מאות הגיעו היום (שני) להלווייתו של עידן שתיוי בבית העלמין בכפר מעש. מאות נוספים השתתפו במסע ההלוויה, שיצא מראשון לציון, כשהם עומדים בגשרים, צמתים ובדרך הגישה למקום.
שתיוי, בן 28 מראשון לציון, נחטף ממסיבת הנובה ב־7 באוקטובר. לפני יומיים צה"ל הודיע כי גופתו של שתיוי חולצה והושבה לישראל - לאחר 694 ימים.
אמו של שתיוי ספדה לו בדמעות ואמרה כי ביום הולדתה השנה - עידן חולץ מעזה והושב לארץ. "החיבור האלוהי שהיה בינו לביני, אמא ובן", אמרה. "החלל הזה, החור הגדול בלב. זה כאב של איבר חסר. חוסר תמידי שלא עוזב. געגוע ובכי המלווים אותי בכל רגע. הטלפון ממנו בבוקר: 'אימוש מה קורה? איך את', מאכל שאהב שהכנתי לו, שיר שאהב, שיחות הנפש שלנו על המרפסת. והטלפון בסוף היום: 'אימוש מה קורה? איך עבר יומך?'".
"לב טהור - תמיד רואה את האחר ודואג לחלש, מלא נתינה, כל כך רגיש ואוהב", המשיכה. "לעידן לא היה קל. עבר תהליך ארוך והגיע למקום טוב. אהב את הלימודים ברייכמן, זוגיות טובה, הישגים אישיים שנתנו לו סוף כל סוף איזה שקט. או שלא. עידן נלקח מהעולם בשיא. עידני אתה ילד של אלוהים. בדרגת החיבור הגבוהה ביותר. תודה שזכיתי בך ל-28 שנים של אהבה והתפתחות. תודה על הזכות. וסליחה אהוב שלי, סליחה שלא הצלחתי לשמור ולהגן עליך הפעם. תשמור עלינו מלמעלה ותמשיך להיות נוכח בחיינו. לנצח תהיה נוכח בחיי אהבה שלי".
עומרי, אחיו, ספד אחריה. "אחי עידן, אחי אהוב. שנתיים שאני לא יודע מה איתך ועכשיו אתה כאן לידי, במקום שהכי אהבת, בטבע, בפרדס. הייתה לי תקווה שאחבק אותך, שתפתיע כמו שאתה תמיד עושה. מהשבוע הראשון אמרתי לעצמי אין מה לדאוג, זה עידן, הוא תמיד מצליח להיחלץ ואומר 'מה אתם היסטריים?'. גבר שבגברים", אמר.
"מבטיח שנמשיך לדבר לנצח נצחים. רציתי שתדע שאני אוהב אותך באמת. תמיד אהבתי אותך באמת. מאז שעזבת אני מבין כל יום יותר מי אתה, מה היית בעולם. כמה כוח ועוצמה", הוסיף. "כל אחד אוהב אותך עד השמיים, סומך עליך, מחובר אליך. הגיעו אלפים, עם ישראל, בכולם נגעת. אני כמעט לא מפסיק לחשוב על הרגעים האחרונים שלך, אחרי שעלית על ההגה למלט שני אנשים שלא הכרת. אם כאב לך, מה היו התפילות שלך מתחת לעץ ההוא לפני שחטפו אותך. אינסוף סימני שאלה שלעולם לא אדע".
"איך בא לי איתך עוד משחק אחד של שש-בש, סיבוב אחד של מטקות, קפה שחור קטן אחד במרפסת. הייתי נותן לך כזה חיבוק שבחיים לא היית שוכח", אמר בדמעות. "תכף אתה דוד. ובגלל זה דנה לא פה, כי זה עוד דקה קורה. החלטתי להקים חברה על השם שלך. מבחינתי הצוואה שלך זה לגרום לאנשים לעשות טוב. אני מבטיח שנפיץ את האור שלך. זאת משימת חיי".
