פלסטינים תושבי השטחים הגיבו היום (שני) להחלטת מדינות באירופה להכיר במדינה פלסטינית. עבדאללה נסאר, תושב רצועת עזה, אמר כי "בין אם זה מגיע באיחור, אנו מברכים על כל הכרה מצד כל מדינה במדינת פלסטין. בדיוק כפי שמדינת ישראל הוקמה בשנת 1948 בהחלטת האומות המאוחדות, כך כל מדינות העולם היו צריכות להכיר במדינת פלסטין באותו אופן".
לעומתו, נביל ג'אבר, גם הוא מהרצועה הביע ספקנות כלפי המהלך: "גם אם מדינות כמו אוסטרליה, קנדה וצרפת - שכעת נמנות עם אלו היוזמות את ההכרה הזו - יכירו בפלסטין, אני מאמין שעדיין לא יהיה לחץ רציני על ישראל להעניק לפלסטינים את זכויותיהם".
לדבריו, "אנו עומדים בפני אתגר היסטורי וחסר תקדים, על רקע התקיפה האכזרית והטבח המכוון כלפי עמנו בעזה. אני גם מקווה שמבחינה דיפלומטית, הכרה זו מצד מעצמות גדולות ובעלות השפעה עולמית תשמש ככלי לחץ חזק מספיק כדי לדחוף להפסקת אש מוחלטת ולסיום המלחמה".
תושב רמאללה, אמג'ד אבו ע'וש, מתח ביקורת על בריטניה, בין היתר על חלקה בהקמת המדינה לטענתו. "זה עצוב ומצחיק בו זמנית, בתחילה בגלל בריטניה, זו הייתה הסיבה לנכבה ולעקירה שלנו מאז הצהרת בלפור, ב-1917, אני לא יודע את כל הפרטים אבל מה שנהרס לפני עידנים הם באים לתקן עכשיו? אתם הסיבה לעלייתה של מדינת ישראל".
אבו ע'וש לא חסך ביקורת גם מקנדה ואמר כי "ממשלת קנדה היא אחת הספונסריות של ההתנחלויות ב-1948, כמו העיר שלי, שנקראת עמוואס, שכיום נקראת פארק קנדה, שמימן על ידי תורמים יהודים והממשלה, הם חילקו את האדמה ורוקנו אותה ב-1967 ובסופו של דבר הפכו לפארק בשם פארק קנדה. זה המצב מאז תחילת הרשות הפלסטינית, זה היה דיו על הנייר רק באו"ם ובוועידת האו"ם עם הכרות, וקראנו על הנשיא להכריז על כך. אבל אני מאמין כפלסטיני, שמה שנלקח בכוח יילקח בחזרה רק בכוח".
תושב נוסף מרמאללה, אבו אברהים: "זהו הישג טוב ששאר העולם מכיר בנו, וזה נותן לנו לגיטימציה חוקית להקים את המדינה שלנו, אבל אני מקווה שזו לא הכרה מותנית. הכרות אלו הגיעו עקב לחץ של עמם על הפרלמנטים, במיוחד בבריטניה, שכן זוהי אחת המדינות שעשו עוול לעם הפלסטיני".
תושב חברון, טלעת עומר: "הפשיטות והחדירות הללו של הצבא הן תגובה להכרה, מכיוון שכל זה לא לטובת ישראל, היא דוחה את ההכרה ואינה רוצה בהקמת מדינה פלסטינית, לכן אנו אומרים שאנו מקווים שנהיה מדינה ונהיה חופשיים בסופו של דבר".
נאסר חוסיני, שגם הוא מתגורר בחברון טען כי "בעקבות המעקב שלנו, שמנו לב שיותר מ-150 מדינות הכירו ביציאה הפלסטינית, אך בשטח, אנו רואים את ההפך, אנו מקווים שההכרות הללו מתרחשות כעת ברמה הגלובלית, שתשיג לפחות חלק קטן מחופש העם הפלסטיני".