הבחירות בפתח: הדמעות - וההתקפלות של נתניהו ברגע האחרון "מפסגת השלום"

איזה יום זה היה. שנתיים ימים חיכינו ליום הזה, ליום כזה. 20 חטופים חיים בבית, אלה שהכרנו כל כך, את משפחותיהם, ממש כאילו היו בני המשפחה שלנו. חטופים שראינו מדי יום על גשרים, על מכוניות, בתחנות אוטובוס, על מרפסות, על מבנים ציבוריים, בכל מקום. ופתאום הם איתנו. חיים. ואיזה פגישות מרגשות היו עם בני המשפחה. עם שלם הזיל דמעה, ויותר מזה, מול המפגשים האלה. היינו כחולמים.

בתזמון מושלם ומתוכנן, במקביל לסערת הרגשות הזו, נחת בארץ אדריכל ההסכם, מלך העסקה, מפיק העל, האיש שבזכותו הכל קרה: דונלד טראמפ. הוא היה כאן כמה שעות אבל סחף את כולנו כמו כוכב רוק ענק. והנאום בכנסת, וואו. כריזמה, סטנדאפ, היסטוריה, פירגונים, השמצות, חזון, חלומות, הכל היה שם.

לפני כחודש החליט טראמפ שזהו. נמאס לו מהמלחמה המדממת בעזה. ההפגנות הסוערות בעולם, הכעס הגדול של מנהיגי העולם על ישראל, הפגנות אפילו בארצות הברית, אפילו בסביבה הקרובה שלו, החלו האשמות נגד ישראל. "ישראל מסבכת אותנו בכל העולם, גוררת אותנו למלחמות מיותרות. אמריקה נחלשת בגלל ישראל. תעצור את זה", הם אמרו לו והוא החליט שדי. הוא מסיים את המחוללת הראשית לכל אי השקט, המלחמה בעזה, ויתהפך העולם.

הוא רתם לעסקה את טורקיה וקטאר, שונאות ישראל מושבעות והפטרוניות של חמאס. ברגע שאלה הודיעו שהם בעסקה הוא הבין שחמאס ממולכד. אין לו גב, אין לו פטרוניות. את הפלומבה הוא סגר ביום רביעי שעבר בשארם א-שייח'.

ברק רביד פרסם אתמול כי טראמפ שלח את שני מקורביו סטיב ויטקוף וג'רארד קושנר למנהיג חמאס חליל אל-חיה לפגישה שבה סוכם על סיום המלחמה והחזרת כל החטופים. זו ידיעה מדהימה. שיחות ישירות עם אחד מראשי ארגון הטרור, על הראש של ישראל. אל-חיה, שניצל בנס רק לאחרונה מסיכול בקטאר, שאל את ויטקוף אם יש לו מסר מהנשיא טראמפ. ויטקוף השיב: "המסר של הנשיא הוא שתזכו ליחס הוגן". ראשי חמאס יצאו מהחדר להתייעץ בנפרד עם המתווכות. בתום הפגישה יצא ראש המודיעין המצרי מהחדר והכריז: "יש לנו הסכם".

וכעת נותר נתניהו. בסדרת תדרוכים של טראמפ ומקורביו שפורסמו ובטח עוד יפורסמו בתקופה הקרובה, הם סיפרו על הלחצים הכבדים שהפעיל טראמפ על נתניהו ללכת איתו להסכם. נתניהו חשש מאוד שסיום המלחמה יפרק את ממשלתו. אגב, יש סברה שנתניהו לא ממש פחד, אולי היה לו נוח לנפנף בסמוטריץ' ובן גביר כדי להתחמק מסיום המלחמה. הוא רצה להמשיך במלחמה בעצימות כזו או אחרת, מסיבות פוליטיות. ומי כמו טראמפ, האיש שצמח בשוק הנדל"ן האלים והאגרסיבי של ניו יורק, יודע מה זה ללחוץ. היו בינו ובין נתניהו שיחות קשות, "למה אתה תמיד Fucking שלילי?" הוא הטיח בו.

