ברקע אישור התוכניות לכיבוש עזה והחשש מטרפוד עסקה נוספת בקרב המשפחות, קיימו הערב (מוצאי שבת) מטעם המטה עצרת מרכזית בכיכר החטופים.
"כמעט שנתיים שבהן חיינו נעצרו", אמר לירן, אחיהם של התאומים גלי וזיו ברמן. "כמעט שנתיים שבהן כל יום הוא גיהינום של חוסר ודאות, של פחד ושל כאב. והנה ראש הממשלה מודיע, בקולו, שהוא 'מנחה להתחיל במשא ומתן מיידי על שחרור כל החטופים וסיום המלחמה'".
"מנחה אבל לא שולח משלחת למו"מ, מנחה אבל מאשר תכניות לכיבוש העיר עזה, מנחה אבל מגייס עשרות אלפי מילואימניקים בפעם המי יודע כמה. מנחה ומטרפד, מדבר על משא ומתן אבל ממסמס דואג לחטופים - אבל בפועל הוא מקריב אותם!"
בנוסף, קראו המשפחות ליום מאבק ארצי בשלישי הקרוב: "ישראל מתייצבת - לימינם של החטופים, של הלוחמים, של המפונים - עם ישראל חפץ חיים, חפץ שיקום. זו העת להחזיר את כל 50 החטופים והחטופה ולסיים את המלחמה, זו תהיה תמונת הניצחון הישראלית היחידה", נמסר מטעם מטה המשפחות.
"חברים יקרים, אני מבקש מכם לעצום לרגע את העיניים תחשבו על החטופים שלנו", נאם דני אלגרט, אחיו של איציק שנרצח בשבי חמאס וגופתו הושבה ארצה בעסקה הקודמת. "ראש הממשלה אמר: 'הם סובלים, אבל לא מתים'. האם אתם מאמינים לו? אני כאן לומר לכם דבר אחד ברור: זה שקר. האח שלי הוא ההוכחה הוא סבל והוא מת".
"תשאלו את עצמכם", המשיך דני. "האם זה הגיוני שאדם ישלם בחייו למען הישרדות פוליטית של מישהו אחר? האם זה מקובל שכיבוש עזה יתבצע גם במחיר פגיעה בחטופים רק כדי להשיג יעד פוליטי להישאר בשלטון? מה עם ההבטחה - 'נשיב את כל חטופינו'? פעם אחת נתניהו דיכא את המחאה באמצעות בגידה של אנשי לשכתו, הפצת מידע לעיתון היום הוא עושה זאת באמצעות הצעה לא מעשית, הוא יודע מראש החמאס לא יקבל אותה וכך שוב הוא יאשים את החמאס. כל פעולה כזו היא בגידה בחטופים עצמם. נתניהו משחק לידי החמאס כל יום שעובר בלי להפסיק את המלחמה והשבת החטופים החמאס צובר הישגים בחזית הבינלאומית. נתניהו גורם לחמאס להשיג את המטרות שלו משואת ה 7 באוקטובר".
"אני שואל אתכם: האם שוב נכנע למניפולציה של נתניהו? האם שוב נאפשר לו להאשים את כולם חוץ מאשר את עצמו? האם ניתן לו להתחמק בלי ועדת חקירה?", שאל. "אחי עונה למוות: שברו לו אצבעות ברגליים, שברו לו את הצלעות שקרסו לתוך הריאות וגרמו למותו. מה גרם למותו אני יודע, אבל יותר מזה אני יודע מה סיבת המוות: סיבת המוות היא ההפקרה של בנימין נתניהו. הסדר מדיני אינו תבוסה. להפך זהו הניצחון המוחלט. הניצחון האמיתי הוא להחזיר את כל החטופים הביתה לחסוך חיים".
"בכל פעם שאני מגיע לכאן, הגוף שלי נהיה כבד, יש מחנק בגרון, העיניים דומעות, והראש מסרב להאמין, איך זה יכול להיות שאנחנו כאן, והם עדיין שם", אמר יונתן שימריז, אחיו של אלון שנהרג מאש צה"ל כשניסה להימלט משוביו. "יום לפני שאלון, אחי הגיבור, נהרג, היינו כאן. הדלקנו נרות חנוכה. ביחד עם החברים שלו, עם החברים של גלי וזיו ברמן, התפללנו שיהיה סוף טוב, שהם יחזרו הביתה, שנוכל לחבק אותם כבר".
