אתיופיה חנכה היום (שלישי) רשמית את "סכר התחייה הגדול", שאמור לספק חשמל למיליונים מאזרחיה אך מדאיג את שכנותיה החוששות מפגיעה באספקת המים שלהן.
אתיופיה, המדינה השנייה בגודלה באפריקה מבחינת אוכלוסייה, רואה בסכר ההידרו-חשמלי - הגדול ביותר ביבשת - את אחד מעמודי התווך של עתידה הכלכלי. בנייתו החלה ב-2011, והוא אמור לייצר 5,150 מגה-וואט חשמל בעתיד. בשלב זה, שתי הטורבינות הפעילות שלו מייצרות 750 מגה-וואט.
ראש הממשלה אביי אחמד אמר כי אתיופיה תשתמש באנרגיה כדי לשפר את הגישה של 120 מיליון אזרחיה לחשמל, וגם תייצא עודפים למדינות האזור. עם זאת, שכנותיה של אתיופיה במורד הנילוס מודאגות מאוד מהפרויקט.
מצרים, שבנתה את סכר אסואן הנילוס בשנות ה-60, חוששת שהסכר האתיופי יגביל את אספקת המים שלה בתקופות בצורת, ועלול להוביל לבניית סכרים נוספים במורד הזרם. לטענתה, הוא מפר הסכמי מים מהתקופה הקולוניאלית הבריטית ומסכן את קיומה. מצרים, שבה חיים כ-108 מיליון תושבים, תלויה בנילוס בכ-90% ממי השתייה המתוקים שלה.
דובר משרד החוץ המצרי אמר אתמול שקהיר תמשיך לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות בנילוס הכחול ו"תממש את זכותה לנקוט בכל האמצעים המתאימים להגנה ולשמירה על האינטרסים של העם המצרי".
סודאן הצטרפה לקריאות של מצרים לגיבוש הסכמים על הפעלת הסכר, אך היא עשויה להרוויח מניהול הצפות משופר ומגישה לאנרגיה זולה.
עמדת קהיר קיבלה תמיכה מנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ במהלך כהונתו הראשונה. טראמפ אמר שמדובר במצב מסוכן וקהיר עלולה בסופו של דבר "לפוצץ את הסכר הזה", אך ממשלו נכשל בהשגת הסכם על הפרויקט, שעליו התנהלו שנים של שיחות ללא הסכמה.
עם זאת, טראמפ טען לאחרונה, ללא ביסוס, שהוא השיג "שלום" בין שתי השכנות.
למרות התנגדות שכנותיה, אתיופיה התקדמה עם הקמת הסכר, שלדבריה הוא זכותה הריבונית. ב-2020, היא החלה למלא את המאגר בשלבים וטענה שהסכר לא יפגע באופן משמעותי במדינות שבמורד הזרם.
"סכר התחייה אינו איום, אלא הזדמנות משותפת", אמר אביי לפרלמנט ביולי. "האנרגיה והפיתוח שהוא ייצר יזניקו לא רק את אתיופיה".
לפי הנתונים שנאספו עד כה, לא נרשמו שיבושים משמעותיים בזרימה במורד הזרם, בין היתר בשל עונות גשמים משביעות רצון ומילוי זהיר של המאגר במשך חמש שנים.
באתיופיה, שסבלה משנים של סכסוכים מזוינים פנימיים בעיקר על רקע אתני, הסכר הוא מקור לגאווה לאומית. לפי התקשורת המקומית, המימון שלו הוא מקומי כולו: הבנק המרכזי של אתיופיה סיפק 91% ממימון הפרויקט, בעוד 9% מומנו על ידי אזרחים דרך מכירות אג"ח או תרומות.
אף שהממשלה האתיופית טוענת שהמאגר שיצר הסכר - שטח הגדול יותר מלונדון - ייתן אספקת מים יציבה להפקת חשמל ולהשקיה במורד הזרם תוך הגבלת הצפות ובצורות, רק כמחצית מאזרחיה מחוברים לרשת החשמל הלאומית.
בנוסף לדריסת הרגל בנילוס, אתיופיה חסרת המוצא לים שואפת להשיג גם גישה לים האדום דרך שכנותיה אריתריאה וסומליה, אויבותיה הוותיקות. מצרים, בתגובה, הגבירה את תמיכתן בשתי המדינות הללו כמשקל נגד לאתיופיה.