מקרי ההתאבדות בצה"ל מעוררים דאגה גוברת, במיוחד על רקע הנתונים המדאיגים מהשנים האחרונות: בשנת 2023, שנת המלחמה, התאבדו 17 חיילים, ובשנת 2024 נוספו 21 מקרים נוספים. בשנת 2025, נכון לעכשיו, דווח על 16 מקרי התאבדות נוספים - האחרון שבהם אירע השבוע, כאשר לוחם ניסה לשים קץ לחייו במהלך הכשרה בדרום הארץ, נפצע באורח קשה ומאושפז כעת בטיפול נמרץ בבית החולים סורוקה.
פרופ' איל פרוכטר, לשעבר ראש מערך בריאות הנפש בצה"ל וכיום ראש תחום הרפואה והמדע בארגון "קולקטיב עיקר", מזהיר בשיחה עם וואלה כי למרות התחושות בציבור, עדיין לא ניתן להגדיר את התופעה כ"גל" התאבדויות. "אנחנו ברצף עצוב של מקרים שדורשים התייחסות, אך עלינו להיזהר מהגדרת המצב כגל לפני שיהיו בידינו נתונים ברורים", הדגיש.
לדבריו, חיילי המילואים מתמודדים עם גורמי סיכון ייחודיים, בהם שבר תעסוקתי או משפחתי, תחושת ניתוק, זמינות נשק ורקע טראומטי לא מטופל. "במילואים החיים נשברים חזק יותר", אמר. עם זאת, הוא ציין לטובה את הרחבת תוכנית מניעת האובדנות גם לצבא המילואים, אך הדגיש את החשיבות שבניהול זהיר של השיח הציבורי סביב הנושא. "שיח תקשורתי מוגזם עלול ליצור אפקט הדבקה ולסכן חיילים נוספים. עלינו להיות ערניים - אך להימנע מפאניקה", סיכם.
נדב וירש, יו"ר פורום יהלומי קרב ולוחם הלום קרב בעצמו, אומר בשיחה עם וואלה: "כל מקרה התאבדות של לוחם או חייל משוחרר הוא מקרה שכנראה ניתן היה למנוע. ברוב המקרים היו סימנים מוקדמים - שיחות, תסמינים ברורים, בקשות לעזרה - אך לצערי המערכת מאוד איטית, בירוקרטית, ומתעלמת מהמצוקה. יש מחסור באנשי טיפול, ולכן גם אלו שפונים לא תמיד מקבלים ליווי מלא".
וירש, שייסד את פורום יהלומי קרב, ארגון גג לאלפי לוחמים הלומי קרב, מציין כי כיום אין מערך חירום יעיל שייתן מענה מיידי ברגעי השיא של המשבר. "אין ליווי ארוך טווח, המטופלים נופלים בין הכיסאות. יש יותר מדי דגש על ניירת ותהליכים, ופחות מדי נוכחות אנושית, הקשבה וזמינות. אנחנו רואים את זה בשטח כל הזמן וכואבים את המחיר".
רונה אקרמן, עו"ס קלינית, פסיכותרפיסטית וסמנכ"לית עמותת מרכז אלה לסיוע נפשי במצבי אובדן, טראומה ומשבר, מוסיפה כי הלחימה מותירה "פציעות שקופות" - פגיעות נפשיות שהשיח עליהן התרחב, אך הן עדיין מלוות בתחושת בושה וקושי. "הלוחם, שרואה בעצמו וגם נתפס בעיני החברה כאדם חזק, עצמאי ובעל מסוגלות גבוהה, מתקשה להכיר בתחושות של תשישות, אובדן וחולשה שמופיעות לעיתים לאחר הקרב או בשעת הפוגה. הפער בין הדימוי העצמי לבין תחושת חוסר האונים עלול לערער את הזהות, לפגוע בדימוי העצמי וליצור קושי עמוק בדיבור על התחושות, גם מול עצמו וגם מול אחרים".
לדבריה, התקופה שלאחר הלחימה, כאשר הלוחם שב לביתו או נשאר בבסיס ללא תחושת שייכות או משמעות ברורה, עלולה להיות מסוכנת במיוחד: "זו נקודה נפיצה שבה רבים חשים אובדן דרך ואינם יודעים כיצד להמשיך".