לפי פרסום לפני שלושה ימים בעיתון ה'וושינגטון פוסט', אחד משני העיתונים הגדולים בעולם, האיומים עלו בדרגה. טראמפ אמר לנתניהו כי אם יסרב לעסקה הוא יטיל אמברגו נשק על ישראל. ועוד אמר: "אם ארצות הברית לא תתמוך בישראל, ישראל לא תתקיים". כך, בכל הכוח. הלחצים האלה הלכו והתגברו. הלכו והפכו יותר ויותר אגרסיביים. ויטקוף, קושנר, מזכיר המדינה מרקו רוביו, ומעל כולם טראמפ עצמו. גם התירוץ הקבוע של נתניהו על בעיית סמוטריץ' ובן גביר, לא עזרו לו הפעם. יאיר לפיד שוחח מספר פעמים עם ויטקוף וביקש להעביר לטראמפ כי 24 חברי סיעת 'יש עתיד' יתמכו בכל עסקה לסיום מלחמה ושחרור החטופים.

נתניהו נכנע למכבש הלחצים ומאז הוא מנסה בכל דרך לשווק שזו התכנית שלו, שהכל היה מתואם עם הנשיא טראמפ. הוא ימשיך למכור את זה עוד ועוד למרות שמולו, טראמפ, לא בדיוק אדם צנוע שבורח מתהילה. טראמפ דואג ועוד ידאג שכולם כולל כולם, עד אחרון האנשים במזרח התיכון, ידע שהכל שלו. ורק שלו: "ההסכם הזה הוא ההישג המדיני הכי גדול שלי. זה אולי הדבר הכי גדול שעשיתי", אמר. ממעיט בקרדיטים לנתניהו. לויטקוף ולקושנר, הוא דווקא נתן ביד רחבה. אחד חברו הטוב כבר עשרות שנים, השני חתנו. אלה קרדיטים בתוך המשפחה.

וכמה מילים על הנאומים בכנסת. יושב ראש הכנסת, בטח נתניהו, כבר הבינו מזמן, שאין אדם בעולם שאוהב לשמוע על עצמו פירגונים, וכמה שיותר, כמו דונלד טראמפ. הוא מאוהב בעצמו ובעיקר רוצה שתמיד תמיד יהללו אותו לעומת שנואי נפשו, קודמיו בתפקיד ביידן ואובמה. הוא אובססיבי אליהם. ולכן כשאוחנה ונתניהו ציינו כמה הוא הכי גדול, הכי מוצלח, שאמריקה בראשותו מעולם לא היתה חזקה יותר ושמעולם לא היה נשיא כזה, טראמפ גרגר מאושר. ולמרות זאת, כטוב ליבו במחיאות הכפיים החוזרות ונשנות, ובהומור אופייני, הוא שלח לעברם עקיצה: "הארכתם מאוד בנאומים שלכם ובגללכם אולי אאחר למצרים. מזלכם שאהבתי את מה שאמרתם. תתארו לכם מה היה קורה אם לא הייתי אוהב".

והיה עוד דבר שבשל ריבוי החדשות אתמול, קצת חמק לו. אתמול בערב התכנסו בשארם א-שיח' מנהיגי מדינות ערב לפסגה חשובה עם הנשיא טראמפ לדון על היום שאחרי בעזה ועל עתיד האזור. נתניהו לא הוזמן, שנים הוא לא דיבר עם נשיא מצרים א-סיסי שדי בטירוף עליו. כנראה בלחצו של טראמפ, נערכה אתמול שיחה בין נתניהו לא-סיסי. מיד לאחר מכן פורסם כי נתניהו הוזמן לפסגה בשארם, וכי יטוס לשם בתום הנאומים בכנסת. עברו שעתיים והופ, ביטול. בלשכת ראש הממשלה טענו כי הוחלט לבטל את הנסיעה "בשל קדושת החג". אלא שבכירים ביהדות התורה התנערו מכך והודיעו שלא ביקשו כלום ולא אמרו על כך כלום. כנראה שהסיבה היתה שוב פוליטית. אבו מאזן אמור להיות בשארם, ידברו שם בטח גם על מדינה פלסטינית. נתניהו העדיף לבטל בגלל זה.

