בית המשפט זיכה היום (רביעי) את ירדן מן מהאשמה בתקיפת השרה סילמן. לפי כתב האישום שהוגש, במהלך מפגש מקרי במרכז מסחרי ברחובות, החלה ירדן מן לצלם את השרה סילמן בנייד שלה. בעקבות דין ודברים שהתפתח ביניהן, נטען כי מן סטרה לסילמן והפילה את הטלפון שלה, שניזוק. בעקבות הכרעת הדין צייצה השרה סילמן: "לו רק הייתי שופטת שזרקו עליה נעל".
בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי גרסתה של מן מתיישבת עם הראיות שמגיעות ממצלמות האבטחה, זאת על אף שבתחילת התיק העידו נגדה שלושה עדים. "לאחר בחינת מצלמות האבטחה, עלה בלבו של בית המשפט ספק, אם בכלל שהה העד בסמוך לנאשמת ולשרה סילמן בזמן האירוע. עדה אחרת, חזרה בה מגרסתה במשטרה לפיה ראתה את הנאשמת סוטרת לשרה סילמן ואת נפילת הטלפון. בבית המשפט אישרה שכל שראתה זו תנועה של יד. בנוגע לעדה שלישית, קבע בית המשפט כי עדותה בנוגע לתיאור פרטי האירוע אינה מתיישבת עם תיעוד מצלמות האבטחה ועם זווית הראיה שלה מהמקום בו עמדה", נכתב במסמך שפרסם בית המשפט.
בית משפט השלום ברחובות זיכה את ירדן מן מכל האישומים לאחר שכתב האישום נגד השרה עידית סילמן קרס בשל כשלים בחקירה ועדויות סותרות. מן אמרה אחרי הזיכוי: "הצדק נעשה, היום זה אני ומחר זה אתה. השרה סילמן צריכה לטפל בנושא החטופים ולא לשבת בבתי קפה יום אחרי שנהרגו 21 חיילים".
בנוגע לעבירות תקיפת עובד ציבור והיזק לרכוש במזיד, בית המשפט קבע על סמך תיעוד מצלמות האבטחה, כי הנאשמת הפנתה את גבה לשרה סילמן והתחילה להתרחק ממנה במטרה לעזוב את המקום. החלה השרה סילמן לרוץ בעקבות הנאשמת, עקפה אותה מצדה השמאלי, חסמה את דרכה, תוך שהיא מצלמת אותה, וקרבה את הטלפון הנייד לפניה. אז, הניעה מן את ידה הימנית כלפי הטלפון הנייד של השרה סילמן.
"בסופו של דבר, אכן נגרמה תוצאה מצערת של פגיעה בגופה של השרה סילמן ונזק אסתטי קל לטלפון הנייד שלה, אולם זוהי תוצאה מקרית, שנגרמה עקב הדיפת הטלפון בשילוב העובדה שהשרה סילמן החזיקה את הטלפון מול פניה", כתבו השופטים. לאחר מכן המשיכו וטענו כי אין בכך כדי ללמד על כוונה לפגוע בשרה סילמן. לאור דברים אלו בית המשפט קבע כי סילמן לא הציגה ראיות החוצות את רף ההוכחה הנדרש במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר. לפיכך, כאמור, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשמת.
בתוך כך, הפרשה שזכתה להד ציבורי נרחב, הסתיימה בזיכוי מלא של ירדן מן והותירה סימני שאלה כבדים באשר להתנהלות המשטרה והפרקליטות בתיקים רגישים בעלי אופי פוליטי. הכרעת הדין מדגישה את גבולות חופש הביטוי במחאה ציבורית, את חשיבות ההגנה על זכויות נאשמים, ואת הצורך בהקפדה על חקירה מדויקת ויסודית לפני שממהרים להגיש כתב אישום.
השופטים בתיק מתחו ביקרות על התנהלות המשטרה. "באופן תמוה, בפתח חקירתה, נשאלה הנאשמת האם היא משתייכת לאיזה שהיא קבוצה פוליטית. שאלה שלא רק שאיננה במקומה, אלא גם בלתי רלוונטית לברור אשמתה. קצין החקירות, פקד ישראילוב, הודה בחקירתו הנגדית, כי מדובר בשאלה לא לגיטימית", כתבו באחד מהסעיפים בהכרעת הדין.
