הפערים בהשכלה בין קבוצות מוצא מצטמצמים, אך עדיין משמעותיים - כך עולה ממחקר חדש של מרכז טאוב. המחקר, שבחן את השינויים שחלו משנות ה-90, הראה כי ההסתברות של אשכנזים לרכישת השכלה גבוהה עדיין עדיפה על זו של מזרחים, אך ירדה לאורך השנים. לצד זאת, נמצאו הבדלים בין הקבוצות בבחירת תחומי הלימוד.
אם ב-1995 ההסתברות לתואר אקדמי בקרב יוצאי אירופה ואמריקה בני 64-25 הייתה 32% מול 9% בקרב יוצא אסיה ואפריקה, כיום המספרים הם 52% מול 31%. בסך הכול, בשלושת העשורים שבחן המחקר עלה שיעור בעלי ההשכלה האקדמית מ-22% ל-45%. נקודת המוצא של נשים וגברים הייתה זהה, אך בקרב נשים העלייה הייתה גדולה יותר - ל-50% לעומת ל-39% אצל גברים.
בניגוד לעדות אחרות, ולמגמת העלייה הכללית, אצל עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר המספר השתנה רק ב-2% - מ-44% ל-46%. "רבים מן העולים עם התארים המתקדמים שעלו בשנות התשעים עברו את גיל הפרישה, ואת מקומם תפס דור צעיר יותר שמאפייני ההשכלה שלו דומים יותר לאלו של ילידי הארץ", הסבירו כותבי המחקר.
לעומת זאת, בקרב עולים מאתיופיה נרשמה קפיצה חדה: מ-3% ל-12%. כמו כן, לפני שלושה עשורים ההסתברות שלהם לצאת ממערכת החינוך ללא תעודת בגרות הייתה 89%, מול 56% כיום. ואולם, זו עדיין הקבוצה עם ההסתברות הנמוכה ביותר להשכלה גבוהה בפער ניכר מהיתר.
בהתאם לשינויים האחרים, ייצוגיות היתר לה זוכים יוצאי אמריקה ואירופה באקדמיה נמצאת בירידה. ב-1995 המספר היה 1.44 (כש-1 מבטא ייצוגיות תואמת לחלקם באוכלוסיה), וכעת 1.18. מנגד, יוצאי מדינות אפריקה ואסיה עדיין בייצוגיות חסר, אך במגמת שיפור - מ-0.39 ל-0.69.
חיים בלייך, מעורכי המחקר, מבהיר כי תיקון הפערים לא יוכל להיעשות במהלכי בזק. "הסיפור הבסיסי הוא שהעברה של השכלה מדור לדור זה תהליך ארוך מאוד. מי שחושב שיראו תוצאות בתוך 20-15 שנה - זה לא עובד ככה", הוא אומר בריאיון לוואלה.
דבריו של בלייך נוגעים בנקודה מוכרת: הקשר החזק בין השכלת ההורה לסיכוי של ילדיו לרכוש השכלה בעצמם. "אם אנשים בדור מסוים פספסו את הרכבת של השכלה בסיסית, ואחרי זה גבוהה, הסיכוי של הילדים שלהם להגיע לשם יהיה נמוך גם כן", הוא מסביר. "אצל המזרחים זה דור ראשון להשכלה, בניגוד לרבים מהאשכנזים או יוצאי ברית המועצות".
"בדקתי ב-2018 מה קורה בדור שני של מזרחים, ללא אוכלוסייה חרדית כדי למנוע הטיות, ובקרב בעלי תואר: לפחות מחמישית היו הורים עם תואר אקדמי לפני, בזמן שאצל אשכנזים זה קרוב למחצית. אני מסתכל על חצי הכוס המלאה - הם עלו על הרכבת, ויש סיכוי שבדור הבא אם יתמידו הפערים יצטמצמו עוד יותר, כי ההורים יהיו משכילים. אנשים לא חיים בוואקום, הם יודעים שהשכלה אקדמית זה כלי לצמצום פערים והתקדמות בסולם ההכנסות", צופה בלייך.
החוקר מייחס את השינוי, בין השאר, לפתיחת המכללות בשנות ה-90. "זה היה המהפך האמיתי. אנחנו יודעים מעבודות קודמות שבפריפריה פנו יותר למכללות. רף הקבלה הנמוך יותר במכללות אפשר לעוד אנשים, עם ציונים נמוכים יותר, לרכוש השכלה", הוא אומר. "יכול להיות שהם עדיין לא בעשירון 8-9-10, אבל ברגע שאתה במעמד ביניים אתה כבר יכול לדחוף את הילד שלך רחוק יותר. ואז בדור הבא, מי שהיה במכללה יגיד לילד שלו ללכת לאוניברסיטה. הם כבר חוו את הלימודים, את השיפור ברמת ההכנסות, וככה מדלגים ונעים למעלה בסולם מדור לדור".
אבחנה נוספת שעולה מהמחקר נוגעת לבחירת התארים השונים. עולי ברית המועצות לשעבר מיוצגים יותר במקצועות הרפואה ו-STEM - מתמטיקה, מדעים, הנדסה ומדעי המחשב - בהשוואה לקבוצות האחרות. במקצועות אלה נמצאים גם יותר ישראלים ממוצא אשכנזי לעומת מוצא מזרחי. בקרב יוצאי אסיה ואפריקה וילידי ישראל עם הורה מישראל והורה מאפריקה, מעלה המחקר, הנטייה היא למינהל עסקים, לחינוך והוראה, ובמידת מה גם למשפטים.
בלייך מייחס זאת לפערים בציוני הפסיכומטרי. הפערים הצטמצמו גם בהיבט זה - יוצאי אמריקה ואירופה נשארו על ציון ממוצע של כ-580, בעוד יוצאי אסיה ואפריקה עלו מכ-545 לקרוב ל-570, בין השנים 2000 ל-2020. "הציון הפסיכומטרי של אשכנזים גבוה משל מזרחים, אבל שוב, חל צמצום לאורך השנים. זה אומר שיש יותר סיכוי שמעמד נמוך יגיע למקצועות עם הכנסה גבוהה, כמו STEM. בעוד 30-25 שנה, יכול להיות שמי שלמד מדעי החברה, משפטים, ניהול, יוכל לאפשר לעצמו לשלוח את הילדים ל-STEM", הוא מסכם.