סרן רעי בירן, מפקד צוות בסיירת גולני שנפל אתמול בחאן יונס, הובא היום (שישי) למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בנהלל.
דובב, אביו של רעי, ספד לבנו: "רעי אהוב שלי, תסתכל כמה באו לכבד אותך. זה מה שאתה היית בחייך וחבל שגם במותך. איך מתחילים? הלב שבור לרסיסים. הייתי מסתכל עליך ורואה אותי משתקף בדמותך, אבל אתה היית טוב ממני, מוצלח, יפה, אהוב. הייתי גאה ומשתאה. כמה שהשווצתי בך, מהדבקות במשימה, מהמטרה, מהחברים שעליהם שמרת עד הרגע האחרון. כמה פעמים הייתי קם מסיוט, שותה מים, לוקח כדור הרגעה ואומר לעצמי: הוא קורץ מחומר נדיר, מה כבר יכול לקרות לו? עלו בי מחשבות מה יקרה אם, אבל אף אחד לא מכין אותך לרגע הזה".
הוא הוסיף: "היינו אתה, עומר ואני מגויסים. אני זוכר שיחה איתך ועם עומר, התחננתי שלא תיכנסו ביחד לעזה. עומר אמר שייכנס, כי הוא בעל ניסיון ובוגר ממך, אבל אתה עמדת על כך שאתה תיכנס עם הצוות שלך. אהבת אותם אהבת אמת. שניכם נכנסתם, נלחמתם בלי סוף, ואני התפללתי כל בוקר שאלוהים ישמור עליכם. אבל הרגשתי כמו שחקן ברולטה רוסית. בחופשות ביקרת חברים, היית עם החברה שלך, ילד אהוב, אחד נדיר, תמיד במרכז העניינים כמו עכשיו. מנהיג שקט וכריזמטי שכולם הלכו אחריו".
"שיתפת אותי במסלולים שהציעו לך. אמרתי: "אל תחליט בלחץ, נחליט ביציאה הבאה" - אבל זה כבר לא יקרה. מי יקרא לי שוב 'אבויה'? אני אבויה. אני אוהב אותך, ומתגעגע. חור בלב. לא מזמן התכתבנו, כתבת לי: 'אבויה, הכול טוב, אל תדאג'. פעם בכמה שעות נכנסתי לראות שאתה מחובר. אתמול ראיתי שאתה לא מחובר כבר 6 שעות. ואז הגיע הטלפון המוסייט, תהל אומרת: 'תגיע, רעי נהרג'. ואני נוסע בטירוף, לא רוצה להגיע, לא רוצה לשמוע את הבשורה הקשה. ומכאן החלטות. איפה תהיה ההלוויה העמק הוא תבנית נוף מולדתך. רעי אהוב שלי, כל מה שאכתוב לא יהיה אפילו אלפית ממה שמגיע לך. אתה זן נדיר. מי שהכיר אותך, יודע על מה אני מדבר. נלך לאורך ונפיץ את האהבה".
"ריסקת לנו את הלב, אבל נעשה טוב. ותלווה אותנו עד יומנו האחרון. שמור עלינו מלמעלה. גם שם יש לך חברים טובים - ריף יהיה איתך. גאה להיות אבא שלך. מצדיע לך. הקרבת את חייך למען הארץ הזאת, ותמיד הזכרת את חשיבות החזרת החטופים. כבר מתגעגע אליך בטירוף. כולי תפילה שהמלחמה ההזויה הזאת תיגמר כבר - ושלא יהיה עוד אבא שיקבור את בנו".
עומר, האח הבכור: "מבקש מכולם ומכולן להרים את הראש גבוה-גבוה ולהסתכל לי בעיניים. מודה לכם שנסעתם עד לעמק היפה שלנו, זה הנוף שרעי גדל בו. מביע את הערכתי למודיעים, אתם גיבורים ואצילי נפש. תודה ללוחמי צה"ל ולארגוני הביטחון שממשיכים לחרף את נפשם כדי שיהיה לנו עתיד טוב יותר. תודה להוריי, שהביאו לי את החבר הכי טוב שלי, איתו חייתי 25 שנים. רעי הצטרף לחברו ריף הרוש ולחייל שלו, ים פריד.
