למשפחות החטופים היו בשבועות האחרונים תקוות גדולות לעסקת שחרור, בעקבות הדיווחים והצהרות שהגיעו מוושינגטון, אך המתווה עדיין לא הבשיל. לישי מירן לביא, אשתו של עמרי מירן, החטוף המבוגר ביותר שעדיין מוחזק בעזה, שיתפה את תחושותיה הקשות והביע תסכול מהמצב בראיון ל-103FM.
"זו מערבולת, אפילו לא נדנדה, זו כבר מערבולת של כמה חודשים של להישאב פנימה ולנסות לצוף מעל המים האלה", תיארה מירן לביא. "אני תמיד אומרת - עד שזה לא קורה, זה לא קורה, וממשיכים בכוחות האחרונים שנשארו. פשוט ממשיכים עד שהם יהיו פה, כולם".
באמור לעסקאות החלקיות שמדוברות מירן לביא מתחה ביקורת חריפה. "כל אפשרות להציל חיים ולהשיב חללים לקבורה - אי אפשר להתנגד לה. אבל צריך הסכם אמיתי עם כוונה להתחיל ולסיים. לא עוד משהו חלקי ו'אולי נמשיך'. אנחנו כבר נשארנו עם כחמישית מהחטופים - אין עוד איך לחתוך. זה צריך להסתיים".
לקראת סיום דבריה, הציבה מירן לביא דרישה ברורה: "עמרי בן 48, אב לשתי ילדות קטנות. אני מצפה לראות אותו ראשון חוזר הביתה. בעבר שתקתי, ידעתי שהוא יהיה בין האחרונים. אבל היום כולם הומניטריים - וכולם צריכים להיות פה. אני מרשה לעצמי להגיד את זה - היום אני דורשת".
"רק חייל במדים יוכל להוציא אותנו מהממ"ד"
לדבריה של מירן לביא כל תקווה חדשה שנולדת - קורסת במהרה. "קיוויתי כל כך שעמרי יהיה פה ליום הולדת שנתיים של עלמה, ואז הכול קרס. כשהתחילו כל השיחות והדיווחים אמרתי 'עמרי יהיה פה ליום הולדת 4 של רוני'. וכנראה שגם זה לא יקרה".
לישי סיפרה על המציאות הקשה בבית עם שתי בנותיה. "הטראומה קיימת. כל ערב התמונות חוזרות - אני שם, וגם הילדות שלי שם. במיוחד רוני. עלמה הייתה בת חצי שנה, היא חוותה את זה בגוף. אבל רוני זוכרת הכול - באחד הימים בממ"ד היא סירבה לצאת. 'רק חייל במדים יוכל להוציא אותנו', היא אמרה. אלה הילדים שלנו. זה דור העתיד שלנו".
"בשלושת השבועות האחרונים, הקטע החדש הוא להתקשר לעמרי. לקחת טלפון ולשאול אותו מתי הוא בא, ואם נותנים לו לחזור", סיפרה מירן לביא על הדינמיקה בבית. "לפעמים הן גם אומרות - 'אבא לא אוהב אותי, הוא לא פה'. אלה דיאלוגים יומיומיים, זאת המציאות. ואי אפשר לעצור - עד שזה לא קורה, זה לא קורה".