. תסלח לי אהוב שלי... אני יודעת שאתה יושב למעלה, וצועק לי מאמי עזבי אותך מכל הדמעות האלה, קומי ותטרפי את העולם. את אשת חייל. ואת האמא הכי טובה שיש לאופק. תנגבי את הדמעות וצאי אל החיים.
תודה שלימדת אותי המון כשהיית לצידי וגם כשאתה רחוק, תודה על אנשים מדהימים שבזכותך לא עוזבים אותנו. תודה שהילד שלנו דומה לך כל כך אני מביטה עלייך דרכו. הכי תודה גדולה שבחרת בי מכולן, מכל הבנות בעולם. תנוח אהוב שלנו, מתישהו עוד ניפגש".
רועי ברוך, אחיו של אוריאל, ספד לו: "אוריאל אחי חבר הנפש שלי, שנתיים של מאבק, של כאבי של תקווה. שנתיים שאני קם כל בוקר עם המחשבה עליך והולך לישון שאתה בראש שלי, חי אותך בכל רגע ובכל נשימה, לא היה יום שלא ניסיתי שלא נלחמתי כדי למצוא עוד דרך, עוד רעיון, עוד תקווה קטנה שתחזיר אותך אלינו. לא היה יום שלא דימיינתי אותך חוזר עם החיוך הזה שלך, ואנחנו שוב מתחבקים ואתה אומר לי 'יאללה בדאלו, תורידו את הפאניקה' אבל אתה חזרת אחרת לא כמו שחלמתי.
"אמרו לי הרבה פעמים די תנוח, תמשיך הלאה, אבל אוריאל אני רוצה שתדע שלא ויתרתי עליך אפילו לשנייה אחת גם שהיה נדמה שאין סיכוי, גן שהיה חושך מוחלט המשכתי ולא עצרתי כי אתה אח שלי ועל אחי אני לא יוותר לעולם. 'אורי בדאלו' היית בשבילי הרבה יותר מאח קטן, היית החבר הכי טוב שלי, איש הסוד שלי, זה שתמיד היה שם בשבילי מתי שרק הייתי צריך, אתה כיבדת אותי, תמיד אמרת לי כמה אתה לומד ממני, אבל האמת בדאלו, שאני זה שלמד ממך. השמחה שלך מהכבוד שלך לאחר, מהנתינה האין סופית שלך שהקפדת שלא לדבר לשון הרבה שלא ידברו לידך על אף אחד. תמיד היית הדבר שחיבר את כולנו. אוריאל החיים לא יהיו אותו הדבר בלעדיך אבל אני מבטיח לך, לא ניתן לשם שלך להישכח, אני אדאג שיזכרו אותך לנצח".