המערכה לכיבוש העיר עזה למעשה החלה. לכאורה מדובר במעשה בלתי הפיך, הקבינט החליט שלא לקבל את הצעת המתווכות לעסקה חלקית וכמו כן החליט להתעלם מהמסר של חמאס לפיו הוא מעוניין להכנס למו"מ על עסקה אחת לסיום המלחמה.
לכיבוש עזה ישנם חמישה מחירים ידועים מראש: סיכון חיי חטופים; צפי לנפגעים בקרב חיילי צה"ל; המשך השחיקה של צה"ל, בעקר של אנשי המילואים אך ישנה שחיקה רבה גם בכשירות הטכנית של אמצעי הלחימה; מחיר כלכלי גבוה; המשך הדרדרות ביחסי החוץ של מדינת ישראל. הגיוני לחשוב כי נכון לשלם את כל המחירים הגבוהים הצפויים מהמהלך הצבאי בעיר עזה אם מהלך זה יסיים את המלחמה "בניצחון מוחלט".
למרבה הצער הסיכוי להשיג את כל מטרות המלחמה על ידי כיבוש עזה הוא נמוך. כבר נכתב במדור זה כמה פעמים כי כיבוש שטח אשר לא מוביל ליציאה מוחלטת ממנו של כל האזרחים עלול להידמות לבעיטה בקיר עם רגל יחפה. יש לכך שתי סיבות:
ראשית, במלחמות המאה ה-21, המצאות של אוכלוסיה עויינת בקרבת כוחותינו מאפשרת גם למחבלים להימצא שם, וכך הכוח הצבאי שלנו יסבול מפיגועים בלתי פוסקים. כך קרה לאמריקאים ובני בריתם בעיראק ובאפגניסטן, כך קרה לנו ב-18 שנים של שהייה בלבנון וכך יקרה בעיר עזה. יותר מכך, חמאס כבר התאים את עצמו למציאות ברצועה, מותם של עוד עשרות אלפי עזתים לא "מזיז לו", אולי להיפך. כן, יש כאוס ברצועת עזה, ובעקר בעיר עזה אך כל עוד אין צפי לשום שלטון חליפי אז אין איום אמיתי על שלטונו, על יכולתו לגייס לוחמים חדשים ועל יכולתו להמשיך ולהתנגד לכל כניעה.
הסיבה השנייה היא מדינית. ככל שישראל שולטת בחלקים הולכים וגדלים של האוכלוסייה העזתית כן אנו נתבעים, ככוח כובש לדאוג לתושבים שם. מדובר בהוצאה כספית עצומה ומיותרת.
ולמרות כל האמור עד כאן כיבוש עזה עשוי להצליח ביצירת לחץ גדל על הנהגת חמאס, אך זאת בשני תנאים. התנאי הראשון הוא שמרבית תושבי העיר עזה יצאו דרומה כפי שישראל מנסה להאיץ בהם טרם כניסת כוחות רבים של צה"ל באופן קרקעי ללב העיר. אכן, יש יציאה של תושבים אך בקצב איטי, עד כה יצאו כ-10% מתושבי העיר בלבד. האם ניתן להאיץ את התהליך? חלקית הדבר ניתן בעזרת הגברת ההפצצות מהאוויר אך אין זה מספיק. הדרך היעילה היחידה היא להודיע לאוכלוסייה כי בעוד מספר ימים תופסק האספקה לעיר וייסגר השיבר של המים שחברת מקורות מזרימה לעזה. ניתן היה לעשות זאת בקלות בסוף 2023, כאשר היו בכל צפון הרצועה רק 300,000 איש, כאשר ארבע אוגדות של צה"ל פעלו שם וכאשר מצבה המדיני של ישראל עוד היה אחר לגמרי. למרות שפעולה זו - דחיפת האוכלוסיה דרומה, היא מצילה חיים של פלסטינים קשה יהיה היום לעשות זאת.
נותרנו אפוא עם דרך נוספת שעשויה להביא להישג והיא קיום כיתור על העיר עזה שילך ויתהדק בהדרגה. דרך פעולה זו מחייבת סבלנות וזמן. הרמטכ"ל בצדק לוחץ על אימוץ טקטיקה זו אלא שלא נותר לנו זמן, ולא רק בשל חיי החטופים. ככל שניתן להבין ראש הממשלה הבטיח לנשיא ארה"ב כי בעיית העיר עזה תיפתר תוך שבועות ספורים. זמן מוגבל זה לא יאפשר יציאה משמעותית של אוכלוסייה אזרחית דרומה וגם לא ניהול מבצע צבאי נכון, דבר המחייב התקדמות איטית ונטרול התת קרקע במקביל להשתלטות על עוד רחוב או עוד רובע מעל הקרקע.
נראה שישראל נכנסת בעיניים פקוחות לאירוע שחמשת מחיריו ברורים וודאיים בעוד שהתועלת מוטלת בספק. האם ראש הממשלה מזהה את המציאות כהלכה? עד כה נראה שהתשובה היא שלילית, ועם זאת אין להוציא מכלל אפשרות שהוא גם מחזיק קלפים קרוב לחזה. ייתכן שהוא דוחף לזירוז הפעולה הצבאית אבל ברגע האחרון ייתכן שיסכים לעשות שינוי של 180 מעלות אם לפתע חמאס יתגמש קלות בהסכמות אותם נתן עד כה. גם אם השינוי בעמדת חמאס יהיה מזערי, יוכל ראש הממשלה לטעון כי יש בכך הישג, וכי ההישג נוצר רק בשל האיום הצבאי לכבוש את העיר עזה. נקווה שכך יקרה.