חגי רזניק, ראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב, מודאג, מודאג מאוד. הוא רואה כבר עשרות שנים את ההזנחה של המדינה בטיפול באתגרי המגזר הבדואי בנגב. "רובם במגזר נורמטיביים", הוא אומר, אך מצביע על בעיות קשות - מעשרות אלפי נשקים בלתי חוקיים שמסתובבים בנגב ועד הפרוטקשן. "מדינת ישראל תמיד חיה את הקונספציה הקודמת, היא לא מבינה שהקונספציה הבאה תתפוצץ לציבור בפנים ותבוא מתוך הנגב", הוא אומר.
חגי רזניק עומד בראש מכון ריפמן לפיתוח הנגב כבר ארבע שנים. בילדותו יצא מבית בסיכון בצו בית משפט והגיע לבדו לקיבוץ רביבים שבנגב. בעברו כיהן כמנכ"ל המועצה האזורית רמת הנגב, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ויו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון.
בשנים האחרונות רזניק וצוותו במכון ריפמן עובדים על תוכניות לקידום הנגב ושיפור איכות החיים של התושבים היהודים והבדואים כאחד. לדבריו, קיימת הזנחה מדינתית של החברה הבדואית שעומדת להתפוצץ בפני מדינת ישראל. "זה מתחיל בכך שהיום יש 150 אלף בדואים בפזורה שגרים בפחונים, כאשר לגוף המסדיר אין שום סמכויות בחוק והוא מסדיר אחוזים ספורים, אם בכלל, על תביעות בעלות. גם היישובים הבדואיים סובלים מהזנחה נוראית", הוא מתאר.
הצוותים של רזניק עובדים גם על תוכנית חינוכית. הם טוענים כי ישנם סטודנטים רבים מהמגזר שלא לומדים בישראל, וזה מרחיק אותם מהחברה הישראלית. גם כאן הוא מפנה אצבע מאשימה למדינה: "במקום טיפוח חינוך ישראלי איכותי להשתלבות בחברה, ישנו חוסר עידוד כלכלי משמעותי ועידוד של פשיעה קשה. במקום חיפוש הכרחי ומעצר מנהלי שנדרש לנשק לא חוקי".
להערכת מכון ריפמן יש למעלה מ-100 אלף נשקים לא חוקיים וכלי אמל"ח בנגב, נתון זהה לזה שבידי המחוז הדרומי של המשטרה. "הדבר מסכן את כולם, גם את התושבים היהודים ובעיקר את רוב האוכלוסייה הבדואית בנגב שהיא נורמטיבית. הנגב כבר משלם מחיר ועוד ישלם מחיר יקר. זה יפגע גם במרכז הארץ, שלא נתבלבל", הוא אומר. "רוב התושבים הבדואים הם שומרי חוק ואנשים מדהימים, אבל האיזון יופר אם תימשך ההזנחה. אנחנו פסע משם".
רזניק טוען כי המדינה משקיעה משאבים במקומות הלא נכונים במקום לבנות מנגנונים מדינתיים. "אין לי טענות לממשלה כזו או אחרת, אלא חוסר הבנה של מדינת ישראל במשך עשרות שנים. ללא טיפול אגרסיבי בכלים מדינתיים בנושא זה - כולל פיתוח כלכלי, שילוב בעולם העבודה, אבל גם גבולות וכללים בחקיקה - המצב הולך ונהפך לקטסטרופה".
מכון ריפמן עובד מול משרדי הממשלה. לדברי רזניק, בחלק מהמשרדים יש הקשבה, אך אין הבנה שצריך עבודה כלל-משרדית ותוכנית ממשלתית כוללת. "בחלק מהמשרדים יש קשב ואנחנו מניעים תהליכים. אבל אין הבנה שמדובר באירוע בין-משרדי. אירוע שראש ממשלה ומפלגות ציוניות צריכות לחרוט על דגלן כיעד עליון. אחרת הן ימיטו אסון על תושבי הנגב, בדואים ויהודים כאחד".
חלק מחבריו של רזניק הם תושבי הפזורה הבדואית. הם צועקים לעזרה מהמדינה, אך עושים זאת בשקט משום שחלקם מאוימים. "רבים מחבריי הם בדואים, אבל לא יכולים להגיד את מה שאנחנו אומרים בקול רם. ומי שאומר, מאוים".
אחרי שדיבר על קטסטרופה שבדרך והזנחה של עשרות שנים, רזניק מנסה להישאר אופטימי: "יש קונסטרוקציה שפיתחנו וחלק מתממש. אבל זה לאט ולאט מדי. הגיע הזמן להתעורר".