המקרה החריג שהתפרסם היום (ראשון) בו התוודה אב שרצח את בנו באילת, אינו המקרה היחידי בו ילדים נרצחים על ידי בן משפחתם מטעמים שמוגדרים על ידי הרוצח כ"רצח מתוך רחמים". התקשורת ולעתים גם מערכת המשפט נוהגים במידת הרחמים ובאופן סלחני למקרים שנתפסים ככאלה, כאילו הנרצחים נגאלים מייסוריהם. בישראל קרו בעבר מספר מקרים כאלה.
בשנת 1980 רצח בחיפה יוסף ברניצקי, אז בן 59 מחיפה, את נכדו עופר בן ה-11 שהיה אוטיסט. במכתב שהשאיר כתב הסב: "עשיתי זאת כי אהבתי אתכם והייתי גאה בכל מעשיכם. היו שלום תזכרו אותנו לטובה, כי לא רציתי להטיל על המשפחה עול כבד של עופר האומלל והמסכן. הסוף יהיה טוב. שלכם, אבא, סבא".
11 שנים מאוחר יותר הרגה אם את בנה האוטיסט בן ה-16 באמצעות גלולות שינה. היא הואשמה בהריגה, ושוחררה מהכלא אחרי שנה. בפסק הדין נכתב: "הרי המדובר באם אוהבת אשר מסירותה לבנה הפגוע הייתה ללא גבול במשך שנים רבות. ימים ולילות שמרה הנאשמת על בנה, עד אשר גדל והפך לנער אלים, שהנאשמת לא הייתה מסוגלת להתמודד עימו. כאשר תקוות הנאשמת, כי בנה יתקבל למוסד חינוכי מיוחד נכזבה, והתחליף המוצע היה אשפוזו בבית חולים לחולי נפש, הרי כשל כוחה ועולמה חשך עליה".
"הוא לא יכול להמשיך לחיות במצב הזה"
בשנת 2003 סב בן 72 מקיבוץ בצפון ירה למוות בנכדתו בת השבע וחצי מאזור המרכז, גם היא הייתה אוטיסטית. במכתב שהשאיר הסב כתב כי ביקש לגאול את הילדה ואת בני משפחתה מ"סבל מחלתה".
באותה השנה גבר בן 68, רצח את בתו האוטיסטית בת ה-33 והתאבד, בדירת המשפחה בחיפה. בתקופה שקדמה לרצח התבטא כי "הוא לא יכול להמשיך לחיות במצב הזה" וכי "החיים בלתי נסבלים".
בשנת 2015 גבר ואישה, בני 80 רצחו את בנם בן ה-50, והתאבדו בדירתם בערד. הם השאירו מכתב ובו כתבו על מצבו של הבן ועל כך שלא יכלו יותר לשאת את הסבל והייסורים שהוא חווה, לכן החליטו לגאול אותו מייסוריו ולשים קץ לחייהם.
בחורף האחרון גבר בשנות ה-40 לחייו התייצב בתחנת המשטרה בחריש, ודיווח על מותו של בנו בן ה-8, ילד עם צרכים מיוחדים. גופת הילד נשלחה לנתיחה, והמשטרה עצרה את זוג ההורים, בחשד למעורבות במותו של בנם.