המתווך בשארה בחבח לוואלה: "אני צופה שאכן יהיה זה סוף למלחמה ושחרור כל החטופים"

זו הייתה תגובה מדודה של נתניהו. מחד - לא לשבור את הכלים ולבצע "היערכות ליישום" - ומנגד לא הצהיר על הפסקת הלחימה. אם תרצו - לאחר ה"כן, אבל" של חמאס, הגיע ה-"כן, אבל" של נתניהו.

בעצם בכך החל נתניהו ספירה בלתי רשמית של 72 שעות לשחרור החטופים, 48 החיים והחללים כאחד, מחזיר את הנטל לחמאס. אפשר שגם אם חמאס יספק רק תשובה חלקית, או שחרור מתמשך - הדבר עדיין יחזיק את כל התשתית השברירית הזו בתוקף.

נדמה שציווי טראמפ על נתניהו להפסיק באופן מיידי את ההפצצות על עזה, "כדי שנוכל להוציא את בני הערובה בשלום ובמהירות! כרגע זה מסוכן מדי לעשות את זה", עשוי להתפס כמתנה לחמאס. הרי שבוושינגטון יש מי, גם מבין מקטרגיו של טראמפ, המבקשים לתת לו קרדיט על כך שהוא החל להניע את הכדור על כר הדשא, ולמרות כל הקשיים - העסק מתחיל לזוז צעד אחר צעד. אך האמנם? כי נראה שאנחנו נמצאים במקום דומה לזה שהיינו בו לפני חצי שנה עם עסקה רב שלבית, אבל ייתכן שזה מה שנדרש. ההבדל הפעם - יש יותר מקטאר ומצריים להפעלת לחץ על חמאס: טורקיה, האמירויות, ירדן אינדונזיה, מדינות אירופה רבות. כולם בעסק.

ואכן קיימת מידה לא מבוטלת של אופטימיות בצוות של סטיב וויטקוף. המתווך בישארה בחבח אמר לוואלה: "התגובות בשני הצדדים חיוביות, אני רואה לנגד עיניי את סוף המלחמה ושחרור כל החטופים. אני באמת מאמין שדברים טובים קורים עכשיו".

ועדיין, דומה, גם לדברי בכיר ישראלי, כי נתניהו הופתע מההחלטיות של טראמפ בציווי שלו על ישראל קצת מפתיע שנתניהו הופתע בעוד שהוא שמע מטראמפ הרצאה חד משמעית בפגישתם ביום שני האחרון.

אז איך זה מתחיל לזוז? שוב בפינג פונג בין הצדדים, רק שהפעם זה עם תכנית ברורה גלויה לעיני כל ולא רק דיונים עקרים. למשל - לאחר הדרישה מישראל להספקת ההפצצות, באה הדרישה מחמאס לשחרר ולהבין איפה החטופים? חמאס עונה בכך שלא יוכל לשחרר את החטופים עד "שייווצרו התנאים בשטח" ונתניהו עונה שישראל נערכת ליישום השלב הראשון. כך, גם אם אנחנו לא רואים את הסוף בבהירות, העסק זז, חיים מרגע לרגע.

וטראמפ, הוא מבין שעליו לשחק את תפקיד השוטר הרע מול נתניהו, הוא אומר לו כל העת: אני רואה מה הציבור בישראל רוצה. הנשיא טראמפ התבטא לא פעם על ההפגנות למען שחרור החטופים, על בקשות הורי החטופים ובעיקר על הכבוד שהוא מקבל מציבור גדול בישראל שאינו בהכרח תומך נתניהו במקרה זה. טראמפ רואה גם את האינטרס האמריקני בסיום המלחמה בעזה, ואולי מעל הכל - את האינטרס האישי שלו: הסכמי אברהם ופרס נובל לשלום.

כעת זה נראה כאילו הוא אומר לחברו נתניהו: "עכשיו אתה מקשיב לי, זו הדרך קדימה". נשיא ארצות הברית מבין שייתכן שזה יוביל לסוף הקואלציה של נתניהו, והוא מבין שנתניהו, ואולי גם הוא, ממש לא רוצים להיות שם, אבל בסוף, טראמפ עושה את מה שמשרת את האינטרס האמריקני, וחלק מהאינטרס הזה, לדברי רבים במחנה MAGA של טראמפ, זה להפסיק לתת לנתניהו להכתיב.