בעת הצהרת משפחות החטופים היום (חמישי), יהודה כהן, אביו של החייל החטוף נמרוד כהן נשא דברים והביע ביקורת על התנהלות הממשלה: "היום הוא היום ה-685 בו נמרוד בני ושאר 49 החטופים עדיין נמצאים במנהרות החמאס, מנהרות שבנייתם מומנה בכספים שנתניהו דרש מהקטארים להעביר לחמאס במזומן. 685 ימים, כמעט שנתיים, ואיפא אנחנו עכשיו? אחרי התעקשות של נתניהו על עסקאות חלקיות, כמו העסקה שהוכתרה תחת שמו של ויטקוף. ואחרי שחמאס קיבל אותה בתנאים של נתניהו/ויטקוף, נתניהו מכריז שהוא תמיד היה עקבי והתעקש על עסקה מלאה (זאת העיקביות הזיגזגית הידוע של נתניהו)".
"ומה עוד, פתאום עסקה מלאה מבית מדרשו של נתניהו זה עסקה לשחרור כל החטופים במסגרת כניעת החמאס". המשיך כהן, "כמובן, שוב, נתניהו מציב תנאים לעסקה שהם בילתי אפשריים, וזאת כמובן למשוך זמן ולהאריך את המלחמה כדי לרצות את קיצוניו המשיחיים בממשלה בן-גביר וסמוטריץ".
"ואם זה לא מספיק אז נתניהו גם מתכנן לאלץ את צהל להכנס לאזורים בהם מוחזקים החטופים חיים כדי לחזור על ארוע רצח ששת החטופים: הרש, עדן, אורי דנינו, אלכס, אלמוג, וכרמל. כמובן בדיוק שנה להרצחם, ולרצוח את יתר החטופים החיים. זה יותר נוח לנתניהו, ככה הם יהיו יותר זולים ויהיה יותר קל לחלץ אותם, לחלץ במרכאות".
"לגבי בני נמרוד, לפני כמה שבועות יחידת השבויים והנעדרים ומערך המבצעים המיוחדים הראו לנו כמה מקבצי סרטונים שנתפסו, בהם נראה נמרוד". שיתף בכאב. "שני מקבצים הם מיום החטיפה בהם נראים נמרוד וחברי צוותו לטנק מוצאים מהטנק ועוד מקבץ סרטונים בוא נראה נמרוד מולך על ידי שני מחבלי חמאס מהגבול לתוך הרצועה אל רכב. סרטונים אלה הצבא הסכים להעביר לנו ואנו נבדוק פרסום שלהם. לגבי המקבץ השלישי שצולם ביום ה123, נמרוד מוצב מול מצלמה בכדי להעביר מסר לציבור. מקבץ זה הצבא מסרב להעביר לנו ואנחנו נלחם במערכת בשביל לקבל מקבץ זה ולפרסמו. ולסיום אנו דורשים סיום המלחמה במסגרת עסקה לשחרור כל החטופים".
"שמישהו יסביר לי - איך יתכן שאחרי 685 בנים, בנות, אבות, סבים, בני זוג עדיין שם?" אמרה אורה זלמנוביץ, כלתו של אריה זלמנוביץ. "איך יכול להיות שמדינה מתוקנת, שעד לפני שנתיים לפחות האמנו בזה שהיא מתוקנת - מפקירה ומקריבה את אזרחיה? איך זה קורה שסדרי העדיפויות משתבשים עד כדי כך, שהאדמה נחשבת יותר מאדם? שמעדיפים לקדש מוות על פני קידוש החיים?".
זמיר חיימי, דודו של החלל החטוף טל חיימי: "בשבעה באוקטובר 2023 נכבש הקיבוץ על ידי החמאס. כיתת הכוננות של הקיבוץ היא שמנעה אסון גדול יותר. לא הייתה שם מדינה ביום הזה. לא היה שם צבא ביום הזה. רק כיתת הכוננות ואזרחים אמיצים, הם שהיו שם כדי להגן עלינו. הם היו צריכים לחזור מזמן הביתה. אבל ממשלת ישראל בחרה להפקיר אותם על מזבח הקואליציה.סיימו את המלחמה. החזירו את החטופים הביתה. את כולם. עכשיו".
"אבא שלי, מני גודארד, נרצח ב־07.10 ועד היום מוחזק בעזה". אמרה בר גודארד, ביתו של החטוף. "כבר 22 חודשים אנחנו חיים בכאב מתמשך, בידיעה שאבא שלי ועוד רבים אחרים לא הובאו עדיין לקבורה ראויה בישראל. מי שבחר כבר שלוש יממות לא להשיב להצעה שכבר אושרה בממשלה - בחר הלכה למעשה להקריב את החטופים".
אישתו של החטוף עמרי מירן, לישי מירן-לביא, דיברה מדם ליבה ותיארה את המציאות הקשה: "אני עומדת כאן היום כי עמרי ו־49 החטופים עדיין שם. יש הסכם שמונח על השולחן שיכול להציל חטופים חיים ולהשיב חללים לקבורה ראויה - החמאס הסכים, אבל במשרד ראש הממשלה עמלים על הטרפוד שיגזור דין מוות על החטופים החיים ודין היעלמות על החללים. לפחות 42 חטופים יכלו לחזור בחיים אך נרצחו ברצועה בשל לחץ צבאי וגרירת רגליים של ממשלת ישראל. הדרישה שלנו לא השתנתה מאז ה־7.10: השבת כל החטופים היא צו מוסרי ולא סיסמה. רק השבת החטופים וסיום המלחמה יבטיחו את החוסן הלאומי, הביטחוני והחברתי של ישראל, ורק אז נוכל כולנו לצאת למסע של שיקום, אבל ותקווה".