עוד לפני שמגיעים לתכלס, לחדשות, להתייחסות העניינית - שהיא מה שחסר לרבים בנאום נתניהו - בואו נדבר על התכנון והביצוע. זה היה טוב מאוד, אומרים שבסדרה קומית טובה, אתה חייב פואנטה, פאנץ' בכל 30 שניות.
בתור אחד שישב באולם העצרת הכללית, במרומי היציע בקומה ארבע של בניין מטה האו"ם בניו יורק - הרגשתי שנאומו של נתניהו הוא כמו טלוויזיה טובה, בכל כמה רגעים - פאנץ', או גימיק אם תרצו - חלקם חיצוניים - הרמקולים והשידור לטלפוני העזתים, חלקים על הבמה - מפת סיכולי הציר האיראני וחיסולי האוייבים, חידון הטריוויה, הפניה לחטופים בעברית. על כל אלה, בתור איש מקצוע שערך והגיש כמה תוכניות רדיו וטלוויזיה - זה עבד כמעט כמו שעון. גם הנטישה ההמונית של עשרות עד מאות נציגים מהאולם לא ממש השפיעה.
בסוף הנאום, רגעים אחרי שדיווחנו כי התדרוך שיועד לנו המלווים את ראש הממשלה עם נתניהו - נדחה עד לאחר שיחתו עם טראמפ ביום שני בבית הלבן, ניגש אליי רונן נאוטרה, אביו של החלל-החטוף עומר נאוטרה אמר לי: "שמע אנחנו כועסים. נתניהו בחר למנות את שמות החטופים החיים, אך מה עם החללים?". האב המשיך: "בני עומר עלה לארץ מכאן כדי להילחם ולהגן על המדינה וההתעלמות מהשם שלו, מהכאב שלנו כמשפחות חללים מעליבה ובלתי נסבלת, דורשים התנצלות, לא היה חייב להגיד אף שם, אך אם אמר - שיגיד את כולם".
רובי חן, אביו של איתי שגופתו כמו זו של עומר נאוטרה מוחזקת בעזה, יצא מהאולם בעת הקראת שמות החטופים החיים, ואליו הצטרפו מישל אילוז אביו של גיא ויהודה כהן אביו של נמרוד החטופים בעזה.
הבעיה היא שנאום באו"ם הוא בסופו של יום לא רק תכנית טלוויזיה, אלא גם מקום שאליו נושאים רבים את עיניהם כדי לשמוע דברים עדכניים, חשובים ורלוונטיים. עזבו אותי. לכו לרגע למשפחות החטופים.
יהיה קשה לשכוח במשך זמן רב את זעקות השבר של אביו של בר קופרשטיין, טל, שעבר תאונת דרכים לפני למעלה מחמש שנים ולמד לדבר מחדש, מגבלת הדיבור שלו, הפכה את זעקותיו במהלך נאום נתניהו לחודרות לב אף יותר: "למה הבן שלי בעזה?", זעק ואי אפשר היה שלא לשמוע ולהיחרד.
נתניהו לא התייחס כלל לתכנית טראמפ. לא ליום שאחרי וגם לא נטע תקווה הקשורה בסיום המלחמה. טראמפ מנגד, מיד לאחר נאום נתניהו שוב אמר לעיתונאים כי הוא מאמין שאנחנו על סיפור של הסכם בעזה שיסיים את המלחמה ויחזיר את החטופים. אז איך מיישבים את הסתירה ביניהם ככל שהיא קיימת? את השאלה הזו הצגתי לעורך הדין אלן דרשוביץ, מקורב הן לטראמפ והן לנתניהו. דרשוביץ אמר לי: "זו תהיה פגישה לא פשוטה ביניהם ביום שני, כי השניים הללו לא מסכימים על הכל, אבל בסוף יש להם הרבה יותר במשותף מאשר מחלוקות". הוא הוסיף: "שניהם מסכימים כי יש להשמיד את חמאס ושהם לא יכולים יותר לשלוט בעזה ואני חושב שזו תהיה תוצאת הפגישה ביניהם".
בזמן ששרי חוץ של מדינות מוסלמיות וערביות אומרים שאנחנו לקראת הסכם בעזה וטראמפ חוזר על כך שוב ושוב, דומה שהעיניים שלנו נשואות שוב לנתניהו שמסרב לספק תשובה, אולי זה יגיע בבית הלבן ביום שני, בנאום הזה באו"ם נהדר ככל שהיה - לא קיבלנו לכך אפילו רמז קטן.