קשה לחשוב על היפוך גדול יותר של המציאות, מאשר טורה של חברת הכנסת לשעבר ענבר בזק תחת הכותרת המאשימה "הקשר בין המחסור בחלב בסופרים לפורום קהלת". בטור מלא כזבים, אי-דיוקים וטענות ממוחזרות, היא מתרעמת על רפורמה בחקלאות שנכנסה לתוקף ביולי 2022, ולדבריה גרמה למחסור במוצרים, לא הורידה מחירים וגרמה לפגיעה בביטחון התזונתי. האמנם?
תחילה, הרפורמה של שר החקלאות הקודם עודד פורר, אליה היא מתייחסת, הייתה מהלך חשוב ואמיץ אך לא שינתה את משק החלב ולכן הטיעון העיקרי בטור שמייחס לרפורמה או לקהלת את המחסור בחלב מופרך מיסודו. היה אפשר לעצור כאן, אבל טוב שהדיון נפתח ואפשר להזכיר שהגורם האמיתי למחסור הוא התכנון במשק. חיפוש פשוט בגוגל יעלה דיווחים על מחסור בחלב מדי שנה לקראת חגי תשרי, הרבה לפני שמישהו חשב על רפורמה.
במשך עשרות שנים, ענף החלב בישראל נשלט על ידי תכנון הדוק של מועצת החלב ומשרד החקלאות, באמצעותו המדינה קובעת: כמה חלב ייווצר, מי ייצר אותו, באיזה מחיר הוא יימכר למחלבות ובאיזה מחיר לצרכן. היות שנקבע מחיר מינימום שהרפתות יקבלו, ומחיר מקסימום שבו מותר למכור את החלב, המחלבות ובעיקר תנובה ששולטת על רוב השוק, נמנעות מלייצר חלב פשוט בתקופה של ביקושים גבוהים. כשמוסיפים לכך את העובדה שחגי תשרי מגיעים בסוף הקיץ, שבו הביקוש לחלב גדול אך תנובת הפרה נמוכה, מבינים למה המחסור בתקופה זו מתגבר.
במדינות רבות מתגברים על תופעה זו של תנובה גדולה יותר בחורף על ידי אבקת חלב, שמיוצרת מהעודפים בחורף. בישראל לעומת זאת, גם על מוצר זה יש מכס גדול של 212%, ורק לאחרונה הגדילו את המכסה המותרת ליבוא ללא מכס, גם במקרה זה בגלל מחסור וגם כאן באופן זמני כמובן. מלבד המחסור כל תחילת שנה, התוצאה של תכנון מקיף זה היא מחירי חלב מהיקרים בעולם המפותח. לשם השוואה - לפי דוח של מבקר המדינה משנת 2023, בעוד המחיר הממוצע לליטר חלב באיחוד האירופי היה כדולר אחד (3.5 ₪ באותה שנה) המחיר בישראל היה כ־1.8 דולר (6.2 ₪) - פער של 77%.
טענה נוספת בטור היא שפתיחת השוק ליבוא לא תוריד מחירים. כדוגמה, היא מציינת ללא סימוכין שהסרת חסמי יבוא בשוק הדגים שגרמה לסגירת בריכות גידול ו"עליית מחירים בטווח הארוך".
בפועל? רפורמת יבוא הדגים (הסרת מכסים ב-2016 וב-2022) הייתה מהיעילות ביותר במוצרי מזון בישראל. מ-2015 ועד היום מחירי הדגים הקפואים ירדו ב-8.3%, בעוד יתר מוצרי המזון התייקרו ב-22.2%. אלמלא הסרת מכסים על מוצרי מזון נוספים, ההתייקרות הייתה עוד גדולה יותר. לרבים בוודאי זכור כי עד לא מזמן מחיר האננס נע סביב 50 שקלים ליחידה, אך ברגע שהוחלט להתיר יבוא מקוסטה ריקה, המחיר צנח לכ־10 שקלים לקילו.
טענה שעולה בטור ועל ידי חברי הלובי החקלאי, היא שישראל היא "מדינת אי" המוקפת אויבים ולכן היא חייבת להסתמך על ייצור מקומי בשביל להשיג ביטחון תזונתי. בניגוד לקשר שמובן לרוב האנשים בין תחרות להורדת מחירים, הדאגה לביטחון המזון עלולה להישמע לרבים כטענה מנגד, ומשרד החקלאות חיזק זאת כששינה את שמו לפני כשנה למשרד החקלאות וביטחון המזון. למרות זאת הצדקה כזו אבסורדית: ראשית, החקלאים עצמם תלויים ביבוא - מספוא, תירס, זרעים, דשנים וכלים חקלאיים. שנית, לישראל אין יכולת לספק את כל התוצרת החקלאית, ולכן היא מייבאת מזון גם במוצרים שהיא מגבילה (כמו אבקת החלב שהזכרנו).
הטיעון המופרך ביותר הוא שמכיוון שחקלאות דורשת השקעה וזמן, על המדינה להבטיח לחקלאי שוק לתוצרת. במציאות, כמעט כל יזם משקיע הון וזמן בלי ביטחון - יזם הייטק מפתח מוצר שנים בלי הבטחה לקונים, מסעדן פותח עסק בלי לדעת את הכנסותיו העתידיות, וכך גם קבלנים ותעשיינים. דרישה כזו יכולה להגיע רק בענף שנהנה משנים מקרטל ייחודי.
במקום להגן על קרטלים חקלאיים בטענות חסרות בסיס, הגיע הזמן, לצד תמיכות ישירות בחקלאים היכן שנדרש, לאמץ תחרות אמיתית שתוזיל את מחירי המזון לצרכנים.
הכותב הוא מנכ"ל פורום קהלת