אחי הקטן, התואר שאני הכי גאה בו הוא להיות אח שלך ושל אורי. יצאתי השבוע מג'באליה ואתה נכנסת לחאן יונס. חילוף משמרות. אתמול, ב-17:06, התקשרת ולא ראיתי. אחרי שתי דקות חזרתי אליך, וענית. לראות את הפנים היפות שלך, את החיוך הענק שלך גאווה. 49 שניות דיברנו השיחה האחרונה בחיינו. אני אוהב אותך הכי בעולם. תוך כדי צעקת לחיילים לעלות לנמר. הסיפור שלי התחיל ב-2.2.2004, אח שקיבלתי במתנה. מוכן לשלם כל הון שבעולם אם ימצאו לי עוד אחים ואחות שאומרים כל הזמן אחד לשני: 'אני אוהב אותך'. חברות. כבוד. צחוקים. תמיכה. כל חיבוק 20 שנה. תמיד ביחד.
בבית החדש במשגב בקושי היינו ביחד כל הזמן היינו בעזה. אהבת את קובי בראיינט, ניסית לחקות אותו.
עד הגיוס שלי ישנו ביחד בחדר. מרוב אהבה אמרנו לאמא להצמיד את המיטות. היה בינינו חיבור עיוור. הבחירה להיות לוחם הייתה מובנת מאליה. מוריס, הסבא, עלה ממרוקו כחייל בודד והיה סא"ל. ואבא גם סא"ל. כל המשפחה קצינים. כשהתגייסתי לעוקץ הסתכלת עליי בגאווה. לא היה לי ספק שגם אתה תגיע למקום שתרצה להיות בו, והגעת לסיירת גולני.
עד שהיית מפקד צוות בירן. רעי שלי, העתיד היה פרוש לרגליך אמביציוני, יפה תואר, חריף, חד, מוביל חברתי, בן זוג אוהב לאוריה. הספקת הרבה כי חיית על טורבו. התמונה שהייתה לי בראש שכל אחד מאיתנו האחים כובש את יעדיו, יושבים למנגל, עם ילדים על הרגליים. אדמיין אותך לידי, שותה איתי לחיים, עושה קידוש ביום שישי.
מדמיין אותך יושב ביציע של מגרש הכדורגל, גאה בי, ואומר לאנשים: 'זה השופט - אח שלי. הוא לא מניאק'. תהיה איתי בכל הרגעים. אמא התקשרה ב־23:38. זה לא רגיל. ישר הבנתי. הייתה לי תחושת בטן מתחילת השבוע שמשהו לא בסדר. ישבתי אתמול עם גל, ילדה שלי, ואמרתי: מסביב יש אנשים שאיבדו קרובים - וממשיכים לחיות. ותראה מה קרה לי בערב.
היום אתה על הסוס הלבן, עולה למעלה באצילות נפש אבל ההמון אחריך לא ישכח אותך. בעיקר אנחנו, האחים והחברים. זו ארץ שצריכה לצמוח מחדש על הערכים של טובי בנינו ובנותינו. אני נשבע, רעי שלי, אהבת חיי זו פרידה זמנית. כשאלך בשיבה טובה, אצטרף אליך ואספר לך הכול ושוב נהיה ביחד, תמיד.
שמור עלינו, אחי הגיבור. עטרת ראשי. הבטחת את עתידנו, אחי היקר. היום, ב-05:58, נחת בפתח הבית פרפר בצבע של נמר כמו הנמרים של סיירת גולני. אני מבקש שנהיה אנשים טובים, שנבין שכולנו שווים,
ושנדע שנהיה ראויים. ודבר שלישי ערך המשפחה הוא ערך עליון. תאמצו אותו, כמו שאנחנו עשינו. סליחה שלא שמרתי עליך בגופי. הייתי מזנק על הרסיס הזה.
לפני שנה וחצי רעי כתב משהו: "משפחה יקרה שלי, כנראה שאם אתם קוראים את זה - אני לא איתכם.
אוהב אתכם, אומר תודה על מי שהייתם עבורי, על ערכים ושפה שהשרשתם בי, על הדרך שהלכתם איתי יד ביד. אמא, אבא, עומר, עורי זכיתי בכם ובמשפחה המורחבת. אהבה ותמיכה בלתי נגמרות. עומר - זה קשר נדיר, דם מדמי. אורי - אחותי הנסיכה, אין דברים כמוך. אני רוצה שזה יחזק אתכם. אנחנו משפחה עם עוצמות בלתי רגילות. כותב את זה לפני יציאה, לפני משימה לשמור על הבית על עם ישראל. שמעתי שאומרים: 'התור שלכם הגיע'. אז הגיע התור שלי ושל החיילים שלי להילחם. עם ישראל חי. שלכם, רעי".
