"השרה רדפה אחריי והסתתרה מאחורי מדפי נייר טואלט": דיון סוער בפרשת תקיפת השרה סילמן

"השרה רדפה אחריי, הייתי מבועתת כמו בחיזור גורלי": בבית משפט השלום ברחובות התקיים היום (שני) דיון טעון בפרשת תקיפת השרה עידית סילמן. כתב האישום מייחס לירדן מן, מורה בת 53 ותושבת רחובות, עבירות של תקיפת עובד ציבור, איום והיזק לרכוש. לפיו, מן סטרה לסילמן במהלך מפגש ביניהן במרכז מסחרי בעיר, והשליכה את הטלפון שלה לרצפה.

מנגד, טוענת מן כי היא זו שהותקפה על ידי סילמן, שהצמידה את הטלפון שלה לפניה ורדפה אחריה ברחבי המרכז המסחרי. "לא סטרתי לה. הסטתי את הטלפון שלה מחשש שיפגע בי", אמרה בעדותה.

במהלך הדיון, עלו שאלות נוקבות על אופן ניהול החקירה ותיעוד האירועים. עו"ד נוסבאום ועו"ד גבי לסקי, שמייצגים את מן, העלו טענות רבות נגד חוקרי המשטרה, כשרס"ר אביטל בניטה נשאלה מדוע סרטונים שהוצגו על ידי סילמן לא תועדו במזכרים, ומה גרם לעיכוב בגביית עדותה של השרה. "נדרשתי לגבות את עדותה בביתה, לא בזירה", השיבה בניטה, אך לא ידעה להסביר מדוע לא תיעדה את הסרטונים שראתה: "אני לא זוכרת".

עו"ד נוסבאום הוסיף ושאל על תמונות שסילמן שלחה למשטרה: "האם נכון שהיא ביקשה לקבל אישור מצד שלישי לפני שהעבירה את התמונות?". בניטה השיבה: "אין לי תשובה לזה".

קצין החקירות גבי העיד גם הוא ונשאל מדוע לא גבה עדות מפורטת מסילמן בזירת האירוע. לדבריו, נדרש "לקבל אישור מיוחד מהמטה הארצי לחקירת שרה בממשלה". השופטת תהתה: "אם קיבלתם אישור, מדוע לא תיעדתם את כל המהלכים?".

במהלך דיון ההוכחות בפרשת תקיפת השרה, שיתפה ירדן מן בעדות מפורטת את גרסתה לאירוע. מן, מורה להוראה מתקנת, טענה כי לא תקפה את השרה אלא הייתה הקורבן להתעמרות, רדיפה ומעצר משפיל.

"נאלצתי לעבור מולה ואמרתי בשקט 'בושה'", ירדן מן פתחה את דבריה בתיאור חייה כאשת חינוך: "הילדים הם חיי". לדבריה, האירוע התרחש יום-יומיים לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, שבה נהרגו חיילים רבים. "הלכתי לבקר חברה חולה בגבעת ברנר, עצרתי במרכז קניות לקנות עוגה, לחם וקפה. כשיצאתי, ראיתי את השרה סילמן בוררת בגדים, וזה עורר בי תחושת כעס ביום אבל כזה. אמרתי לעצמי שאצלם אותה להראות לבעלי את ההתנהלות הזו".

מן סיפרה כי נאלצה לעבור מולה וסיננה בשקט: "בושה". לדבריה, מכאן האירועים התדרדרו במהירות. "סילמן החלה לגדף אותי, לצעוק שאני חוצפנית, שאין לי מה לעשות. זה היה מוזר. ניסיתי להתרחק, אבל היא המשיכה לעקוב אחריי ולצעוק".

מן המשיכה ותיארה את תחושת החרדה שגאתה בה. "נכנסתי למגה ורק רציתי להתרחק ממנה, אבל היא הסתתרה מאחורי מדפי נייר טואלט ועקבה אחריי לכל מקום. בשלב מסוים ויתרתי על הקניות ורציתי פשוט לברוח".

לדבריה, סילמן המשיכה לעקוב אחריה, לצלם אותה ולהתקשר למשטרה תוך שהיא מאשימה אותה באיומים ותקיפה. "ברגע מסוים היא דחפה את הטלפון שלה קרוב לפניי, והייתי בטוחה שהיא עוד רגע מנפצת לי את המשקפיים. הייתי מבועתת כמו בחיזור גורלי".

מן תיארה את רגע המעצר ואירועי ההמשך כטראומטיים. "השוטר סגר עליי את דלת הניידת. הייתי אזוקה, רועדת מקור בגשם כבד, בלי מעיל. בניידת הרגשתי קלסטרופוביה איומה. הם התעסקו רק עם סילמן, נתנו לה ליטופים מסביב, בזמן שאני בקושי יכולה לנשום".

לדבריה, היא הועברה לנווה תרצה בתנאים משפילים. "נכנסתי לזינזנה, קשורה בידיים וברגליים, כאילו אני אויבת המדינה. שם הכריחו אותי להתפשט, חיפשו עליי בצורה משפילה, דפקו לי על דלת השירותים ולא נתנו לסגור אותה".

מן הוסיפה שבמהלך הלילה הושארה בקור מקפיא עם האורות מכובים. "מתנדב משטרה נתן לי מעיל בגשם. זה היה רגע אנושי בתוך כל מה שעברתי".

לדבריה, הדיון למחרת היה קשה מנשוא. "הגעתי לאחר לילה של השפלות ואובדן תקווה, בלי מים ובמצב רגשי קשה מאוד. התמוטטתי פיזית מול כולם. אפילו כשחברה רופאה הציעה לטפל בי, לא נתנו לה להתקרב".

מן סיפרה כי פרכסה באולם והכריחו אותה לשתות. לאחר מכן, נגררה על כיסא משרדי בחזרה לתא המעצר. "לבסוף, רק בזכות חברה רופאה, הובהלתי לבית חולים עם אירוע לב".

"אני מורה ואמא, לא אויבת מדינה", סיכמה את עדותה בדמעות: "אני בן אדם נורמטיבי, מורה ואמא לילדים. מה שקרה לי הוא בושה למערכת כולה. כל זה קרה רק כי מדובר בשרה בממשלה".

במהלך הדיון הוצגו סרטונים שתיעדו חלקים מהאירוע. באחד הסרטונים לטענת התביעה נראית מן לכאורה שולחת יד לעבר סילמן, בעוד זו צועקת: "אל תרימי עליי ידיים". התביעה טענה כי מדובר בתקיפה מכוונת.
עו"ד סעדיה, בא כוח התביעה, שאלה את מן מדוע לא התקשרה למשטרה אם הרגישה מאוימת: "העדפת לצלם אותה במקום לבקש עזרה". מן השיבה: "הייתי מבועתת ומבולבלת. לא ידעתי מה לעשות".