המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נעם סולברג, דחה את בקשת העותרים לקיים דיון דחוף בעתירה נגד כוונת הממשלה להדיח את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה - אך באותה נשימה גם שיגר מסר סמוי למקבלי ההחלטות. בהחלטתו הציע סולברג לשקול חזרה למתווה ועדת האיתור שהמליצה על מינוייה של בהרב מיארה, מהלך שעשוי להתפרש כהבעת ספק בעמדה של הממשלה. השאלה היא האם מדובר ברמז לפסיקה עתידית - או דווקא באור ירוק זהיר להמשך הדרך.
"בשולי הדברים: משבחרה הממשלה, לדבריה, 'בחירה ערכית המבטאת את ערכיה של מדינת ישראל והעדיפה שלא להעלות לדיון נושא מעורר מחלוקת בעיצומם של תשעת ימי האבלות על חורבן בית המקדש', אולי נכון יהיה לשקול - לשם צמצום המחלוקת בימים הללו - חזרה, בעיקרו של דבר, למִתווה סיום כהונתו של יועץ משפטי לממשלה, כפי שהוּצע בדו"ח הוועדה הציבורית לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה (מִתווה שאומץ בהחלטת הממשלה 2274 מיום 20.8.2000) זאת, מבלי נקיטת עמדה מצדי לגבי המתווה שעליו החליטה הממשלה".
כך כתב אמש סולברג בהחלטה שהוציא אתמול בה דחה את בקשת העותרים, ראש שב"כ לשעבר כרמי גילון ועותרים נוספים, לקיים דיון דחוף בעניין הדחתה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה.
מה עומד מאחורי רמיזתו של סולברג?
השאלה המרכזית היא איך לקרוא את ההצעה של סולברג לממשלה לשקול לשוב לוועדת האיתור שהמליצה לממשלה לבחור בבהרב מיארה, כדי שזו תגבש המלצה האם להדיח אותה.
נסביר, לפני שהממשלה הנוכחית קיבלה החלטת ממשלה חדשה שקובעת שוועדת שרים מיוחדת תבחר ותדיח את היועמ"שית, הייתה החלטת ממשלה אחרת בתוקף שקבעה שוועדת איתור שמורכבת מנשיא בית המשפט העליון בדימוס, שר משפטים, ועוד חברי ועדה שממונים על ידי הממשלה הם אלה שיחליטו האם להמליץ לממשלה לבחור ביועמ"ש ובמקרים שבהם מתגלעים מחלוקות מהותיות להדיח אותו.
למעשה זהו שורש המחלוקת המשפטית בין הממשלה לבין היועמ"שית והעותרים לבג"ץ. בעוד שהממשלה טוענת בתוקף שיש בסמכותה לשנות את דרכי המינוי וההדחה של היועמ"שית תוך כדי תנועה, הן העותרים והן היועמ"שית טוענים שכל זמן שבהרב מיארה נבחרה על סמך החלטת הממשלה הישנה - כלומר על ידי ועדת האיתור, אין אפשרות להדיח אותה באמצעות ועדת שרים על סמך החלטת הממשלה החדשה.
העותרים והיועמ"שית טוענים שהחלטת הממשלה החדשה תהפוך את תפקיד היועמ"ש לפוליטי ולכזה שאינו כפוף לשלטון החוק.
כשקוראים את מילותיו של סולברג בקפידה, לא בטוח שהוא רומז לממשלה שהוא לא מכיר בסמכותה לשנות את ההחלטה תוך כדי תנועה. לו סולברג היה סבור ככה הוא כבר היה מוציא צו ביניים שיקפיא את כינוס ועדת השרים, דבר שהוא לא עשה. בנוסף, סולברג מסתמך על האמירה של הממשלה לפיה היא מעוניינת להפחית מחלוקות בימי בין המצרים, והמלצה בסוף היא רק המלצה.