במערכת הבחירות לנשיאות 2024, המועמד הרפובליקני דאז דונלד טראמפ הגדיר את המלחמה בהגירה בלתי חוקית כאחד הנושאים החשובים ביותר באג'נדה הפוליטית שלו. הוא האשים את ממשל ג'ו ביידן והדמוקרטים הליברלים באחריות למחדל הטיפול בבעיה. עמדתו התקיפה בעניין זה סייעה לו לזכות פעם שניה בנשיאות.
טראמפ הגדיל את הסוכנות הפדרלית לאכיפת ענייני הגירה ומכסים ודרש מאנשיה לפעול בנחישות ובנוקשות נגד מהגרים לא חוקיים, בעיקר היספניים, כאלה שבאים לארצות הברית ממדינות מרכז ודרום אמריקה. הסוכנות החלה לפשוט על מרכזים של מהגרים בערים רבות, לצוד את אלו הבלתי חוקיים ולשלח אותם בחזרה לארצות מוצאם.
בקליפורניה חיים הכי הרבה מהגרים היספניים ואין זה מקרה שהמחאות נגד מדיניות טראמפ פרצו לראשונה בלוס אנג'לס, ואין זה מקרה שטראמפ בחר בעיר הזו כדי לטפל בנוקשות במחאה. הפגנות ומחאות התפשטו לערים נוספות שבהן יש ריכוזים גדולים של מהגרים כולל ניו יורק, שיקגו, סיאטל, דנבר, אטלנטה, וסאן פרנסיסקו.
טראמפ נקט באמצעי נדיר של הפקעת חיילים מהמשמר הלאומי של קליפורניה והעברתם לפקודתו, וגם שלח ללוס אנג'לס כוחות צבא סדירים כולל חיילי מארינס. אירוע כזה לא התרחש מאז 1965, כשהנשיא דאז, לינדון ג'ונסון, שלח צבא לעיר מונטגומרי במדינת אלבמה כדי לדכא הפגנות אלימות נגד מתן שוויון זכויות לשחורים.
המשמר הלאומי במדינות ארצות הברית כפוף לשלטונות המדינה. מושל קליפורניה, גאווין ניוסום הדמוקרט, טען שהחלטות טראמפ לשגר צבא אינן חוקיות והן רק גרמו להתעצמות המחאה שהופנתה גם לגבי עצם השימוש בחיילים לדכאה.
נשיא ארצות הברית הוא המפקד העליון של הכוחות הצבאיים של ארצות הברית, וסעיף 10 בפקודת הצבא קובע שהנשיא יכול להורות על שימוש במשמר הלאומי המדינתי ובכוחות צבא בשלושה מצבים: פלישה, מרידה או העדר מספיק כוחות מקומיים לבלום איום בטחוני. בכל המצבים האלה ובייחוד בשלישי, הנשיא צריך להתייעץ עם מושל המדינה והרשויות הכפופות לו.
טראמפ השתמש ברטוריקה קיצונית להסביר את הפקעת כוחות מהמשמר הלאומי של קליפורניה ושיגור החיילים. הוא טען שצריך "לשחרר את לוס אנג'לס מפלישה של מהגרים בלתי חוקיים", "לנקות מהרחובות את השמאל הרדיקלי", ושרשויות האכיפה המדינתיות והמקומיות אינן מסייעות לסוכנות האכיפה לתפוס מהגרים בלתי חוקיים.
הוא האשים את המושל הדמוקרטי ואת ראש עיריית לוס אנג'לס, קרן באס, גם היא דמוקרטית, בהתנגדות פעילה למדיניות ההגירה שלו, ולכן הסביר שנאלץ לשגר לעיר כוחות צבא.
ניוסום ובאס השיבו שטראמפ לא התייעץ איתם ופעל על דעת עצמו, שהם שולטים הייטב במצב ושיש להם מספיק כוחות משטרה מקומיים להתמודד עם המחאה. באס הטילה עוצר לילה על מרכז העיר והמשטרה עצרה מאות אנשים על ונדליזם וסירוב לכבד את הנחיות המשטרה.
ניוסום טען שהמצב בלוס אנג'לס לא תואם אף אחד מהמצבים שמוזכרים בסעיף 10 הנ"ל, והאשים את טראמפ באיום על הדמוקרטיה. הוא גם הגיש תביעה נגדו לבית משפט פדרלי בעיר על שימוש לא חוקי במשמר הלאומי ובצבא. שופט סרב להוציא צו מידי לפינוי הכוחות ועניין זה עלול להתברר חודשים ולהגיע לסיפו של בית המשפט העליון. אבל מוקד הפרשה הוא פוליטי יותר מאשר משפטי.
העימות בין טראמפ לבין ניוסום קשור לריב קלאסי על סמכויות המדינות לבין אלו של הממשל הפדרלי. זהו נושא רגיש מאז הקמתה של ארצות הברית ב-1776 על ידי שלוש עשרה המושבות הראשונות שרצו לשמור על עצמאותן במגוון נושאים. החוקה האמריקנית הסדירה את היחסים בין הרשויות, אבל מדי פעם אחד הצדדים מושך לכיוונו. טראמפ עשה זאת בגסות ובנוקשות האופייניים לו.
טראמפ רצה להוכיח לבייס שלו וגם למתנגדיו שהוא מבצע הבטחות בחירות ולוס אנג'לס סיפקה לו הזדמנות טובה במיוחד, משום שדמוקרטים שולטים במדינה ובעיר. הוא רוצה להפוך את העיר למודל של מדיניות אגרסיבית נגד הגירה בלתי חוקית ונגד הדמוקרטים הליברלים שמתנגדים לגירוש המוני של מהגרים.
הוא עשה זאת כמו שהפך את אוניברסיטת הרווארד למודל של סנקציות כבדות על אוניברסיטאות בגין כישלונן לטפל כראוי באנטישמיות.
ניוסום נמנה על האגף הפרוגרסיבי במפלגתו ולכן לא נתנו לו סיכויים רבים לזכות במועמדות הדמוקרטים לנשיאות בבחירות 2028. אבל הוא התבלט באופוזיציה הקשוחה שהפגין מול טראמפ וחיזק את מועמדותו להנהיג את הדמוקרטים, שמאז התבוסה מול טראמפ מחפשים בנרות מנהיג חדש. בשלב זה, הפעילות של טראמפ השיגה תוצאה הפוכה, מפני שהעימות על שיגור כוחות הצבא ללוס אנג'לס חיזקו דווקא את ניוסום.
הכותב הוא מומחה לארצות הברית וחוקר בכיר במרכז בסא למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר אילן.