העצרת מרכזית להשבת החטופים ולסיום המלחמה החלה הערב (שלישי) בכיכר החטופים שבתל אביב. במסגרת כך, עשרות אלפים צעדו מרכבת סבידור מרכז לכיכר, שם יינאמו בין היתר שורדי השבי ומשפחות.
"ב-7.10 נחטפה כל המשפחה שלי, אני, בעלי דוד, ושתי בנותינו אמה ויולי, אז בנות 3 בלבד", פתחה את נאומה שרון, אשתו של דוד קוניו החטוף בעזה. "דוד בעלי, אהבת חיי, והאבא של הבנות שלי, עדיין שם. התאומות ואני חזרנו ביום החמישים ושתיים. אמה ויולי שלנו חגגו חמש, בלי אבא שלהן. בשבוע הבא הן ילכו לגן חובה, והן יודעות שאבא לא יהיה איתן ביום הזה. הן יודעות שאבא שלהן שם. לפני כמה ימים, כשהשכבתי אותן לישון הן שאלו אותי 'אמא, את בטוחה שאבא יחזור?'".
"יש הצעה לעיסקה על השולחן, שחמאס כבר אמר לה כן", המשיכה. "האמריקנים רוצים שהחטופים יחזרו. הרמטכ"ל אומר שחייבים ללכת עכשיו לעיסקה. העם, אתם, כל אחד מכם, כאן בככר, במהלך היום בצמתים, בכל מקום, במספרים אדירים, כולם צועקים איתנו, כולם רוצים את החטופים בבית. אז למה אני לא יכולה להגיד לבנות שלי שאני בטוחה שאבא שלהן יחזור?"
"אני יודעת מה זה לחזור מהשבי ולחכות למי שהשארת מאחור", אמרה שורדת השבי נילי מרגלית. "את תחושת האשם שלא הצלחתי להציל את האנשים שהיו איתי בשבי, אני אשא כל חיי, אבל את דוד ואריאל, את נמרוד, איתן, אלון, אלקנה ואביתר, ואת כל החטופים שעוד שם, אנחנו חייבים להצליח להציל. אז אני כאן היום, כדי להציל אותם".
"בבוקר השבעה באוקטובר מועצה אזורית אשכול התעוררה אל חורבן שאף אחד לא דמיין", אמרה מיכל עוזיהו, ראשת המועצה. "המועצה החקלאית והשלווה שלנו ניצבה במוקד האסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי מאז השואה. יישובינו נכבשו, תושבים נטבחו, בתים הועלו באש. 254 מתושבינו נרצחו, 119 נחטפו ו-16 עדיין שם".
"כשרשויות המדינה היו מוכות הלם ומשותקות, הראשונים שנחלצו לעזרתנו היה עם ישראל", המשיכה. "מאז הרמנו ראש. באשכול בונים מתוך החורבן. השדות שנשרפו נחרשים, נזרעים ומוריקים. ילדים שבים לבתי הספר והקהילות חוזרות הביתה".
"השאלה היא המחיר. האם נרגיש בטוחים אם תפסק הלחימה? תושבי אשכול הראשונים להבין את המחיר הבטחוני של חמאס בעזה. אבל אנחנו משלמים אותו עכשיו, כשהם עדיין שם. הבטחון עבורנו הוא הידיעה שהמדינה תעשה הכל כדי להציל כל אחד ואחת מאיתנו".