הטעויות הקשות של משטר האייתוללות: אלה מפתחות הניצחון למערכה עתידית נוספת עם איראן

כשבוע אחרי סיום המלחמה עם איראן, ואחרי שהתפזר מעט האבק אפשר לנסות ולסכם מה קרה, כיצד קרה, וחשוב יותר - לקראת מה יש להערך.

דבר ראשון שכדאי לזכור הוא שאיראן הייתה קרובה לפני שנתיים לפתוח במערכה נגד ישראל. התכנית האיראנית הייתה לירות על ישראל בהפתעה 750 טילים בליסטיים ומספר דומה של כטב"מים וכמה עשרות טילי שיוט. למהלך פתיחה זה היו מצטרפים חיזבאללה על אלפי הרקטות ומאות הטילים המדויקים שהיו לו, מיליציות מעיראק, מסוריה ומתימן והסתערות של כוחות רדואן לכיבוש הגליל והנוח'בה לכיבוש הנגב המערבי.

ספק אם ישראל הייתה מסוגלת להתמודד עם תרחיש כזה, תרחיש שהיה מגשים באופן מצמרר את חזונו של חמינאי להשמיד את ישראל. כידוע לסינואר לא הייתה סבלנות לקבל את האות מאיראן והדברים התגלגלו לאן שהגיעו.

ישראל תקפה את איראן בעיתוי נכון, וזאת ללא קשר לשאלה כמה קרובה הייתה איראן להגיע לנשק גרעיני. כאשר האגף הצפוני שלנו (סוריה ולבנון) מאובטח, ואחרי השלמת המוכנות המודיעינית והאופרטיבית, ואחרי קבלת אישור אמריקאי - נכון היה לפעול.

המלחמה בת 12 הימים הייתה מוצלחת מכמה סיבות:

הסיבה הראשונה היא היתרון שניתן למי שגם יוזם וגם מצליח להפתיע. ראינו הרבה דוגמאות בהיסטוריה לשילוב המוצלח בין יוזמה להפתעה, למשל מלחמת ששת הימים או מבצע אנטבה לטובתנו, ולהבדיל מלחמת יום הכיפורים ו-7 באוקטובר לטובת אויבינו.

הסיבה השנייה היא היכולות של האיראנים שהיו נמוכות מכפי שמנהיגיה העריכו. החולשה היחסית האיראנית נבעה בעקר מארבעה גורמים:

הגורם הראשון הוא שמאז 1988 איראן לא נלחמה. אכן, עדיף לאזרחים של מדינה שלא יחוו מלחמות אך מדינה כמו איראן שמקרינה עוצמה וביטחון זקוקה גם לניסיון קרבי. לא כל מה שנראה מרשים במצעדים והצגת יכולות גם עומד במבחן שדה הקרב. לעולם נוצר פער בין היכולת התיאורטית לבין יכולת המימוש האמיתית.

הגורם השני הוא תרבות השקר. במדינה דמוקרטית מפקד שנכשל עלול להיות מודח או מפוטר. במדינה דיקטטורית כמו איראן מי שלא עומד בציפיות עלול לשלם בחייו. בהכרח נוצרת תרבות של שקר לפיה כל גורם מנסה להרשים את מפקדיו ולדווח על הצלחות גדולות מכפי שבאמת קרו. ברגע המבחן מערכת כזו שנבנת על שקר נוטה לקרוס.

הגורם השלישי הוא המוזר מכל. איראן ויתרה למעשה על חיל האוויר. נותרו לה מטוסי קרב אמריקאים ישנים מלפני 50 שנה אך איראן לא עשתה כל מאמץ אמיתי לבנות חיל אוויר מודרני על בסיס מטוסים רוסיים, חלקם בעלי יכולת להתמודד עם מטוסים אמריקאים. במקום זאת האיראנים ביססו את האסטרטגיה שלהם בעקר על טילי קרקע אוויר ועל טילים בליסטיים. הסוג הראשון יודע לעשות רק הגנה, הסוג השני יודע לעשות רק התקפה, ולשניהם בעיה קשה של ניידות ושל יכולת להפתיע. הוויתור על חיל האוויר אפשר לחיל האוויר שלנו ליצור עליונות אווירית מושלמת על רבע משטח איראן ותוך שלושה ימים בלבד.