עוד כמה חודשים בחירות, הוא לא צריך שהבייס יכעס עליו. גם ככה הם רצו את סיפוח יהודה ושומרון ולא קיבלו כלום. גם ככה הם רצו לשוב ולבנות יישובים ברצועת עזה ויכולים כעת רק לחלום. שלא לדבר על שכונת השוטרים שאיתמר בן גביר הבטיח לבנות על חופי עזה. רק השבוע היה אמור להתקיים כנס גדול של הימין על חידוש ההתיישבות בעזה. ב-22 ליוני נערכה בכנסת ברוב רושם ישיבת השדולה לחידוש ההתיישבות היהודית בחבל עזה. "הריביירה בעזה, מחזון למציאות", הייתה הכותרת. ופתאום אין ריביירה, אין חזון, יש כנראה חמאס שנשאר בעזה ומתחיל לבסס, לתדהמתנו, את אחיזתו בעזה.
אז נתניהו פרסם הודעה כי ביטל את ביקורו בפסגה בשארם בשל חג שמחת תורה. אז אמר. הוא כבר אמר דברים רבים בעבר.

וכמה מילים על הנזק הגדול שגרם אתמול יו"ר הכנסת אמיר אוחנה לכנסת ישראל. ההחלטה שלו שלא להזמין, בניגוד לכללים, את נשיא בית המשפט העליון השופט יצחק עמית, ואת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה, היא חרפה לו וחרפה לכנסת. הוא ביזה את תפקידו שאמור להיות ממלכתי בשביל מילה טובה מנתניהו ואולי גם מאשתו שרה ובעיקר כדי להתחנף למתפקדי הליכוד. תוסיפו לזה הזמנות שנשלחו לכל מיני עסקני ליכוד ליציע האורחים, על חשבון משפחות חטופים ומשפחות שכולות, ותבינו שאוחנה מתחזה לאיש ממלכתי ומתנהג כמו עסקן פוליטי קטן. אגב, רק בעקבות ציוץ של חיים לוינסון, הועברו למשפחות החטופים הזמנות ליציע האורחים בכנסת. בושה וחרפה.

ומה עתה? ארבע גופות חללים הובאו אתמול, בניגוד להבטחות חמאס. הגופות ימשיכו להגיע לישראל, אלוהים יודע אם ארגון הטרור ימצא את כולן.

והשאלה הגדולה היא מה הלאה. מי ישלוט בעזה, מה יהיה עם חמאס, מי יצליח לפרז את עזה ומה יהיה בחלק השני של ההסכם שיהיה הרבה יותר מסובך ומרובה פרטים.

הבחירות גם הן בפתח. ביום ראשון הקרוב הכנסת תשוב למושב החורף. עזה, כמו בשנים האחרונות, תהיה חזק על השולחן, גם הפוליטי. סמוטריץ' ובן גביר נחלשו פוליטית, הם רחוקים מ-14 המנדטים שקיבלו בבחירות האחרונות. סמוטריץ' מתחת לאחוז החסימה ברוב הסקרים. האם הם יחליטו שהעובדה שחמאס לא הושמד, לא מוטט, ועזה לא פורזה, הן סיבות מספיק טובות לפרק את הממשלה וללכת לבחירות? ומה עם חוק ההשתמטות שעוד לא עבר והרבנים דורשים אותו? ומה יהיה עם התקציב? אם עד מרץ 2026 אין תקציב, אין ממשלה.

אלה המשוכות שעומדות בפני נתניהו וממשלתו בשוך ההתרגשות הגדולה, עם סיום המלחמה ולאחר החגים שמסתיימים מחר. מה שבטוח, בזה אין ספק, יהיה מעניין, מעניין מאוד.