ההתקפה הפרועה של מיליציות ג'יהדיסטיות בסוריה כנגד הדרוזים מזכירה את התקפת החמאס ב-7 באוקטובר. המון חמוש ומשולהב אשר בשם הדת יוצא לרצוח, לבזוז ולהשפיל אנשים שכל חטאם הוא שיש להם אמונה אחרת.
התגובה הישראלית הייתה מאוחרת ורפה. ברגע שהמוני פורעים מסתובבים בעיר הדרוזית סווידא ויורים לכל עבר, קשה יותר לפגוע בהם מבלי לסכן את האוכלוסייה הדרוזית. ההתקפה הזו הייתה צפויה ונראה שצה"ל לא נערך אליה כיאות. מדובר באזור שנמצא פחות ממאה ק"מ מישראל, אזור שיש לנו לגביו עליונות מודיעינית ברורה. במקום לתקוף את הפורעים כאשר היו בדרך "אל היעד" התחלנו לטפל בהם כאשר היו "על היעד" וזה תמיד יותר מסובך.
ראינו זאת ב-7 באוקטובר, כאשר החלה הסתערות של אלפי אנשי חמאס לעבר מוצבי צה"ל והיישובים, וכאשר התוקפים עוד היו פגיעים לגמרי בשטח הפתוח, הסתגרו חיילי צה"ל, על פי ההנחיות שקיבלו במיגוניות במקום להיות בעמדות ולירות על האויב החשוף. ברוב המקומות הקרבות החלו כאשר המחבלים כבר היו בתוך הישובים והקיבוצים, ואז איבדנו את היתרון היחסי של המגן על התוקף. וכשהגיעו מסוקי הקרב (המסקר"ים), נשק מושלם נגד המוני מחבלים, עם תותח שיורה מאות קליעים של 30 מ"מ בדקה, הם התקשו לפעול כי המחבלים ואנשיינו היו כבר מעורבבים לגמרי.
ביטוי לאזלת היד הישראלית באירועים אתמול בסוריה ניתן היה לקבל מהאזנה לדיווחי התקשורת בצהרי יום אתמול, דווח אז על "תקיפה של כטב"מ ישראלי". בפועל היינו חייבים ליצור ולשמר רצף של הרבה כטבמ"ים מעל השטח המדובר והכבישים המובילים אליו. רק לאחרונה הצלחנו לעשות זאת באיראן בטווח של 1,500 ק"מ מישראל, אזי ברור שניתן היה לעשות זאת כה קרוב לגבול הישראלי.
יותר מכך, הזכרתי את המסקר"ים. זהו הנשק המושלם כנגד חיילי חי"ר שנמצאים בתנועה וכנגד כלי רכב, לרבות נגמש"ים. למיטב ידיעתי לא הפעלנו אמצעי זה כלל, ובוודאי שלא בעיתוי הרצוי כאשר עשרות כלי רכב של פורעים, כולל נגמשי"ם וטנקים היו בדרכם לסווידא.
נראה כי היה, וישנו פער בין הרטוריקה של הפוליטיקאים הישראלים שהבטיחו כי נעמוד לצידם של הדרוזים ולא ניתן לפגוע בהם לבין העדר הנחישות, האיטיות בתגובה והפעלת האש הרפה.
אני לגמרי מבין את הדרוזים הישראלים בגולן שחצו את הגבול לעבר סוריה במטרה לעזור לאחיהם ואת ההפגנות של הדרוזים הישראלים באזור הכרמל.
הצורך לסייע לדרוזים המותקפים בסוריה אינו נובע רק מאחוות אחים ומהתחייבות מוסרית. בחודשים האלה נקבעים כללי המשחק גם בתוך סוריה וגם בין סוריה לישראל. הפרשנים מתקשים לענות על השאלה האם ההתקפות הפרועות אתמול נעשו בידיעת השליט החדש של סוריה או אף בעידודו או שהם נובעים מחוסר שליטה של משטר שטרם התבסס. במובן מסוים אין זה משנה.
נפילת משטר אסד הייתה דבר מוצלח מבחינת ישראל אך ישראל לא יכולה להסכים לקיומן של כוחות ג'יהדיסטים עם אידיאולוגיית דעא"ש בסוריה בכלל וקרוב לגבול הישראלי בפרט. ובמזרח התיכון כמו במזרח התיכון הדרך הנכונה להעביר מסרים היא במעשים ולא בדיבורים. בפני ג'ולאני, המנהיג החדש בסוריה יצבים אתגרים רבים, דבר המחייב אותו לקבוע סדרי עדיפויות ברורים. עליינו לוודא מניעת קיומן של מיליציות חמושות וקיצוניות יקבל אצלו עדיפות גבוהה, ורק ישראל יכולה להשפיע עליו בכיוון זה.