הגורם הרביעי לחוסר ההצלחה האיראנית הוא חולשת מערכת ביטחון הפנים שלה. היא כנראה יעילה מאד נגד אזרחים חסרי ישע אך באותה מידה חדירה ולא אפקטיבית כנגד יכולת החדירה הישראלית בסייבר וכנראה גם במודיעין אנושי.

תמונת הראי של החולשה האיראנית היא נקודות החוזק של ישראל, והיא הסיבה השלישית לתוצאות המלחמה. נקודות החוזק העיקריות הן מודיעין איכותי שנבנה במשך שנים ומתבסס על יתרונות טכנולוגיים אך גם על יצירתיות יוצאת דופן במוסד ובאמ"ן.

נוסף על כך, חיל האוויר הישראלי בנה את עצמו שנים לקראת מלחמה זו וידע למצות את כוחו באופן נפלא. היו שטענו לאורך שנים כי מיותר להשקיע הון כה רב ברכש של עוד טייסת F15 או F35, שכן המלחמות כיום הן רק נגד טרור. מזל שמפקדי הצבא ב-20 השנים האחרונות לא שעו לקולות אלה.

גורם נוסף להצלחה זוכה לפחות תשומת לב והוא היכולת של משרד הביטחון לכוון את התעשיות הביטחוניות לקראת מלחמה זו ולהפעיל אותן באינטסיביות תוך כדי מלחמה. מדינה נבחנת בזמן משבר ביכולת לגייס את כל המשאבים הלאומיים, והדבר נעשה באופן נפלא במלחמה זו. הגורם הרביעי הוא סנכרון יעיל של המאמץ הצבאי עם המעשה המדיני מול ארה"ב.

יש למדינת ישראל כל הסיבות להיות גאה ומרוצה ממה שקרה אבל אסור לנוח על זרי הדפנה. ראשית, לגמרי לא ברור מהו הנזק האמיתי שנגרם לפרויקט הגרעין. יותר מכך, קשה להעריך כמה זמן ייקח לאיראנים להתאושש ולחזור למצב בו היו ערב המלחמה.

שנית, נראה שהשלטון האיראני מצליח למנוע סכנת של מהפכה. שלישית, איראן היא אריה פצוע, היא שואפת לנקום ולא להיכנע. מדובר באומה בת 90 מיליון איש עם היסטוריה מפוארת, אומה שהוכיחה במלחמה נגד עיראק בשנות ה-80 הרבה עקשנות ויכולת עמידה.

רביעית, היכולות של איראן נפגעו אך לא הושמדו. עדיין יש לה יותר מ-1,000 טילים בליסטיים וכ-200 משגרים מתאימים. היכולת שלהם להשתקם היא גבוהה, ובמיוחד אם היא תקבל סיוע ממדינות אחרות (סין, צפון קוריאה או רוסיה).

ניתן לסכם ולומר כי באנלוגיה לקרב אגרוף בין 15 סיבובים ישראל מובילה בנקודות אחרי 7 סיבובים, אך עוד צפויים לנו אתגרים לא פשוטים מיריב עקשן זה, כבר בטווח של שנים בודדות.

והערה אחרונה: ההיסטוריה מוכיחה כי דווקא מי שהפסיד פעל ביתר חריצות להתכונן למערכה הבאה (גרמניה בין שתי מלחמות עולם, מצרים אחרי התבוסה ב-67) כדאי שכבר היום נתחיל להתכונן במרץ לקראת המערכה הבאה, רצוי שלא נסתפק ביכולות הנפלאות של קיץ 25' אלא שנדע לשפר אותן מול כל שיפור שאיראן תתאמץ לעשות.