ההכרה במדינה פלסטינית: ההשלכות יהיו חריפות ממה שחשבנו

בימים האחרונים הודיע נשיא צרפת שארצו תכיר במדינה פלסטינית בעצרת האו"ם בספטמבר. הוא לא היחיד: ראש ממשלת בריטניה עתיד להציג תוכנית מדינית שתכלול הכרה במדינה פלסטינית בתנאים מסוימים, קנדה ואוסטרליה שוקלות גם הן מהלך כזה. מדינות אלו עשויות להצטרף ליותר מ-140 מדינות שכבר הודיעו בעבר כי הן מכירות במדינה פלסטינית.

מה המשמעות של הכרה מתרחבת זו במדינה פלסטינית? המשפט הבינלאומי קובע ארבעה תנאים עובדתיים לקיומה של מדינה: טריטוריה; אוכלוסייה מוגדרת; ממשלה אפקטיבית השולטת בשטח; ועצמאות משליטה או ניהול יחסי החוץ של מדינה אחרת.

קיים ספק משמעותי אם הרשות הפלסטינית מקיימת את התנאים העובדתיים הללו: בין השאר, הרשות הפלסטינית אינה שולטת בכלל ההיבטים של החיים ברשות הפלסטינית, ובהיבטים מסויימים היא כפופה להחלטות ישראל. העמדה המסורתית במשפט הבינלאומי היא שמדינה קיימת, או שהיא אינה קיימת. אם היא אינה עומדת בתנאים העובדתיים לקיומה של מדינה, להכרה בה אין משמעות.

אך עמדה זו אינה לוקחת בחשבון את עובדות הדיפלומטיה המודרנית, בה יש משמעות רבה ללגיטימיות הטענות בדבר הזכות לקיומה של מדינה עצמאית. במציאות זו, למסה קריטית של מדינות המכירות בקיומה של מדינה עשויות להיות משמעויות נרחבות.

הכרה במדינה היא מהלך פוליטי, מדיני ומשפטי. מבחינה פוליטית הכרה במדינה פלסטינית משקפת תמיכה בחזון ההכרה בשתי מדינות כדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עמדה שכמעט כל מדינות העולם שותפות לה. ההכרה במדינה הפלסטינית מהווה גם עדות למעמדה המידרדר של ישראל בזירה הבינלאומית עקב המלחמה הנמשכת ברצועת עזה, הסבל הנמשך של האוכלוסייה האזרחית שם, הסיפוח הזוחל של יהודה ושומרון, והדיווחים על אלימות כלפי אזרחים פלסטינים. אלו יוצרים תחושת דחיפות בקרב הקהילה הבינלאומית להתערבות ולנקיטת פעולה כלשהי.

מבחינה דיפלומטית מתבטאת ההכרה במדינה פלסטינית בכך שכ-135 מדינות מקיימות קשרים דיפלומטיים עם הפלסטינים. בשנת 2012 תמכו 138 מדינות בהענקת מעמד של מדינה משקיפה שאיננה חברה בארגון האו"ם ל"פלסטין". קבלתה כמדינה חברה מלאה נבלמה באפריל 2024 רק בשל וטו אמריקני במועצת הביטחון. במקרה זה - צרפת תמכה בקבלתה של פלסטין כחברה מלאה באו"ם, ובריטניה נמנעה.

הכרה דיפלומטית זו הביאה גם להשלכות משפטיות. למשל, ההכרה ב"פלסטין" בעצרת הכללית של האו"ם עמדה ברקע החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי כי יש לו סמכות שיפוט לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ועל בסיס סמכות זו הוציא צווי מעצר נגד ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון לשעבר גלנט.

ההכרה במדינה פלסטינית כשלעצמה לא תביא באופן מיידי להקמת מדינה פלסטינית בשטח, כל עוד ישראל לא תאפשר זאת. אך תהליך ההכרה המתגלגל, על משמעויותיו הפוליטיות, הדיפלומטיות ובעיקר המשפטיות, יקשה מאוד על מדינת ישראל בהתנהלותה בזירה הבינלאומית, ויכביד על פעולותיה ביהודה ושומרון וברצועת עזה. ההשלכות צפויות להיות חריפות יותר ממה שראינו עד כה והלחץ המדיני על ישראל, עלול להתרגם גם לצעדים מעשיים כמו סנקציות ופגיעה בקשרים הכלכליים עם העולם.

בנוסף, ההכרה הבינלאומית הגוברת תקל עוד יותר על הרשות הפלסטינית בתהליך של "בינאום" הסכסוך, המביא להתערבות גוברת של הקהילה הבינלאומית בסכסוך הישראלי-פלסטיני, תוך דרישה פלסטינית ממדינות זרות לסיוע במאבק מול מדינת ישראל.

ההכרה במדינה פלסטינית היא חלק מה"צונאמי" המדיני שעובר על ישראל בימים אלו. גורמים פוליטיים מרכזיים המצהירים על כוונות לסיפוח רצועת עזה ולהחלת ריבונות מלאה ביהודה ושומרון, רק מלבים את התגובות הבינלאומיות ויוצרים תחושת דחיפות בקרב מדינות כי יש לפעול בנחרצות כדי להניא את ישראל מפעולותיה בשטח ומכוונותיה העתידיות.

אמת, בשלב זה, ארצות הברית בולמת את ההיבטים המובהקים ביותר של הלחץ הבינלאומי. אך גם בארצות הברית יש ירידה ניכרת בתמיכה בישראל, ואין כל הבטחה שההגנה האמריקנית תימשך. הכרה במדינה פלסטינית גם על ידי צרפת ובריטניה, חברות קבועות במועצת הביטחון של האו"ם, תהפוך את ישראל תלויה לחלוטין בשימוש של ארה"ב בזכות הווטו שלה, שבאופן מסורתי היא אינה ששה לעשות בה שימוש. אם תמנע ארה"ב בעתיד מלהגן על ישראל, תצטרך ישראל לעמוד לבדה מול לחצים בינלאומיים, ששום מדינה לא הצליחה לעמוד בהם.

הכותב הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, וחבר סגל הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו