בבוקר הארור של השבעה באוקטובר התקשר ניצן סלע ללילי איתמרי מכפר עזה. "המחבלים נכנסו אלינו הביתה. אני לא יכולה להמשיך לדבר", אמרה לו. לילי ורם, בעלה, נרצחו בידי מחבלים והותירו בן, בת, הורים ואחים. רק שבועיים קודם ערכו ניצן וחבריו מקיבוץ בית השיטה את ערב השירה שהפך מאז 2014 למסורת שנתית בכפר עזה. ניצן שר שם את התפילה שאהב - "מזמור לדוד". כמדי שנה, המפגש הסתיים לפנות בוקר כשכולם עומדים ושרים את שירה של חנה סנש, "הליכה לקיסריה (אלי, אלי)" ואחר כך את "התקווה".
השיחה האחרונה עם לילי איתמרי ומלחמת השבעה באוקטובר גרמו לו לזעזוע עמוק שבעקבותיו הקים מיזם שיתמוך בתקומת כפר עזה. המיזם סחף מאות מתנדבים. בדיוק שנתיים אחר כך, כשנודע כי נחתמה עסקת השבת החטופים, מת ניצן בביתו. ברגעיו האחרונים עמדו לצידו אשתו ובנותיו ושרו לו את אותו "מזמור לדוד".
ביום שישי הוא הובא למנוחות בקיבוצו, בית השיטה. מאות הגיעו מרחבי הארץ להלוויה, ובין הזרים שהונחו על הקבר בלט זר כפר עזה, הקיבוץ שנקשר בליבו של ניצן.
ניצן סלע נולד בקיבוץ יגור בשנת 1950 להוריו יעקב וישראלה. שני ההורים לוחמים בפלמ"ח מראשית ימיו של הארגון. שניהם ריצו תקופות מאסר ארוכות בכלא הבריטי אחרי שישראלה נתפסה עם אקדח במהלך סיור שעליו פיקד יעקב.
את השירות הצבאי שלו החל כחניך בקורס טיס. אחרי שנה וחצי כשנאמר לו שעליו לעבור למגמת נווטות, אמר שהוא מעדיף לעזוב ולעבור לחיל השריון. בשריון הפך למפקד נערץ, השתתף בקרבות מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה והיה למפקד גדוד 82, הגדוד הראשון של טנק המרכבה.
"לאורך כל הדרך דבק בערכים שנשא עימו, של הובלה, התנדבות, רעות, אחריות ודוגמה אישית", אמרה עליו יהודית פלד, חברת המשפחה. "יש אלף סיבות לבטל תרגיל", ציטטו בנותיו את אחד מהעקרונות שהנחו אותו מאז ימיו בשריון.
לפני שהתגייס לצבא, אחרי מלחמת ששת הימים, התנדב לסייע לקיבוץ גשר שעל הגבול עם ירדן, שם הכיר את דליה שהגיעה מבית השיטה, גם כן לסייע לקיבוץ הקטן. אחרי שהשתחרר הם נישאו וקבעו את ביתם בבית השיטה ולזוג נולדו ארבע בנות - אורי, סמדר, עפרי וכרמל.
בקיבוצו עבד בכותנה ובשעות הפנאי היה מדריך של בני הנוער. בהמשך עבר לעבוד במפעל השימורים "זיתי בית השיטה", צמח מרצפת הייצור והתקדם עד שנבחר לנהל את המפעל במשך עשור. אחר כך עבר לתפקיד מזכיר הקיבוץ. פלד אמרה כי "ניצן שהאמין בחיים השיתופיים כדרך חיים, התקשה לקבל את תהליך השינויים בבית השיטה. אך כשהבין שזה מה שהחברים מבקשים, בחר לא ללכת עם הראש בקיר ולקח על עצמו את התפקיד המאתגר של ניהול הקהילה במימוש ההפרטה. ניצן, שניהל את המהלך ברגישות, נדרש לקבל החלטות מנהיגותיות, כשראה את טובת הכלל לנגד עיניו. את כאביו שמר בליבו ולא שמר טינה לאיש", אמרה.
תפקידיו הבאים היו כיו"ר בקיבוצים עין הנציב וניר עציון המשתייכים לתנועת הקיבוץ הדתי. פלד אמרה כי "החיבור שלו עם אנשי הקיבוץ הדתי היה עמוק, הוא חיפש את המשותף והמחבר ובשנות המהפכה המשפטית חזר ואמר: חברי הקיבוץ הדתי הם הקרובים ביותר אלינו ועלינו למצוא דרכים לעבוד ביחד ובכך להשפיע על צביון החברה הישראלית".
