משבר חוק הגיוס מגיע לשיאו. מטבע הדברים מושם דגש עיקרי לשאלת הגיוס: כמה חרדים יתגייסו? באילו תנאים הם יתגייסו? מה יהיה דינו של מי שישתמט? תשומת לב פחותה בהרבה מוסבת לחרדים שיקבלו פטור משירות צבאי.
היות שהחוק המתגבש אינו עוסק כלל בסוגיה זו, אפשר להניח כי ההסדר בין המדינה לבין המגזר החרדי ימשיך לפעול במתכונת הקיימת - כלומר הצעירים החרדים יוכלו להישאר תלמידי ישיבות כל חייהם על חשבון תקציב המדינה. אמנם בגיל 26 יש ברשותם אפשרות לעזוב את הישיבה ולצאת לעבודה, אך אין הכרח שכך יעשו. לפי החוק המוצע נקבע יעד כי בתוך חמש שנים יתגייסו חצי מבני מחזור הגיוס. משמעות הדבר היא שגם אם נגיע ליעד זה בעוד חמש שנים הרי שחצי מהשנתון של החרדים הגברים ימשיך לחיות על חשבון המדינה למשך שנים רבות.
היות שמספר החרדים בכל שנתון הולך ועולה, אזי גם ההוצאה הכרוכה בהסדר זה תלך ותאמיר.
יותר מכך, הצעת החוק הקיימת אינה מונעת מחרדים שהתגייסו לשירות צבאי של שלוש שנים, להצטרף לישיבה בגיל 21 ולהמשיך בחיי בטלה על חשבון המדינה. נוסף לכך, בעיה חשובה לא פחות ממספר המתגייסים היא הנטל הכלכלי שהחברה החרדית מייצרת על חשבון המדינה. המדינה לא תוכל לשאת בנטל זה לעוד שנים רבות, במיוחד לנוכח המשבר הכלכלי הצפוי עקב הוצאות המלחמה העצומות בשנתיים האחרונות והצורך להגדיל באופן קבוע את תקציב הביטחון.
לכן, נוסף לחוק שיגדיר את מספר החרדים שיתגייס ואת הסנקציות שיוטלו אם יעד זה לא יושג, נדרש שייקבע עקרון-על: עקרון שירות של שלוש שנים. חיוני לקבוע בחדות כי תקופת הלימודים בישיבה, בדומה לתקופת השירות בצבא, תימשך לשלוש שנים בלבד. הצעיר החרדי שימשיך להיות אברך יעזוב את הישיבה בגיל 21. במילים אחרות - הוא לא ימשיך ללמוד על חשבון המדינה עד גיל 26, קל וחומר שלא לנצח.
חמישה יתרונות לעקרון שלוש השנים:
שוויון חברתי: יקטן הפער בתנאים בין מי שמשרת בצבא לבין מי שלומד בישיבה.
שיפור בכלכלת המדינה: העלות הישירה של אחזקת מערך הישיבות על חשבון המדינה תקטן במיליארדים.
שגשוג בכלכלת המדינה: הכלכלה הישראלית תרוויח מהצטרפות של אלפי צעירים לשוק העבודה.
תופחת תופעת ה"עבודה בשחור": אם בגיל 21 יורשו האברכים לעבוד באופן חוקי תקטן הנטייה להעלים מיסים.
עידוד למידת מקצועות ליבה: ייווצר לחץ פנימי חזק בחברה החרדית להתחיל ללמוד לימודי ליבה. הצעיר בן ה-21 שיעזוב את הישיבה ויתקשה למצוא עבודה או להתקבל ללימודים אקדמיים, יבין את חשיבות השכלה זו ויעודד את אחיו הקטנים ללמוד אנגלית, מתמטיקה ומחשבים כבר בבית ספר יסודי. הלחץ החיצוני שהופעל על החרדים בדבר לימודי ליבה הוכח כלא יעיל, לעומת זאת לחץ ותמריץ שינבעו מתוך החברה החרדית יתבררו כיעילים הרבה יותר.
התמודדות עם טענת הממסד החרדי
ראשי המפלגות החרדיות טוענים זה שנים כי לימוד תורה בישיבה חשוב כמו שירות בצבא. אם לימוד זה אכן חיוני כמו שירות בצבא, אזי מן ההכרח שגם משך הלימוד בישיבה יהיה שווה ערך לשירות הצבאי.
למרבה הצער חוקים בישראל מתקבלים בדרך כלל כתוצאה של פשרה בין קבוצות לחץ שונות. בכל הנוגע לגיוס לצבא, קיימות קבוצות לחץ חזקות, לרבות הצבא עצמו וארגונים של אנשי מילואים. לעומת זאת הנושא המוצג בכתבה זו אינו מיוצג על ידי אף קבוצה, וזאת למרות חשיבותו הציבורית הגבוהה.
החינוך, גם הוא, נושא המצריך תיקון עמוק. האתוס שיצר בן גוריון בדבר חינוך ממלכתי אחיד קרס מזמן. רשתות החינוך העצמאיות של ש"ס ושל יהדות התורה מקבלות תקציב מהמדינה אך המסר העיקרי שסופגים התלמידים הוא אנטי ממלכתי ואנטי ציוני. תנאי הכרחי ליצירת חברה שוויונית המוכנה הן לשרת בצבא והן לתרום לכלכלה הוא לחזור לתפיסת המקור של חינוך ממלכתי המדגיש את ערכי הציונות והתרומה למדינה. יש למנוע את קיומן של רשתות חינוך עצמאיות על חשבון המדינה, רשתות המטפחות ניכור ממדינת ישראל ומערכיה היסודיים.