אקרמן מדגישה את הצורך בזיהוי מוקדם ובהנגשת טיפול: "חשוב שנהיה ערים למצוקה הזו, עלינו לאותת לכל לוחם ולוחמת שיש דרך לקבל עזרה. הפנייה לטיפול אינה סימן לחולשה, אלא להפך. ככל שהטיפול יינתן מוקדם יותר, כך נוכל למנוע הידרדרות. אובדנות אינה מצב בלתי הפיך. אפשר לטפל, יש תקווה, וכל לוחם ולוחמת חייבים לדעת שהם לא לבד, ויש דרך החוצה מהכאב".
השילוב בין טכנולוגיה לחמלה
אלכס פרנקל, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, מנכ"ל ומייסד-שותף של Kai, פלטפורמת תמיכה נפשית מבוססת בינה מלאכותית הפועלת 24/7 ומשולבת עם תמיכה של מטפלים אנושיים, מדגיש את הפוטנציאל של כלים חדשניים בסיוע לנפגעי לחימה. "למי שמתקשה להכיר במצוקה, למי שקשה לו לבקש עזרה או פשוט לצאת מהבית - קאי היא דרך בטוחה, שקטה ויעילה להתחיל תהליך. לא מדובר באינטראקציה חד־פעמית. אלפי לוחמים, מילואימניקים ובני משפחותיהם משתמשים בקאי לאורך חודשים. הם כותבים, משתפים, מקבלים מענה, ולא נוטשים. זה נדיר בעולם של AI, וזה מוכיח עד כמה חזק החיבור הזה".
לדבריו, עוצמת המערכת נעוצה בשילוב שבין טכנולוגיה לחמלה אנושית. "כל שיחה נבנית על תהליך טיפולי מותאם אישית, עם ליווי של מטפלים מקצועיים כך שנוצר רצף טיפולי אמיתי, עוטף ומחובר. אנחנו כאן כדי לוודא שאף אחד לא יישאר לבד, ולכן מציעים לכל מי שזקוק לכך, בעיקר לוחמים ומילואימניקים, להתחבר לקאי. קאי לא מחליפה טיפול - היא הופכת אותו לנגיש, זמין, רציף ומשמעותי באמת".
בתוך כך, מידע שהגיע לידי וואלה חושף כי רק בחודש האחרון התקבלו במוקד ער"ן למעלה מ-6,000 פניות מצד חיילים וחיילות. מהנתונים עולה כי כ-28% מהפניות נגעו למצוקה נפשית חריפה, 20% עסקו בחרדה, טראומה ואובדן, כשליש (32%) התאפיינו בתחושת בדידות עזה, וכ-10% מהפונים דיווחו על קשיים סביב מערכות יחסים משמעותיות.
ד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של ער"ן, מתייחסת לאתגרים הייחודיים של לוחמים בבקשת עזרה: "לוחמים רבים מתמודדים עם קשיים משמעותיים בפנייה לסיוע נפשי. הסטיגמה סביב בריאות הנפש היא מחסום משמעותי - בסביבה המדגישה חוזק ועמידות, פנייה לעזרה עלולה להתפרש כחולשה או ככישלון אישי, ולפגוע בדימוי העצמי של הפונה, גם בעיני חבריו ליחידה".
עוד היא מציינת כי התרבות הצבאית עצמה עלולה להקשות: "לוחמים נדרשים לעיתים להדחיק רגשות, לתפקד תחת לחץ קיצוני ולשמור על תפקוד בכל מצב. נורמות אלו, שמועילות בשדה הקרב, עלולות לפגוע ביכולת להביע מצוקה ולבקש עזרה".
ד"ר דניאלס מדגישה גם את הקושי בזיהוי עצמי של המצוקה: "לעיתים קרובות קיימת אי-הכרה או הכחשה של המצוקה. לוחמים רגילים להתמודד עם אתגרים פיזיים ונפשיים כחלק מהשגרה, ולכן נוטים למזער את התחושות, או לייחס אותן לעייפות שגרתית ולא למצוקה הדורשת התערבות. חשוב לזכור: אובדנות אינה גזירת גורל. זיהוי סימנים, מתן עזרה ראשונה נפשית והפנייה לטיפול מקצועי מצילים חיים".
