שני אירועים קשים ביום אחד, הפיגוע בירושלים והתקרית בג'באליה בה נהרגו ארבעה חיילי שריון. הפיגוע בירושלים קשה וכואב, אך עם כל הצער מדובר במציאות לפיה סטטיסטית אחת מהרבה התארגנויות של טרור גם פוגעת.
כוחות הביטחון הצליחו בשנה האחרונה לסכל מאות ניסיונות פיגוע. ההצלחה ב-2025 גבוהה מזו של השנתיים הקודמות. היכולות המאיימות שיצרו ארגוני הטרור בצפון השומרון, ובעיקר בג'נין וטול כרם מוגרו ברובן כתוצאה מפעולה שיטתית, מקצועית ואגרסיבית אותה הובילו מפקד פיקוד מרכז אבי בלוט ומפקד אוגדת איו"ש היוצא יקי דולף. גישה אגרסיבית ויוזמת היא הכרחית, וכאשר היא מתבצעת לא חסרים למרבה הצער גורמים בישראל שמאשימים את אותם המפקדים בלא פחות מאשר פשעי מלחמה.
ויחד עם זאת, אי אפשר שלא לבקר את העובדה שבמכשול הביטחון שסביב ירושלים עדיין ישנן פרצות רבות. סתימת פרצות אלה היא פעולה סזיפית, משעממת ויקרה אבל היא הכרחית. היא לא מתממשת מספיק בעקביות בין היתר בשל ויכוחים מיותרים בין הצבא למשטרה, בין משרד הביטחון למשרד לביטחון לאומי.
לאירוע הקשה ברצועת עזה ישנן משמעויות רבות יותר והן נוגעות לכל שלוש הרמות - הטקטית, האופרטיבית והאסטרטגית. ברמה הטקטית בולט שוב ושוב הלקח הישן לפיו העקרון מספר שתיים בהגנה הוא סיוע הדדי. משמעותו היא פשוטה - אסור שהיחידה הצבאית הנמוכה ביותר, חייל חי"ר בודד או טנק בודד, נמצאים במצב בו ההגנה עליו נעשית על ידו בלבד. לעולם חייב להיות כוח אחר - חייל בודד נוסף או חוליה שתפקידם לאבטח את הכוח השכן. האירוע הקשה בשנת 2006 בו נחטף גלעד שליט ארע בין היתר היות שטנק בודד היה בעמדה ושום כוח אחר לא צפה או שלט על דרכי הגישה אליו.
אם בוחנים עשרות אירועים שקרו ביהודה ושומרון ב-20 השנים האחרונות ושבהם ניסתה חוליית מחבלים להפתיע חיילים בעמדה, מחסום או מוצב רואים בבירור את התוצאה הבאה: בכל מקום בו עמדו שני חיילים או יותר באותו מקום הם היוו מטרה, וקל היה להפתיע, לפגוע בהם ולברוח. לעומת זאת בכל מקום בו עמדו שני חיילים במרחק של 10-20 מטר זה מזה אזי המחבל שתקף חייל אחד חוסל על ידי חברו. ישנם שני הסברים לכך - חוליית האויב שמתגנבת לעבר מטרה אחת תהיה בדרך כלל חשופה לכוח אחר שמחפה. דבר שני וחשוב יותר - מי שמותקף בהפתעה ומטווח קצר, כפי שקרה לצוות הטנק אתמול, מתקשה להגיב. מי שלא מותקף אך נמצא בקשר עין יכול לפעול ביעילות.
ברמה האופרטיבית ברור לחלוטין לאורך כל מלחמות המאה ה-21 כי בכל מקום בו צמודים כוחותינו לאוכלוסייה עויינת גם יימצאו מחבלים. אי אפשר להפריד בין מחבלים לבין אוכלוסייה, וכאשר ישנם מחבלים גם יהיו פיגועים. הרמטכ"ל הקודם הרצי הלוי הבין זאת ולכן דגל בגישת הפשיטות, דהיינו תקיפה של יעדי מחבלים ואחר כך נסיגה מלאה. הבעיה היא שכאשר אתה נסוג חוזרים המחבלים ממש לאותו מקום, ומכאן נוצר הצורך לכבוש בפעם השנייה, השלישית והרביעית את אותן שכונות - סג'עייה, ג'באליה, בית חאנון ועוד. בכל תקיפה כזו היה על כוחותינו לשלם שוב ושוב את "דמי הכניסה". הרמטכ"ל הנוכחי מעדיף לכן לכבוש שטח ולהישאר בו, אלא שהדבר מוביל לקיום מוצבים סטטיים אותם קל יחסית להפתיע.
המסקנה היא פשוטה, והח"מ אומר אותה מאז השבוע הראשון וגם במאמרים הקודמים במדור זה שפורסמו לאחרונה - הדרך היחידה ליצור לחץ אמיתי על הנהגת חמאס היא לקחת ממנו טריטוריה, אך גם לוודא שאין בשטח זה אוכלוסייה כלל. על בסיס זה הוצעה "תכנית האלופים" עוד בדצמבר 2023, תכנית שיכולה הייתה להוביל למצב ששליש משטח רצועת עזה, כל האזור שמצפון לציר נצרים הוא נקי לגמרי מאוכלוסייה, כאשר אותו ציר נצרים נקי וחשוף ברוחב של 4 קילומטר היה מונע כל מעבר פלסטינים מדרום לצפון. אין דרך אחרת ליצור לחץ אפקטיבי מחד ומציאות שבה אין סיכון לכוחותינו מאידך.
הרמה השלישית שבה נכון לדון היא הרמה האסטרטגית או המדינית. כיבוש העיר עזה, בה עדיין נמצאים כ-900 אלף עזתים, תייצר הרבה פיגועים נוסח האירוע הקשה אתמול והיא לא תביא לכניעת החמאס. אין שום מנהיג מחליף או זמני של חמאס שייכנע רשמית או יסכים שהארגון יניח את נשקו. ארגון שמנהיגיו מוכנים להקריב את חייהם של שני מיליון אזרחים בכדי להשיג מטרה דתית קדושה - מיטוט "הישות הציונית" - לא ייכנע ללא תנאי.
במצב זה נכון לעשות את אחד משני הדברים: אפשרות אחת - להסכים לעסקה, חלקית או כוללת, לסיים את המלחמה ולהחזיר בשאיפה את כל החטופים, ו-20 מהם בחיים. אפשרות שנייה ועדיפה היא להיענות באיחור להצעה של נשיא מצרים א-סיסי מלפני חצי שנה. לפי הצעה זו, מדינות ערב, בהובלת מצרים, יקימו שלטון חדש ברצועת עזה ותהיינה אחראיות לשיקומה.
בניגוד להערכות של אחרים, אני חושב שסיום המלחמה לא יוביל להתחמשות מחדש של חמאס. נושא זה מצדיק מאמר נפרד אבל חשוב להבין דבר אחד חשוב: כל עוד המלחמה נמשכת עוסקת כל אוכלוסיית עזה בדבר אחד - הישרדות. כאשר תסתיים המלחמה והכול יבינו כי כל רצועת עזה הרוסה עד היסוד, תתחיל האוכלוסייה לדרוש לקבל תשובות מחמאס, בדיוק כפי שקורה לחיזבאללה בלבנון.