אביה, בת הזוג: "הכרנו לפני חמש שנים והפכת לחבר הכי טוב שלי. חיכיתי לחיבוק החם והמכיל, לחיוך שמרוח מקצה לקצה, כמו ילד. דברים התגלגלו והתאהבתי בך. חיזרתי אחריך. עכשיו אני מודה, הנה אני אומרת קבל עם ועדה. איך יכולתי שלא? ככל שמכירים אותך, מכירים עוד ועוד. רעי שלי, לא יודעת מה להגיד. מתקשה להאמין שאני עומדת פה ושאתה לא כאן יותר. היית אוזן קשבת שלי. ידעתי שכל סיטואציה תיפתר. היית השלווה שלי. אתה אמרת שאני השקט שלך, ושכחתי להגיד לך שאתה השקט שלי. איך אני אמורה להתמודד עכשיו עם כל הרעש הזה?
"היית נפש תאומה שלי. שיחות נפש בלילה, ארוחות בוקר שהכנת, לטייל בכל מקום, לשבת עם החברים, לאכול יחד במסעדות, לצאת לבתי מלון. תמיד הגשמת לי כל מה שרציתי. אני מבטיחה להגשים את החלומות. אטייל בעולם, אביא את הכלב שחפרת לי עליו. שמרת על החיילים שלך כמו אבא. דיברתי עליך בגאווה. אתמול תהל (אמא של רעי) התקשרה אליי ואמרתי: לא, בבקשה שהוא רק פצוע. לא מאמינה שיותר לא אראה אותך ואחבק אותך. רוצה שתחזור.
בחודש הבא אנחנו אמורים לחגוג ארבע שנים ביחד. תודה על כל דקה ודקה איתך. לא הפסקנו לדבר על החתונה שלנו. היה אמור להיות לנו סוף אחר. הייתה לי הזכות להיות חברה ובת זוג שלך. רוצה לשבת איתך ולשמוע מה היה ואיך נלחמת. אוהבת אותך לתמיד, ולא יכולה לחכות שניפגש שוב. אתה איתי לנצח. אוצר ענק שלי".
מתחקיר ראשוני עולה כי כוחות גולני פעלו באזור חאן יונס במסגרת פעילות לאיתור תשתיות טרור ומיקוש מבנים חשודים. כמה שעות לאחר מכן התרחש פיצוץ באחד המבנים. גורם צבאי אמר כי "האירוע בתחקיר וסיבת הפיצוץ לא ברורה".
רעי, בנם של דובב ותהל, עבר את ילדותו בבסיסי חיל האוויר, שבהם שירת אביו. לאחר הנדידה השתקעה המשפחה ביישוב הקהילתי תמרת שבעמק יזרעאל. רעי השתלב במקום ובחברת בני גילו. במהלך שירותו הצבאי כלוחם בסיירת גולני, ובהמשך כמפקד צוות, שמרה לירון על קשר עם רעי ועם אמו. "תמיד הוא ענה להודעות, גם אם באיחור של שבוע. היה לו חשוב לעדכן שהוא בסדר, במיוחד היה לו חשוב להרגיע את אמא שלו", אמרה. היא מספרת כי הפעם האחרונה שראתה אותו הייתה בחודש מרץ, כשהגיע לאזכרה של ריף הרוש, לוחם ביחידת אגוז שנהרג באפריל 2024 בדרום רצועת עזה. בשנת הלימודים הקרובה הוא תכנן לבוא ולפגוש את תלמידיה של לירון, שעולים לכיתה י"ב, ולדבר איתם על שירות משמעותי בצה"ל.
רעי היה צריך להיות לוחם בצוות של סרן לירון שניר, שנהרג בצפון הרצועה בנובמבר 2023, ואחיינה של לירון, המחנכת של רעי. כשרעי הפך למפקד צוות, היה לו חשוב לספר ללוחמים שלו על לירון שניר ולהנחיל להם את סיפור חייו.
לירון סיפרה שאמש הייתה בקיבוץ סעד שבעוטף עזה, ושמעה הדי פיצוצים חזקים שמגיעים מרצועת עזה. "כל הזמן חשבתי על התלמידים שלי שנמצאים שם בפנים, כולם ביחידות עילית. זאת דאגה שמלווה אותי כל הזמן", אמרה.
בהודעת בית הספר ויצ"ו נהלל, שם למד רעי ואמו הייתה יו"ר הנהגת ההורים, נכתב כי "הנהלת כפר הנוער ויצ"ו נהלל והקהילה כולה מודיעה בצער רב כי סרן רעי בירן, מפקד צוות בסיירת גולני, בוגר מחזור צ"ז בבית הספר, נפל בקרב בדרום רצועת עזה. רעי הוא בנה של תהל, שכיהנה כיו"ר ועד ההורים של בית הספר. ליבנו עם ההורים, דובב ותהל, עם האחים, עומר, בוגר מחזור צ"ב, ואורי, תלמידת משגב".