בתל אביב אוספים את השברים ברחוב אלנבי. חלונות הראווה של עשרות בתי עסק התנפצו מהדף הפגיעה של הטילים שנורו הלילה מאיראן, אך בתי הקפה והמסעדות נפתחו הבוקר בכל זאת, כשהלקוחות יושבים ומסביבם זכוכיות שבורות.
יובל כהן פתח את בית הקפה "נוריש" ברחוב רק לפני שלושה חודשים. הבוקר הוא מצא אותו הרוס לגמרי כתוצאה מירי הטילים מאיראן. "התמונות לא מספרות את הסיפור האמיתי. צריך לראות את ההרס בעיניים. אין סיכוי לסדר את זה. צריך לעשות כמעט הכול מחדש. השקענו באומנות, ברמקולים בעיצוב אישי, זה מקום שתוכנן מראש בקפידה. נשבר לי הלב. זה הבית שלי ושל השותפים שלי", הוא סיפר לוואלה.
סמוך לשם, אליהו ואריאל, אב ובתו, בני 75 ו־29, צועדים ברחוב עם מזוודות גדולות ומרימים את פסי הסס"ל המשטרתיים כדי לפלס את דרכם. "אנחנו גרים בפורטלנד שבארצות הברית ונמצאים בביקור של שלושה שבועות בישראל. אני מבקר את הבן שלי שהוא חייל בודד. היינו אמורים לטוס מכאן. היא הייתה בשדה התעופה 20 דקות לפני שבוטלו הטיסות. בלילה ירדנו לממ"ד, שמענו פיצוצים, יצאנו וראינו שריפה גדולה. מכוניות עולות באש. האייר־בי־אנד־בי שהיינו בו נהרס לגמרי. אם לא היינו בממ"ד היינו עכשיו בבית חולים. ובכל זאת אני אומר: עם ישראל חי", מספר אליהו.
איציק כהן הוא בעל מספרה ברחוב בן יהודה שזו הפעם השנייה בתוך שנה שהוא נפגע במלחמה. המספרה ספגה נזק משמעותי מכטב"ם ששוגר מתימן ביולי ועכשיו שוב, מפגיעת הטיל מאיראן.
בובות ראווה מנופצות, פאות, מגזינים, שברי מדפים וזכוכיות ממלאים את הרצפה. הוא מתהלך ביניהם, אובד עצות, כשידיו עדיין עטופות בצמידים מבית החולים שאליו פונה בלילה.
"בכטב"ם שפגע בבן יהודה התפוצצה לי כל החנות וגם הבית שבו אני גר ונמצא ממש מעליה", הוא שחזר.
"עברתי משם אחרי שנה של טיפולים פסיכיאטריים, כדורים ושיחות עם פסיכולוג כדי להחלים מהטראומה שהייתי בה. המספרה נפתחה במקום חדש - ושוב זה קורה, בתוך פחות משנה. הנזק עכשיו נורא".
במונולוג קורע לב איציק מספר: "הוויטרינה, הדלת, הכול ניתק מהרצפה. הכול פה הפוך, כאוס מוחלט.
תראה את המחשב, את הפאות שעפות באוויר, את השירותים, את המטבח - הכול התרסק. מייבש הכביסה עף באוויר, הארון, הדלת, אין משהו שנשאר שלם. תסתכל איך המקום נראה - וזה אפילו לא טיל שנפל פה ישירות. זה רק ההדף.
"אני אוהב את המקום הזה. ההרס עכשיו זה סוף הדרך בשבילי. אני לא יודע מאיפה מתחילים מחדש. אני לא מאמין שזה קורה לי שוב. אני עדיין בשוק ממה שהיה לי בפעם שעברה, ועכשיו אני רואה את זה שוב - וזה שובר אותי.
"בלילה, כששמעתי את הפיצוץ, הבנתי מיד שזה שוב קרה. אני גר בבניין מעל המספרה. שמעתי בום, יצאתי מהר לחדר המדרגות כי שם זה המקום הכי בטוח. לא הספקתי להגיע למקלט, לא היה לי זמן.
ההדף והפיצוץ היו כל כך חזקים שאמרתי לעצמי: אם אני יוצא עכשיו החוצה, בטוח יקרה משהו נורא.
לא ידעתי מה בדיוק, רק ידעתי שזה קרוב. בדרך החוצה החלקתי במדרגות, נפלתי על מים, הכול היה בלגן".
אחרי שהגיעה ההודעה שניתן לצאת מהמרחבים המוגנים איציק יצא לרחוב וחשכו עיניו: "ראיתי את הוויטרינה מוטחת על הרצפה. כל החזיתות שבורות. בניינים מסביב נפלו חלקית, אנשים צעקו, רצו, דיממו - זה היה מחזה מבהיל. פינו אותי לבית חולים כי חטפתי התקף חרדה. אני סוחב את זה עוד מהפעם הקודמת. עכשיו זה פשוט נורא לחוות את זה שוב בפעם השנייה בתוך פחות משנה.
ומה הלאה? איציק אובד עצות: "אני באמת לא יודע איך ממשיכים. איך חוזרים לעבוד? איך משקמים שוב את המקום? איך מרימים שוב את עצמך? זה המקום שלי. רק לפני חמישה חודשים עברתי לכאן, אחרי ששיפצתי הכל מחדש - ועכשיו הכול שוב הרוס.
"הנפש שלי פגועה. אני עדיין בטיפולים משנה שעברה, אני מוכר כנפגע פעולת איבה על ידי הרשויות ועכשיו אני שוב עובר את זה. פעם שנייה בתוך שבעה-שמונה חודשים. אני לא מצליח לאסוף את עצמי. אני כל הזמן על קלונקס להרגעה. גם בבית החולים בבוקר לא הפסקתי לבכות. אני פשוט רואה את מה שקרה 0 וזה לא נתפס. אני מקווה שאצליח לחזור לעבוד, אבל אני לא יודע. אני מרוסק נפשית".