בתוך כך - השופטת נקבה באמירה חריפה נגד המשטרה והדגישה כי זו "מיהרה להסיק מסקנות על האירוע".
עבירת האיומים
השופטת קבעה כי לא הוכח שמן איימה על סילמן. היא ציינה כי עצם קריאת מילים כמו "רוצחת" או הטחת ביקורת חריפה כלפי שרה בממשלה נכנסות תחת הגנת חופש הביטוי ואינן מהוות עבירה פלילית. היא הדגישה שהפערים בין גרסת סילמן בבית המשפט לבין הדיווח הראשוני למוקד 100 פוגעים באמינותה ומציבים ספק סביר.
לצד העדויות הוצגו סרטוני מצלמות אבטחה, סרטונים שצילמה מן בעצמה ותיעוד שיחותיה של סילמן עם מוקד 100. הסרטונים הראו כי הנאשמת אחזה בשקיות קניות ובכוס קפה בידיה, דבר שהקשה על האפשרות שסטרה לשרה כפי שנטען. התיעוד גם הראה כי סילמן רדפה אחרי מן, חסמה את דרכה והצמידה את הטלפון לפניה. בשיחות הראשונות למשטרה נשמע קולה של סילמן רגוע יחסית, והיא לא הזכירה איומים או תקיפה פרטים שסיפקה רק בהמשך.
לדבריה, החוקרים לא העתיקו את הסרטונים ממכשירי ה־DVR המקוריים אלא הסתפקו בקטעים קצרים שנשלחו להם בוואטסאפ, מה שגרם לשגיאות זמנים ולבלבול. כמו כן, השוטרים לא דרשו לקבל את כל הסרטונים שצילמה סילמן אלא הסתפקו בסרטון יחיד שהוגש רק למחרת. ניהול החקירה נעשה במהירות ובאופן מגמתי, תוך הירתמות מלאה להעמדת הנאשמת לדין בתוך פחות מיממה.
השרה הסתתרה מאחורי מדפי נייר טואלט
במהלך דיון ההוכחות בפרשת תקיפת השרה שאירע בתחילת שנה, שיתפה ירדן מן בעדות מפורטת את גרסתה לאירוע. מן, מורה להוראה מתקנת, טענה כי לא תקפה את השרה אלא הייתה הקורבן להתעמרות, רדיפה ומעצר משפיל. "נאלצתי לעבור מולה ואמרתי בשקט 'בושה'", ירדן מן פתחה את דבריה בתיאור חייה כאשת חינוך: "הילדים הם חיי". לדבריה, האירוע התרחש יום-יומיים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, שבה נהרגו חיילים רבים. "הלכתי לבקר חברה חולה בגבעת ברנר, עצרתי במרכז קניות לקנות עוגה, לחם וקפה. כשיצאתי, ראיתי את השרה סילמן בוררת בגדים, וזה עורר בי תחושת כעס ביום אבל כזה. אמרתי לעצמי שאצלם אותה להראות לבעלי את ההתנהלות הזו".
מן סיפרה כי נאלצה לעבור מולה וסיננה בשקט: "בושה". לדבריה, מכאן האירועים התדרדרו במהירות. "סילמן החלה לגדף אותי, לצעוק שאני חוצפנית, שאין לי מה לעשות. זה היה מוזר. ניסיתי להתרחק, אבל היא המשיכה לעקוב אחריי ולצעוק".
מן המשיכה ותיארה את תחושת החרדה שגאתה בה. "נכנסתי למגה ורק רציתי להתרחק ממנה, אבל היא הסתתרה מאחורי מדפי נייר טואלט ועקבה אחריי לכל מקום. בשלב מסוים ויתרתי על הקניות ורציתי פשוט לברוח".
לדבריה, סילמן המשיכה לעקוב אחריה, לצלם אותה ולהתקשר למשטרה תוך שהיא מאשימה אותה באיומים ותקיפה. "ברגע מסוים היא דחפה את הטלפון שלה קרוב לפניי, והייתי בטוחה שהיא עוד רגע מנפצת לי את המשקפיים. הייתי מבועתת כמו בחיזור גורלי".