לפני חודש חגג דניאל אדרי את יום הולדתו ה־24 אך זה לא היה יום שמח. הוא היה שרוי במצוקה נפשית עמוקה, וניסה להתמודד עם הכאב, המראות והריחות שנצרבו בו מהמלחמה בלבנון וברצועת עזה. אבל אתמול כוחו לא עמד לו עוד והוא שם קץ לחייו ביער ביריה, היער היפה שליד צפת, שבה גדל והתבגר.
בנוסף לכל המראות הקשים, דניאל נאלץ להתמודד גם עם הירצחם של שני חברי ילדותו במסיבת ה"נובה" - אליסף בן־פורת וגבריאל ישי בראל. הוא רצה להגיע למתחם ברעים ולעזור לחבריו, אך לא הצליח. המוות שלהם ליווה אותו והכאיב לו.
דניאל, הבן השלישי מבין ארבעה אחים ואחיות, התייתם מאביו בגיל צעיר מאוד. אמו, סיגל, מבקשת שהמדינה תכבד את בנה ותאפשר להביאו לקבורה בהלוויה צבאית. נכון לעכשיו, בקשתה לא התקבלה. היא סיפרה כי דניאל רצה להתגייס, וכשגויס לשירות מילואים הרגיש סיפוק ולפני כחמישה חודשים השתחרר.
לדברי האם, הוא שירת תקופות ממושכות כתומך לחימה בגזרה הדרומית ובצפונית, וסיפר שהוביל גופות של חללי צה"ל כמה פעמים. "הוא סיפר לי שהוא ראה זוועות, ואמר לי: 'אמא, אני מריח את הריח של הגופות וכל הזמן רואה את הגופות'", שחזרה.
סיגל הוסיפה שמצבו הלך והדרדר, והוא פנה לקבלת עזרה נפשית. הוא החל בהליכי הכרה מול משרד הביטחון, וקיבל קצבה וטיפולים. היא מספרת שהיו ימים שבהם נכנס להתקפי זעם קשים, ובמקרים מסוימים אף פירק את הדירה שלו. הוא חשש שיפגע בעצמו, ולפני שבוע ביקש להתאשפז במחלקה פסיכיאטרית. בבית החולים נאמר לו להמתין, ונמסר לו שבקרוב ייכנס לבית מאזן.
"הזמן היה נגדו והוא לא הצליח לעמוד יותר בכאב", אמרה האם בבכי. "לפחות שבמותו הוא יזכה למנוחה ולכבוד ויקבל את הכבוד שמגיע לו על התרומה שהוא תרם. מגיעה לו הלוויה צבאית".
מצה"ל נמסר בתגובה כי על פי החוק, חלל צה"ל הוא רק מי שנפל בעת שירותו הצבאי, בסדיר או בשירות מילואים פעיל. "דניאל אדרי ז"ל לא היה בשירות סדיר או בשירות מילואים פעיל ומשכך, לא ניתן להכיר בדניאל ז"ל כחלל צה"ל והוא אינו זכאי לקבורה צבאית", כתב צה"ל בהודעתו.
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי. לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן eran.org.il בצ'אט, ובווטסאפ שמספרו 052-8451201.