ב־1993 נמצאה ליסלוטה שלנגר, בת 62, מתה בביתה שבעיירה אידר-אוברשטיין שבגרמניה. היא נחנקה באמצעות חוט שנלקח מזר פרחים שנמצא סמוך לגופתה. לא היו עדים, לא היו חשודים, ולא נראו סימני פריצה. בידי החוקרים היה רק פרט אחד משונה: על ספל תה ליד הגופה נמצא DNA של אישה אלמונית, שהיה הרמז היחיד לפרשה.
על פי מגזין Pepole, תיק הרצח נותר לא מפוענח, משום שה־DNA לא נמצא במאגרי המשטרה. שמונה שנים חלפו, וב־21 במרץ 2001 התגלה מקרה דומה: גבר בן 61 נמצא מת במטבחו שבפרייבורג, גם הוא נחנק, וה-DNA של אותה אישה הופיע שוב, הפעם על מגירת מטבח. שיטת ההרג הזהה וההתאמה המוחלטת ב-DNA גרמו לחוקרים לחשוד שמדובר ברוצחת סדרתית.
ה-DNA של "הרוצחת" מופיע בכל מקום
ואז, אחרי פער של שמונה שנים, ה-DNA שלה החל לצוץ בזירות שונות ומשונות. חמישה חודשים אחרי הרצח השני, הוא נמצא על מזרק הרואין נטוש, לאחר שילד בן שבע דרך עליו במגרש משחקים בגרולשטיין. כמה שבועות לאחר מכן הוא הופיע על עוגייה שננטשה בקרוואן שנפרץ ליד באד קרויצנך - כאילו היא ירקה אותה בכוונה, ככרטיס ביקור.
ה-DNA נמצא גם בפריצה למשרד בדיצנבך, במכונית גנובה נטושה בהיילברון, ועל שני בקבוקי בירה וכוס יין בבר שנפרץ בקרלסרוהה - כאילו היא הגיעה לשדוד ונשארה לשתות כמה בירות. במקרה מוזר נוסף, ב-6 במאי 2005, ירה גבר באחיו באמצעות אקדח בקוטר 7.65 מ"מ, ואותו DNA של האישה האלמונית הופיע על אחד הקליעים.
בסך הכול נמצא ה-DNA שלה ביותר מ־40 זירות פשע בדרום גרמניה, אוסטריה וצרפת - כולל שוד, שוד מזוין ורצח. לעיתים נמצאו בזירה גם עקבות DNA של "שותפים" שונים, אבל אף פעם לא אותו אדם פעמיים, ואיש מהם לא דיבר ולא חשף את זהותה.
רצח השוטרת שהפך אותה לפנטום
תחילה היא כונתה "האישה ללא פנים", אך ב־2007 קיבלה את הכינוי "פנטום היילברון" בעקבות רצח השוטרת מישל קיזווטר בעיר. קיזווטר, בת 22, ישבה עם שותפה לניידת בהפסקת צהריים, כששתי דמויות בלתי מזוהות התקרבו וירו בשתי השוטרות בגבן. היא נהרגה, ושותפתה נפצעה קשה.
במכונית נמצאו עקבות DNA של ה"פנטום" על המושב האחורי ועל לוח המחוונים. המשטרה, מבולבלת וחסרת כיוון, הציבה פרס של 300 אלף אירו למידע על מיקומה. חלק מהעדים תיארו אישה, אחרים גבר - והחקירה נמשכה.
עוד תעלומות רצח
אייפד שכב שנים בנהר - ואז עזר לפצח תעלומת רצח
כריש הקיא זרוע אנושית מול מאות צופים ופתר תעלומת רצח
הפריצה האמיתית בחקירה הגיעה דווקא מצרפת: שם נמצאה גופתו השרופה של גבר, שהוערך כמי שהיה מבקש מקלט שנעלם ב־2002. טביעות האצבע שלו התאימו לרישומים ישנים, אך בדיקת ה-DNA גילתה שוב את "הפנטום".
"ברור שזה היה בלתי אפשרי, כי מבקש המקלט היה גבר וה־DNA של הפנטום השתייך לאישה", הסביר ארנסט מיינרס, דובר פרקליטות סארבריקן, ל-Spiegel Online. הבדיקה החוזרת הראתה שבפועל ה-DNA שלה כלל לא היה שם.
ואז נחשפה האמת המביכה
החקירה הפנימית חשפה את האמת המביכה: לא הייתה שום רוצחת סדרתית בכלל. אפילו לא שודדת. ה-DNA שייך לעובדת במפעל בווארי לייצור מקלוני כותנה לשימוש רפואי, שלא יועדו ולא הוסמכו לשמש לבדיקות DNA. המקלונים, ששימשו את המשטרה לאיסוף ראיות מאז 1993, היו מזוהמים כבר ברגע שנארזו.
"זו סיפור מביך מאוד", הודה דובר איגוד השוטרים במדינת באדן-וירטמברג. המפעל הבהיר כי המקלונים עוברים חיטוי רפואי, אך התהליך זה לא מסיר DNA. עו"ד שטפן קניג מהאגודה המשפטית בברלין סיכם: "בדיקות DNA הן כלי מושלם לזיהוי עקבות, אבל אסור להניח שמי שהותיר אותן הוא בהכרח העבריין".
כך הסתיימה אחת הפרשות המשונות והמביכות ביותר בתולדות הזיהוי הפלילי: במשך 16 שנה, המשטרה עקבה אחרי "רוצחת סדרתית" שלא הייתה קיימת, בזבזה אלפי שעות עבודה ומאות אלפי אירו, רק כדי לגלות שבמשך כל הזמן הזה, עקבה אחרי מקלוני הבדיקה שלה.