אחותו הילה זעקה ואמרה כי שנתיים חיכתה לרגע הזה. "מי היה מאמין שאני אעמוד פה, שאני אצטרך לקבור אותך? אחי הגדול", ספדה. "אלוהים למה? למה דווקא עידן? מכולם? למה דווקא עידן שבאמת היה הכי טהור, רגיש ועדין. הגבר שבגברים, הגיבור שלי, האח הכי טוב בעולם. איזה לב ענק יש לך עידן, ב-7 באוקטובר התייצב צבא שלם שמוכן להילחם עלייך, למענך. גיליתי את העולם המסתורי שלך, כמה חברים, כמה אנשים, שנחקקת אצלם בלב לפני שנים, לא האמנתי שכמות כזאת גדולה של אנשים יכולה לאהוב אדם אחד".
"ב-6 באוקטובר יום לפני שהכול קרה, חיכיתי לך ולסתיו שתבואו לאסוף אותי לארוחת חג אצל אמא", המשיכה. "משהו אחד זכור לי ממש חזק, כשחיכיתי לכם שמעתי שירים ושמחה מהרחוב הראשי לידי, ויצאתי לשם - אלו היו חברה מבית כנסת שהתחילו את חגיגות שמחת תורה, ואני זוכרת שעמדתי שם בצד הסתכלתי מרחוק, וירדו לי דמעות, ולא הבנתי למה אבל באותו רגע נכנסה בי תחושה רעה, כל כך רעה, זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי. כשהיינו בארוחה, אמרתי לך ולאמא שאני לא יודעת למה - אבל יש לי תחושה לא טובה, אפילו אמרתי לך - לא ללכת למסיבה הזאת. בסוף הערב, לקחת אותי הביתה אתה וסתיו, יצאת מהרכב ולחבק אותי. וזה היה מוזר, לא קורה בדרך כלל, התחבקנו ואמרתי לך, איזה קטע שנהיית מחבק כזה. וזה היה הרגע האחרון שלנו ביחד עידן, זכיתי בחיבוק אחרון ממך. נפרדנו אז".
סתיו, בת זוגו של עידן, ספדה גם היא. "בובו שלי, אהבת חיי, איך מתחילים לדבר אותך, להיפרד ממך. שוב. אבל הפעם פרידה אחרת, שאחריה יש באמת סוף, בממד הזה, הארצי, כי בממד הלב והנשמה שלי לעולם לא יהיה סוף. אתה חי בי לנצח", אמרה.
"שנה שלמה החזקתי אמונה. המסע איתך מההתחלה היה עם מעט מאוד מידע, אפור, תמיד השאיר מקום לספק. שום דבר לא היה ודאי וזה דרש אמונה בתוך מציאות בלתי אפשרית וכל כך כואבת. החזקתי אמונה בובו שלי. אמונה שהפכה לידיעה ברורה שאתה חי וחזק ובריא, וחוזר הביתה. לראות אותך בבית החדש שלנו, שעוד לא הספקת להיכנס אליו, מתהלך כאן, מכין לנו קפה של בוקר. דמיינתי אותנו עושים טיול שקיעה לים עם לוקה שלנו, שהיא פה איתך עכשיו. ראיתי את כל הרגעים הקטנים שרק שלנו, כל כך הייתי כמהה לחוות אותם איתך שוב. ראיתי בעיניים איך אנחנו מגשימים את כל החלומות שלנו".
"עידן שלי, מאז הידיעה שאתה לא בחיים לא הפסקתי להתפלל שתחזור לאדמה הזו, לארץ שאתה כל כך אוהב", המשיכה. "שתוכל לנוח בשלווה שאתה ראוי לה. ובאותה נשימה זה הרגע שפחדתי וחששתי ממנו יותר מכל. לצד הכאב האינסופי שהלב שלי חווה אני מודה כל כך שאתה כאן אהוב שלי. שאלוהים עשה איתנו חסד אחרי כל הכאב. שאפשר לך לחזור הביתה, לחזור ממש הביתה עידן".
