תוכניתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, לסיום המלחמה בעזה, להשבת החטופים ואולי גם ליצירת אופק מדיני חדש במזרח התיכון - ראויה לכל שבח. מדובר במלאכת מחשבת ניסוחית, הדוחקת את חמאס לפינה. הדימוי שבו השתמש אריאל שרון לתיאור מהלך פוליטי - השור שנכנס ל"קוראלס", מתחם מגודר, שדינו נחרץ וסופו ידוע - מתאים גם כאן. תוכנית טראמפ כוללת את פירוז עזה, פירוק חמאס מנשקו הכבד, סילוקו מהשלטון והחלפתו בממשל ערבי־מוסלמי בינלאומי.
הדילמה של חמאס ברורה: אם יקבל את התוכנית, עצם סיבת קיומו כארגון המתנגד לישראל תתערער. אם יסרב לה או ינסה להכניס בה הסתייגויות בסגנון "כן, אבל", כפי שנהג בעבר, האחריות לכישלון ולהמשך שפיכות הדמים תוטל עליו. טראמפ גם הבהיר כי במקרה כזה יעניק לישראל "צ'ק פתוח" להמשיך במלחמה, וגם מדינות ערב יתקשו להגן על הארגון.
מאידך, התוכנית מציבה קושי גדול גם בפני נתניהו. עבורו זו גלולה מרה. היא מנוגדת להצהרותיו והבטחותיו: צה"ל אמור לסגת מרוב שטחי רצועת עזה ולהותיר בידיו רק רצועה צרה, ברוחב של כקילומטר לערך. לא יוקמו התנחלויות, לא יבוצע סיפוח, אפילו לא חלקי, בגדה המערבית, וחלום ה"טרנספר" או עידוד העזתים להגר נגוז.
נתניהו מודע לכך שממשלתו עלולה להתפרק, משום ששרי עוצמה יהודית בהנהגת איתמר בן גביר והציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ' מאיימים לפרוש ממנה.
זאת לצד ההשפלה שחווה ראש הממשלה כאשר טראמפ אילץ אותו בבית הלבן, בנוכחותו, להתקשר לראש ממשלת קטאר, להתנצל בפניו על התקיפה הכושלת נגד בכירי חמאס בדוחא ולהתחייב שישראל לא תפגע עוד בריבונותה של קטאר.
בכך מתגלה נתניהו כמתנצל סדרתי בפומבי. בשל שיקול דעת לקוי, נקלעה ישראל פעם אחר פעם למשברים דיפלומטיים וביטחוניים מביכים. זו הפעם השלישית שזה קורה: בשנת 1997 נאלץ נתניהו להתנצל בפני המלך חוסיין על ניסיון החיסול הכושל בירדן של חאלד משעל, מבכירי חמאס; בשנת 2013 אילץ הנשיא אובמה את נתניהו להתנצל בפני נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, על השתלטות כושלת על הספינה "מאווי מרמרה" ב־2010, שהסתיימה במותם של אזרחים טורקים - אירוע שבעקבותיו נאלצה ישראל לשלם פיצויים למשפחות ההרוגים. וכעת נראה שגם הפעם תיאלץ ישראל לשלם פיצויים למשפחת איש הביטחון הקטארי שנהרג בתקיפה בשבוע השני של ספטמבר. חבל שנתניהו לא זוכר את אמרתו של רבי שלמה אבן גבירול, מגדולי הפילוסופים והמשוררים היהודים בספרד של ימי הביניים, שאמר במאה ה־11: "סוף מעשה במחשבה תחילה".
עם זאת, ניתן יהיה למחול לנתניהו על התנהלותו הבעייתית אם תוכנית טראמפ תתממש. אז יהיו הדברים בטלים בשישים לעומת הישג עצום - שחרור החטופים, הפסקת הקזת הדם של חיילי צה"ל, סיום המלחמה, ואולי אף חילוץ ישראל מהבידוד המדיני ומהסנקציות הכלכליות, הצבאיות והספורטיביות שהוטלו עליה. במצב כזה גם הכתם של היותה "מדינה מצורעת" יתעמעם.
כל זאת יקרה רק אם חמאס יאמץ את תוכנית 21 הסעיפים ככתבה וכלשונה - או לפחות את סעיפיה המרכזיים והמהותיים.
המפתחות להצלחה מצויים בעיקר בטורקיה ובקטאר. שתי המדינות, בדומה לחמאס, דוגלות באידאולוגיה הדתית של האחים המוסלמים; הן תומכות בארגון בכסף ובדיפלומטיה ומעניקות מחסה לבכירים שלו, שנהנים שם מאירוח כיד הסולטן הטורקי והאמיר הקטארי. בטורקיה פעלו בעבר גם מפקדות של חמאס, בידיעתו ובפיקוחו של ארדואן, שממנה הועברו כספים ויצאו הנחיות לביצוע פיגועי טרור נגד ישראל.
טראמפ, שמרעיף שבחים על ארדואן, נפגש עמו לאחרונה והצליח לגייסו לתמוך בתוכנית. ארדואן, ובאותו הקשר גם מנהיג פקיסטן, אף השתתפו במפגש מנהיגי המדינות הערביות בשולי העצרת הכללית של האו"ם בניו יורק, שבו גובשו עקרונות התוכנית.
כל שצריך לטורקיה ולקטאר לעשות הוא לומר לחמאס: אם תטרפדו את תוכנית טראמפ - לא נאפשר לאנשיכם להלך על אדמותינו. זה פשוט מאוד. אפשר גם לנסח זאת בנוסח לשונו הבוטה והמחוספס של נשיא מצרים לשעבר, חוסני מובארק. בזיכרון נותרו האירועים מ־1994, כשבקהיר, בערב חתימת הסכם משלים להסכמי אוסلو בין ישראל לאש"ף, דרש ערפאת להכניס שינויים וסירב לחתום. מייחסים למובארק את המשפט המאיים והכעוס "תחתום, יא כלב" - וערפאת חתם.
הכותב הוא פרשן למודיעין וביטחון