הכול החל ב-7 באוקטובר כשסופיה, חיילת משוחררת, בילתה בפסטיבל הנובה ומצאה שם את מותה בטבח האכזרי של מחבלי חמאס. "עד אותו יום הכל היה מצויין. הבנו שההחלטה לעלות לישראל היתה החלטה טובה", סיפרה אנה אימה של סופיה לוואלה. אלא שבשבעה באוקטובר, אחרי מותה של ביתם סופיה בפסטיבל הנובה הכל קרס.
"שמנו מסיכה וחיינו עם הכאב, ולדיסלב לא שיתף אף אחד במה שעובר עליו", אמרה וסיפרה על השגרה שניסה לשמר. "הוא עבד ברפאל בייצור ואמרו שהוא עשה עבודה טובה". מדי בוקר, ולדיסלב המשיך להגיע לעבודה, אחר הצהריים שב לביתו, ופעמיים בשבוע הלך לבית הקברות עם ורדים אדומים שאותם הניח על הקבר של סופיה. "בעבודה הוא לא סיפר שבתו נרצחה. הוא לא רצה שיסתכלו עליו ושירחמו עליו. הוא לא רצה לקבל עזרה ונאכל מבפנים, אבל אף פעם לא חששתי שהוא עלול לעשות לעצמו משהו", אמרה אנה. אבל ולדיסלב לא הצליח לשאת עוד את הכאב ולפני חמישה חודשים שלח יד בנפשו.
מספר חודשים לפני ההתאבדות, עברו בני הזוג בין חברות ביטוח, כדי להוזיל את ביטוח החיים עבור המשכנתא. ביטוח חיים למשכנתא מכסה אירועי מוות, כולל התאבדות, בתנאי שזו התרחשה אחרי תקופת אכשרה שמוגדרת בפוליסה. לרוב מדובר בשנה, כמו במקרה של משפחתה של סופיה. לכן אנה לא קיבלה את כספי ביטוח החיים של ולדיסלב והיא לא מסוגלת לעמוד בתשלום המשכנתא. אנה ממשיכה לעבוד ולדברי חברתה מאיה, "המעביד שלה מגלה הבנה והתחשבות. היא נאלצת לצאת לפעמים באמצע יום עבודה וללכת לביתה הקטנה, אוולינה".
אבל המשכורת שלה לא יכולה להשלים את הפער הכספי הגדול אחרי התאבדות בעלה. "אנה החליטה שבכל מקרה היא לא תפסיק את חוג הריקודים שאוולינה משתתפת בו, זה מקום של ביטחון ויציבות עבור הילדה. אבל בכל השאר היא נאלצת לקצץ, אפילו בטיפולים פסיכולוגיים שכל כך חשובים עכשיו". החברה מאיה סיפרה ש"לעתים אוולינה מתביישת ללכת לימי הולדת של חברות משום שהיא לא יכולה להביא מתנה, למרות שהחברות בטח יקבלו את זה בהבנה. הן במצב קשה, נשארו כמעט לבד בעולם ומחוסר ברירה אני פונה ומבקשת עזרה בשמן", אמרה.
חברתה הקרובה, עוד משנות הילדות המוקדמת, היתה לירז ניסן. לקראת סוף השבוע של שמחת תורה נסעו השניים לפסטיבל נובה. בבוקר החג, בשלוש בבוקר, יצאה סופיה מביתה ואספה בדרך את לירז ובשש בבוקר הגיעו לנובה. "סופיה היה ילדה בוגרת ואחראית ותמיד סמכתי עליה ולא נלחצתי." סיפרה אימה, "היא טיילה הרבה והדבר היחיד שממנו חששתי היה הסכנה בכבישים. קבענו בינינו שאחרי נסיעה, כשהיא מגיעה למקום מסויים, היא תעדכן אותי. בשש בבוקר, כשהגיעו לנובה, היא כתבה לי 'הגעתי'".
סופיה ולירז נכנסו לאירוע וכעבור זמן קצר החל מטח הקסאמים הנורא. "מסביב אמרו לשכב על האדמה ולחכות שזה ייגמר. היא כל כך סמכה על הצבא", סיפרה אנה. בשעה שמונה בבוקר סופיה ולירז החליטו לנסות להימלט משטח הפסטיבל והחלו לרוץ לכיוון בארי, כשהגיעו קרוב לבארי אמרו להן שמסוכן ושיסתובבו. יחד עם עוד 14 מבלים שנמלטו מהטבח בנובה הן נכנסו לתוך מיגונית. כמו בשאר המיגוניות בסביבה, שבהן התחבאו עשרות צעירים, גם מיגונית בארי הפכה למלכודת מוות. המחבלים ירו והשליכו רימונים פנימה. בסביבות השעה 9:00 לירז נפגעה, סופיה היתה מתחתיה. התופת המשיכה וסמוך ל-11:30 היא החליטה לנסות ולהימלט. היא יצאה החוצה ונורתה למוות.
כדי לעזור לאנה ולאבלינה - https://giveback.co.il/project/86026