החברה הישראלית ודמותה היו קרובות לליבו. במהלך מבצע "צוק איתן" בשנת 2014, הבין כי פינוי ישובי עוטף עזה הוא חוויה קשה עבור התושבים שם והחליט כי יש להתגייס ולתמוך בהם. הוא יצר קשר עם קיבוץ כפר עזה, שחבריו פונו לפנימיית ניר העמק שליד עפולה, והציע את עזרתו. הוחלט כי ביום שישובו לבתיהם הוא וחבריו יארגנו להם קבלת פנים. כעבור חודש וחצי, ביום שהתושבים חזרו דרומה, הגיעו מבית השיטה לכפר עזה 200 מתנדבים, מגיל 14 ועד גיל 80 פלוס. הם הכינו להם ארוחת ערב מפוארת ואחריה ערכו ערב שירה שנמשך עד לפנות בוקר. מאז חזרו אנשי בית השיטה לכפר עזה מדי שנה לערב של שירה בציבור שכונה "ערב בית השיטה".
החגיגה המשותפת האחרונה נערכה ב-23 בספטמבר 2023. שבועיים אחר כך התחולל טבח 7 באוקטובר. החורבן הגדול גרם לו לזעזוע. "ניצן לא ידע את נפשו, הרגיש כאב, כעס, עלבון, בושה תסכול - איך זה קרה לנו? הוא היה ממוטט. השיחה האחרונה עם לילי ורם נצרבה בליבו, ומראות החורבן של כפר עזה ויישובי הדרום השאירו אותו ללא מילים", סיפרה פלד.
"החיטה צומחת שוב"
בבוקר 8 באוקטובר נפגש סלע עם חברי "הפרלמנט" הקבועים מבית השיטה שנפגשים מדי בוקר. "אמרתי לחברים - 'אנחנו יורדים לכפר עזה'. שאלו אותי מה נעשה שם והתשובה היתה שנעשה מה שיבקשו. אם צריך, נשקה עציצים", השיב. ברגע שהצבא איפשר, הגיעו סלע עם שני שותפיו מבית השיטה - עידו פרבר ויעקב שולמי, לכפר עזה. המשימה שלקחו על עצמם היתה לשקם ולטפח את הנוי ואת הגינות בקיבוץ. ביומנו כתב: "המטרה: ליצור בישוב הרגשה של תנועה, זרימה, שיהיו יותר אורות בלילה. לבלוב מתרדמת החורף לקראת פריחה. לעזור בכל מה שנדרש, לשקם את מה שנדרס. זה הזמן להפשיל שרוולים ולרדת מהמילים למעשים". "מבחינתו", אמרו בנותיו, "הגינות היו התירוץ להדליק את האור, להשיב חיים לכפר עזה".
למיזם החליטו לקרוא "החיטה צומחת שוב", על שם השיר שכתבה דורית צמרת, גם היא מבית השיטה. למילים אלו יש משמעות גדולה בתרבות הישראלית ועבור אנשי בית השיטה מדובר בשיר שהוא חלק ממחזור הדם שלהם; את השיר כתבה צמרת אחרי מלחמת יום כיפור שבה נהרגו 11 חברי בית השיטה.
ההחלטה של ניצן וחבריו היתה כי לצד העבודה הם יתנו משמעות לעצם נוכחותם בכפר עזה. לכן הוחלט כי המתנדבים ישארו ללון במקום לפחות שלושה ימים. בערבים ערכו פעילויות חברתיות שונות שכללו טיולים, מפגשים והרצאות. "כששאלתי את ניצן אודות היוזמה החדשה, הוא השיב לי מיד מבלי להתבלבל - 'אני רוצה להדליק אור בשבילי כפר עזה הפגועה והמצפה לחזרת חבריה. אני מבקש להשיב את הרוח ואת התקווה'. ממש במילים אלו", סיפר משה פלד, חברו הקרוב מבית השיטה ומי שהיה בעבר ח"כ וסגן שר.
כעבור שנה החליטו ניצן וחבריו להעתיק את המיזם צפונה, לקרית שמונה. "החלטנו שאנחנו רוצים לתת משמעות למושג 'יחד'", אמר אז סלע לוואלה. "אנחנו קבוצה שכוללת את כל עם ישראל - יהודים ממדינות ברחבי העולם וישראלים מכל חלקי האוכלוסיה בארץ", אמר. כשסיימו את עבודתם בקרית שמונה שב לביתו ובגופו התגלתה מחלת הסרטן. "כשעצר לראשונה החל גופו לבקש התייחסות ומנוחה", אמרה פלד.
מוקף באשתו ובנותיו החל במסע טיפולים. ב-8 באוקטובר, שנתיים ועוד יום מאז שיחת הטלפון עם לילי איתמרי מכפר עזה, מת ניצן בביתו. "כמה סמלי ולא מקרי שניצן בחר להיפרד מאיתנו, שנתיים לאחר השבר הגדול, כאומר - 'עד כאן חברי, עד כאן. נתתי את כל שיכולתי לתת, אני משתחרר ויוצא להמשך מסעי, בתודה על חיים מלאים ובאמון שבוא יבוא פרק חדש בתולדות עמנו'. ואמנם עם צאת נשמתו באה בשורת השבת החטופים והיציאה מעזה וריח הגשם המרפא מלווה אותו ואותנו בפתח התקווה להתחלה חדשה", הספידה פלד.