קובה מתמודדת עם המשבר הכלכלי החריף ביותר מאז קריסת הגוש המזרחי לפני יותר מ-30 שנה, ורחובותיה התמלאו במקבצי נדבות ומחוסרי בית.
אחד מהם הוא וויליאם אבל, בן 62, הישן ברחובות מאז קריסת ביתו מחוץ לבירה לפני שנתיים. זו תופעה שכיחה במדינה, לאור צבם הרעוע של מבנים רבים.
"האוכל הוא החלק הקשה ביותר. כבר שנתיים אני מחטט בפחי אשפה כדי לאכול", הוא סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית, בעודו מציץ לתוך שקית ניילון שחילץ מפח אשפה בהוואנה בחיפוש אחר ארוחתו הבאה. השקית מכילה אורז, ירקות, עצם עוף נטולת בשר וזבובים הנאבקים על השאריות.
הוא מתקשה לדבר משום שרבות משיניו נשרו, וגופו, המכוסה בחולצה קצרה ומטונפת, כחוש. הוא אומר כי הוא סובל מדלקת פרקים, יתר לחץ דם ובעיה בכבד שאין לו תרופות לטיפול בה. הוא מודה שנהג לשתות "לא מעט". "אנחנו עוברים תקופה קשה", אמר.
מדינת האי הקומוניסטית מתקשה להסתגל למצב החדש. בתחילת החודש, שרת העבודה והביטחון הסוציאלי, מרתה אלנה פייטו, התפטרה לאחר שגרמה לסערה ציבורית בהצהרתה כי "אין קבצנים" במדינה. מומחים מצביעים גם על חולשות מבניות בכלכלה המרכזית של קובה, הנתונה תחת סנקציות אמריקניות במשך עשרות שנים, ופגיעת מגיפת הקורונה בענף התיירות.
קובה סובלת ממחסור קריטי במטבע חוץ, והיא לא הצליחה בארבע השנים האחרונות לעמוד בהוצאות על תוכניות סוציאליות כמו שירותי בריאות חינם ומזון מסובסד. במקביל, מחירי המזון זינקו בכמעט 500%, והכניסו את תושבי קובה למצב של חוסר יציבות כלכלית.
אין נתונים רשמיים על עוני בקובה, שבה המילה "עני" אינה משמשת בתקשורת הרשמית, אלא מונחים כמו "אנשים פגיעים". נתוני הממשלה מראים כי 189 אלף משפחות ו-350 אלף איש זכאים לתוכניות סיוע חברתי באי המונה 9.7 מיליון תושבים.
"האוכל גרוע"
חואן דה לה קרוז, בן 63, סיפר לסוכנות הידיעות הצרפתית שהוא החל לקבץ נדבות ברחוב לפני כשבועיים. הוא ישב ברחוב בשכונה סואנת במרכז הוואנה עם פיסת קרטון שעליה שרבט: "בבקשה, משהו לאכול".
"מה שהביטחון הסוציאלי נותן לי לא מספיק", אמר דה לה קרוז, שאיבד רגל בשל סוכרת לפני ארבע שנים. הוא מקבל סכום השווה לפחות משלושה דולר בחודש לפי שער החליפין הבלתי רשמי. הסכום הזה לא מספיק לקנות אפילו קילו עוף, לדבריו, ומרכז החלוקה מציע מעט נחמה. "האוכל גרוע, אורז בלי חמאה, בלי שמן".
לפחות יש לו מקום לישון, אמר. "חדר קטן מאוד", אבל "ריק, ריק, ריק".
נשיא קובה, מיגל דיאס-קאנל, נאלץ להתערב בוויכוח על דברי שרת העבודה שלו, תקף את "חוסר הרגישות" שלה ואמר בפרלמנט כי קבצנים הם "ביטויים קונקרטיים של אי-שוויון חברתי" בקובה. ראש הממשלה מנואל מאררו גם הודה כי המדינה מתמודדת עם "בעיה אמיתית".
בהיעדר נתונים רשמיים, מומחים נאלצים להסתמך על הערכות. הסוציולוגית מאירה אספינה פריאטו חישבה לאחרונה כי "בין 40 ל-45%" מהקובנים חיים "בעוני".
יוניצ"ף, סוכנות הילדים של האו"ם, דיווחה בשנה שעברה כי כמעט אחד מכל עשרה ילדים קובנים חי ב"עוני מזון חמור של ילדים", כלומר הם שורדים על קבוצת מזון אחת או שתיים ביום, לעיתים פחות.
ארנלדו ויקטורס ישן במוסך אופנועים, על שקיות ניילון, בשכונה פריפריאלית בהוואנה. מאחר שאין לו כתובת קבועה, הפיזיותרפיסט לשעבר בן 65, הסובל מליקוי ראייה, אינו יכול לגשת להטבות סוציאליות. מדי יום, הוא נוסע למרכז העיר וקובץ נדבות ברחוב סואן
חלומו? רק "חדר קטן עם חדר אמבטיה", סיפר.
מעבר לרחוב שבו הוא נאלץ לבקש נדבות מזרים עומד מלון חדש בבעלות המדינה עם 42 קומות - הגבוה ביותר בבירה וסמל לבזבוז בלתי נסלח עבור קובנים רבים המתקשים לגמור את החודש.