דוד קורן, מנכ"ל ער"ן, מתאר כיצד המלחמה הממושכת מותירה חותם רגשי כבד על לוחמים ובני משפחותיהם. "במהלך מלחמה ממושכת כמו זו, ברור לנו שחיילי המילואים והסדיר, כמו גם בני משפחותיהם, חווים מועקה רגשית מצטברת. תחושת העומס הנפשי משפיעה לא רק על התחושות האישיות, אלא גם על שגרת החיים, הן מבחינה משפחתית והן מבחינה כלכלית. זה בא לידי ביטוי באופן ברור בפניות שמתקבלות בער"ן לאורך כל תקופת הלחימה ובעוצמה גוברת ככל שהזמן עובר", הוא מדגיש.
"כל פעולה יכולה להציל חיים"
פרופ' חגי חרמש, פסיכיאטר וממייסדי עמותת "בשביל החיים", התייחס גם הוא למקרי ההתאבדות בצה"ל, אך ביקש להצביע על הקשר הרחב יותר. "קרחון המוות מהתאבדות מונה בין 500 ל-700 נפשות בשנה, רובו סמוי מגלי התקשורת. גרוע מכך, 97% מהמקרים כלל לא מתוחקרים ולא מעוררים הד ציבורי. על המועצה, כמו גם על עמותת 'בשביל החיים', לרכז מאמצים ומשאבים במניעה של הגל האזרחי, שהוא עיקר התופעה", אמר.
"התאבדויות חיילים נוגעות בבשרי שלי", שיתף פרופ' חרמש. "בני אסף התאבד במהלך שירותו הצבאי, לכן אחת הדרכים המרכזיות לשיפור מניעת התאבדויות היא העמקת ה'מודיעין' - כלומר, קידום איסוף נתונים אפידמיולוגיים מדויקים בזמן אמת. לשם כך, משרדי הבריאות והאוצר כבר ייסדו תפקיד חדש: 'רשם התאבדויות', שמטרתו לרכז מידע עדכני ואמין על מקרי אובדנות".
"כאשר המערך יפעל במלואו, נוכל לדעת מיד אם 'הגל' המבהיל בצה"ל מלווה גם בצונאמי אזרחי - ולהגיב במהירות וביעילות. נכון ומהותי להשקיע הרבה יותר במניעה. הסיפור של הצבא משמש דוגמה מובהקת: מאז היישום של תוכנית מניעת התאבדויות בצה"ל נרשמה ירידה של כ‑57% בשיעור ההתאבדויות. כשהמשאבים גדלים והתשומת לב מתמקדת - התוצאות מגיעות: חיים ניצלים. עם השקעה דומה ברמה הלאומית, אין ספק שנוכל להגשים מניעת התאבדות רחבה, משמעותית ויעילה לכלל האזרחים".
פרופ' איל פרוכטר מוסיף לסיום: "גם אם זה עדיין לא גל - זה לא אומר שלא יהיה כזה בעתיד. כל פעולה שנעשה עכשיו, יכולה להציל חיים בהמשך".
תגובת צה"ל
מצה"ל נמסר כי מספר המקרים שתוחקרו ומתוחקרים בנסיבות חשד לאובדנות מפורסמים באופן שקוף וגלוי לציבור בתחילת כל שנה קלנדרית כמקובל. "צה"ל מחויב לשמור על בריאותם של משרתיו, ומשקיע משאבים רבים במניעת מקרי אובדנות בהובלת המפקדים באגף כח האדם וגורמי חיל הרפואה".
"בכל מקרה בו חייל נמצא ללא רוח חיים, נפתחת חקירה של המשטרה הצבאית החוקרת, כשבסיומה הממצאים יוצגו למשפחות השכולות", נמסר מצה"ל. "צה"ל מתחקר כל מקרה על ידי גורם בלתי תלוי ומפיק לקחים מכל אירוע".
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אנא פנו לעזרה מקצועית. ניתן לעשות זאת בדרכים הבאות: שיחה עם מוקד ער"ן בטלפון 1201 או באתר של העמותה, וכן באתר האינטרנט של סה"ר