הלילה, בשעה 03:04, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לחץ על ההדק: מפציצי B-2 חמקניים המריאו, טילי טומהוק נורו מצוללות, ושלושת מאחזי הליבה של פרויקט הגרעין האיראני - פורדו, נתנז ואספהאן - ספגו מטח חסר תקדים. דקות לאחר מכן צייץ טראמפ על "התקפה מוצלחת מאוד" והבהיר שכל המטוסים כבר מחוץ למרחב האווירי של איראן.
ההחלטה גובשה למרות לחץ כבד במערכת הפוליטית האמריקאית. הסנאטור ראנד פול הזכיר שאין לנשיא "סמכות להפציץ בלי אישור הקונגרס", וחבר-הקונגרס תומאס מאסי קידם הצעת חוק שמגדירה את העימות איראן-ישראל כ"לא המלחמה שלנו". מנגד, הסנאטור לינדזי גרהאם התריע בשידור: "עִזרו לישראל לגמור את העבודה; אם צריך - טוסו איתה". טראמפ בחר בגרהאם.
תצלומי לוויין ראשונים מעל פורדו מצביעים על קריסת חללים עמוקים בעקבות פצצות MOP במשקל 30 טון, בעוד שטילי השיוט ריסקו אולמות קריטיים בנתנז ובאספהאן. הפנטגון מעריך שקו הצנטריפוגות היחיד שהעשיר אורניום לרמה של 60% הושבת "לשנים, ואולי לצמיתות".
לטהרן לא נותר אלא לשגר מטח תגובה ספורדי לעבר ישראל - שיורט ברובו בידי חץ וכיפת ברזל - ולהצהיר על "נזק מוגבל". בפועל, כששלושת אתרי הדגל מעלים עשן, מנופי הלחץ של משטר האייתולות התקצרו דרמטית.
מבחינת וושינגטון, המהלך משיב את ההרתעה שנשחקה מאז הנסיגה מקאבול: המסר לכל משטר סורר מחוף צפון-קוריאה ועד ביירות הוא שהקו האדום בנושא חומר בקיע נצבע בבטון מרוסק ובבריתות מוצקות. הוא גם דוחק לשוליים את זרם הבדלנות הרפובליקני שטען שכל שימוש בכוח מחזיר לעיראק. הזיכרון ההיסטורי מזכיר: ב-1981 חיסל מנחם בגין את הכור בעיראק; ב-2007 מחק אהוד אולמרט את הכור בסוריה. אף אחד מהמבצעים לא הידרדר לכיבוש.
היבט נוסף - מוסרי ואישי. משמרות המהפכה, שורש הכחשת השואה באיראן, קיימו בעבר תחרויות קריקטורות אנטישמיות. נשיא ארה"ב יודע שלשלושה מנכדיו - ארבלה רוז, ג'וזף פרדריק ותיאודור ג'יימס - יש זהות יהודית שנואמת הבדלנות האיראנית מגדירה "עלבון". פעולת הלילה נועדה גם להבטיח שהאידאולוגיה הזו לא תזכה לעולם בכלי השמדה המוני.
הקולות החוקתיים בקונגרס עוד ירעמו, אך ייתכן שהצבעה על אישור בדיעבד דווקא תחזק את הלגיטימיות ותשדר טור אחד מול טהרן. איראן עדיין מחזיקה בזרועות פרוקסי - חיזבאללה, החות'ים והמליציות בעיראק - וגם ביכולות סייבר מרשימות, אולם קל יותר לירות רקטות לחיפה מאשר לשחזר אלפי צנטריפוגות IR-6 הקבורות תחת שכבות גיר כשמפציצים אמריקאים מתדלקים במפרץ.
מכאן ואילך שלושה אתגרים עומדים לפתחו של הממשל: להבהיר שכל ירי מצד שלוחי איראן ייענה במישרין נגד נכסים איראניים; לדרוש שמפקחי סבא"א יישארו בשטח - ואם יגורשו, להפעיל מיד את מנגנון "סנאפ-בק"; ולהעמיק את התיאום האופרטיבי עם ישראל ועם שותפות ערביות שמברכות בסתר על התקיפה.
הלקח מעיראק איננו ש־"כוח אינו עובד", אלא שכוח ללא יעד מוגדר מוליד אסון. כאן היעד סומן - למחוץ את שלושת האתרים, לצאת, ולהניח לכדור להיות במגרש של טהרן.
ולבסוף, מילה של תודה: טראמפ התעלה מעל אינסטינקטי זהירות שהיו מתבטאות בשיתוק, פעל לפני שאיראן חצתה את הסף לחומר בקיע ברמה צבאית, והזכיר לעולם החופשי כי לעיתים הרתעה מחייבת מהירות ולא עוד גינוי מהוקצע. הלילה שוכבת התוכנית הגרעינית המתקדמת ביותר של משטר שמאיים בהשמדה - בהריסות. רק על כך, העולם כולו יכול לנשום מעט יותר בקלות.