"בובו שלי, אני רוצה לבקש ממך סליחה, סליחה שזה קרה לך, שעברת מה שעברת. הלב שלי מתכווץ כל פעם שאני מדמיינת מה שחווית. לא היה לי ספק שאם הנורא מכל יקרה ולא תחזור בחיים זה כי תילחם, תילחם עבור האחר, החיפש, החירות הבסיסית, הצדק. במקרה הזה תילחם בגופך להציל אחרים. המחיר כבד מדי, אבל זה מי שאתה. וככה נזכור אותך אהוב שלי. אני מתגעגעת אליך עידן שלי, געגוע אינסופי שאין לו מילים. מתגעגעת אליך ולחיים שיצרנו יחד. לחיוך הטהור שלך, לעיניים היפות שלך שהסתכלו עליי בכל כך הרבה רות ואהבה טהורה, לחיות את החיים לצידך, להוויה שלך, להיות איתך בשקט וברעש, לרגעים הפשוטים ולכל כך הרבה רגעים שעוד חיכו לנו. ביום שהלכת ולא חזרת חלק בי מת יחד איתך. כמו חור גדול בחלק הכי פנימי של הלב שלי, שתמיד יישאר חלול. האיש שלי, שידע להאיר את הלב שלי. כל מה שיכולתי לבקש בחיים האלה. אדם חד פעמי, נשמה עתיקה וטהורה. גבר גבר שנתן לי את הקרקע הכי יציבה להיתמך בה ולדעת שלא משנה מה קורה אני בטוחה".
איילת, דודתו, אמרה בהספדה כי "לאט לאט התגלית לעולם בזמנך האיטי והאוהב, בקצב שלך ושל הלב הטהור שלך. עידן לב טהור שלנו. איך תמיד הרגשת דברים לפני כולם, כולל את זה שאני בהריון כשאני אפילו לא ידעת. היית רגיש כלפי כולם, והכי חשוב כלפי עצמך. תחושת הפספוס לא מרפה".
אחותו הגדולה של עידן, אילין, אמרה "אני יודעת שהנשמה שלך תעלה למקום של אור, ומהשמיים תלווה אותנו בדרכנו. אנחנו נמשיך לאהוב, ולשמור על הסביבה כמו שזה היה חשוב לך זה היה חשוב גם לנו. רציתי לציין ולהגיד תודה לצבא שלנו שהצליחו להביא אותך, תודה לכל האנשים שתמכו בנו עד היום והאהבה שקיבלנו ומחזיקה אותנו עד היום. עידן תעזור לנו להחזיר את כל החטופים הביתה".
"היית ותישאר הגבר הכי חזק ואמיץ", ספד אלי, אביו של עידן. "נלחמת במחבלים, מסרת את נפשך כדי להציל אחרים. גם כשירו בך בגב לא ויתרת. אנחנו האבות יודעים: אם הבן שלנו קופץ לים סוער, אנחנו קופצים אחריו. לא משנה מה תהיה התוצאה. ככה גם את היית. בחרת בטוב גם כשהיית מול הרע המוחלט. לימדת אותנו שאין דרך אחרת. נלחמתי עליך עד הרגע האחרון. עד 20:00 במוצאי שבת האמנתי שזאת טעות ואתה חי. לא רציתי לומר קדיש. בעיניי היית חי. הלב שלי נקרע מלראות את הילדים שלך בוכים על אחיהם. הבן שלי עידן איננו".
עידן הגיע לפסטיבל המוזיקה "נובה" לפנות בוקר 7 באוקטובר כדי לתעד את חבריו שניגנו במקום והעבירו סדנאות. הוא לא נכנס פנימה, שהחלה המתקפה סייע עידן לבחור ובחורה שאותם פגש לראשונה ביציאה לאתר להימלט, בחירה שלבסוף הובילה לחטיפתו. בדרכם, הם נתקלו במחבלים שהתחזו לשוטרים ופתחו עליהם באש. עידן נפצע קשה, אך ניסה להימלט.
בשלב זה עברו לרכבו של חברם גיא אילוז, אך לאחר כמה מאות מטרים נתקע הרכב. המחבלים רצו לעברם ופתחו באש. שלושה מחבריו של עידן - אלון, בר ליאור ויוליה, נרצחו בירי מטווח קצר. אילוז ועידן הצליחו להימלט בריצה אל תוך מטעים סמוכים, שם הסתתרו. אילוז, שנפצע בידו, הצליח לאחר כשעה וחצי לבצע שיחת חירום למד"א ודיווח כי "עידן לידי, פצוע קשה". אך כוחות החילוץ לא הגיעו - ובסופו של דבר השניים נתפסו ונחטפו לעזה.
בני המשפחה נותרו חודשים באי ודאות. תחילה הוגדר עידן כנעדר, ורק שלושה חודשים לאחר המתקפה עדכן צה"ל כי הוא נחטף לעזה. רק לאחר שנה, ב-7 באוקטובר 2024, התקבלה ההודעה כי נרצח כבר ביום השבת השחורה וגופתו הוחזקה בידי חמאס.