יונתן המשיך: "באותו הרגע לא ידענו, אבל אלון כבר היה חופשי. הוא לא היה צריך את הנר, לא היה צריך את התפילות. הוא פילס את דרכו אל האור, עשה את הבלתי אפשרי. כשאלון נהרג, יחד עם חבריו יותם חיים וסאמר טלאלקה, משהו מת בתוכי, משהו מת בכל אחד ואחת מאיתנו. המוות שלהם סימן לי אמת כואבת: מדינת ישראל איבדה את הדרך".
"מי שבוחר לקרוא לעוד מהלך צבאי עצים מבלי לדעת איפה החטופים, בעצם בוחר לוותר עליהם. זה לא עוצמה, זה הפקרה. מעט קודם לכן, ראינו, נחנקנו ובכינו מהתמונות והסרטונים המזוויעים של האחים שלנו, רום, אביתר ומתן, שנמצאים במנהרות השטן, מוחזקים על ידי חלאות אדם - מופקרים, מורעבים, מעונים. זועקים אלינו מלב האדמה שנוציא אותם כבר משם. שאין להם עוד הרבה זמן".
"אני רוני אדר, אחותו הקטנה של תמיר אדר, שיצא בבוקר שמחת תורה להגן על הבית, על הקיבוץ ועל המדינה, נלחם כמו אריה ולבסוף נחטף ונרצח, ועדיין מוחזק בידי חמאס בזה", אמרה רוני בפתח דבריה.
"זה היה זמן איכות שרק היום אני מבינה את עומק ההשפעה שלו עליי. דקות ושעות של אושר בהן למדתי והכרתי את העולם דרך העיניים שלו. תמיר נתן לי זווית התבוננות וכלים לחיים שאני מעריכה היום עוד יותר מתמיד. הוא לימד אותי להישאר נאמנה לעצמי, ולא להתייחס למה שאחרים אומרים. לצחוק בלב על מי שצוחק עליי. לספור עד 3, לפעמים גם עד 10. לנשום ולהירגע, לחשוב לפני שאני עונה או פועלת", המשיכה.
"מי היה מאמין שאני אצטרך להשתמש ביכולות האלה דווקא כדי להיאבק עליו ועל החזרתו הביתה כחלל חטוף. חשבתי על זה לפני שבועיים, כשמישהו קילל אותי רק כי לבשתי חולצה של תמיר ברחוב. וזה מהדהד בראש כשאני מתעוררת כל בוקר בתקווה לקבל את השיחה שאנחנו מתפללים לה, ומתאכזבת כל פעם מחדש".
"אני עומדת כאן על הבמה הזאת כדי לחבר אנשים לאח שלי, כדי לוודא שאין לכם ספק שהוא זה אתם ואתם זה הוא. וכולם זה אנחנו. שהמשימה להילחם עליו ועל עוד 49 חטופה וחטופים היא של כולנו - שזאת אחריות שלנו להתייצב ולוודא שכולם חוזרים למשפחותיהם, מי לחיים ומי לקבורה, ולא לנוח עד שזה קורה. כשהעולם עוצם עיניים ומשאיר אותנו לבד, אנחנו נפקח את שלנו ונבין שאנחנו אחים ואחיות לגורל".
"אני קורא לך מכאן, אדוני ראש הממשלה: נמאס לנו מ'אני הנחיתי'", המשיך לירן. "אל תורֶה, אל תפקוד - תעשה! תביא אותם הביתה, את כולם: את החטופים, את החללים, את הלוחמים, את המילואימניקים, את העקורים, את האחים שלי, את גלי וזיוי, שאם הם שומעים אותי אני רוצה להגיד להם: אחים שלי, תהיו חזקים שם! העם רוצה אתכם בבית! העולם רוצה אתכם בבית! אני מתגעגע אליכם".