"נישואים הם מוסד שבו צד אחד
צודק בכל צעד ושעל - והצד השני הוא הבעל"
הפרידה המתוקשרת בין דונלד טראמפ לאילון מאסק לא הפתיעה אותי. הסיבה פשוטה: ראיתי אינספור פרידות זהות. לא בין בעלי עוצמה והון אלא בין זוגות נשואים, רובם לא ידועים, שנכסיהם צנועים. בכך מתבטא ההבדל. כל היתר זהה.
מאסק צייץ על קשריו של טראמפ עם ג'פרי אפשטיין, עבריין המין המבחיל. טראמפ השיב שמאסק משתמש בסמים. בתגובה לתגובה הטיח הראשון בשני שהוא והוא, שטיווח חזרה בראשון שדווקא הוא והוא. מאבק בין בעלי הון שגולש גם לענייני און. כך נוהג זוג נשוי שאיבד שליטה וכל צד מאיים לחשוף מידע על בן זוגו: אני אדווח לרשויות המס על מעשים פליליים, אני אספר שנאפת בי. אני ואתה לא נשנה את העולם אלא ננהג כמו כולם.
שני הצדדים מוציאים לאור, וכמעט להורג, את הכביסה המלוכלכת ויוצקים עליה בנזין. מאסק חושף, טראמפ מתלהם, שניהם צועקים - והשכנים צופים בהתלהבות במופע החינם, עם הפופקורן ביד. שניים שהיו מאוהבים, סביבם עפים שבבים, והם אינם מנסים לשמור על שתיקת הכבסים.
עשרות המיליונים שעוקבים במדיה אחרי מהומת המתגרשים האלה אינם שונים מקומץ שכנים המאזינים לבני זוג ניצים. האם יש הבדל בינם לבין צמד שאהב אהבת אמת, וכעת צורח זה על זו על מדרגות הרבנות? אין.
ההשוואה לסכסוך גירושין טבעית. אותם יצרים, דחפים, מניעים ואינטרסים. כלי הנשק החוקי: מילים. קני השיגור הקטלניים: רשתות המדיה. שניהם נשמעים כמי שאינם שולטים במוצא פיהם או בקלידיהם, בדומה לזוגות שמטיחים צרורות של מילים איש על משנהו. כשבני הזוג על סכינים, השכנים מאזינים (ועורכי הדין ניזונים).
ואחרי ריקון האשמות, מזדלזל חוק הברזל ומגיע תור האיומים ההדדיים: מאסק מאיים להקים מפלגה חדשה. טראמפ מאיים לפגוע בחוזים הממשלתיים עם מאסק. במה אני נתקל יום יום בעבודתי? האישה חוסמת את חשבון הבנק המשותף ואת השימוש בכרטיסי האשראי. הבעל מפסיק לשלם מזונות. ושניהם מתחילים להסתיר נכסים.
פסיכולוגים גורסים ששנאה עזה מעידה כמעט תמיד על אהבה עזה שקדמה לה. פרויד כתב שהמעבר מאהבה לשנאה כמעט בלתי נמנע: ככל שהקשר הרגשי חזק יותר, כך הפוטנציאל לפגיעה חזק יותר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשני טיטאנים: האיש החזק בעולם והאיש העשיר בעולם. כמעט מלחמת עולם.
ד"ר ג'ון גוטמן, הפסיכולוג האמריקני הידוע בחקר הזוגיות, כתב על "ארבעת פרשי האפוקליפסה" - "מבשרי הקץ" - בין בני זוג: ביקורתיות, בוז, הגנתיות והתעלמות. הבוז במיוחד מנבא גירושין. הוא הרסני משום שהוא משדר תחושת עליונות ולעיתים בחילה ביחס לצד השני.
ההאשמות הפומביות והמשפילות בין טראמפ למאסק משקפות תיאוריה זו. הם אינם יכולים להסתפק בהצגת דעות שונות ולגיטימיות אלא מבקשים לערער את אמינותו ויושרתו של השני. כדי להבין יותר את מחוללי מאבקי הדמים הכה רגשיים, אי אפשר להסתפק בפסיכולוגים. כדאי לפנות לחוקרי נפש אחרים, מעולם הספרות והשירה. לאה גולדברג כתבה: "זה לא הים אשר בינינו, זה לא התהום אשר בינינו, זה לא הזמן אשר בינינו. זה - אנו שנינו אשר בינינו". ודוד אבידן התפייט: "גבר חי עם אישה במשך חודשים ושנים, יש ביניהם אהבה וחדווה ואיבה וסכינים".
"גברים ממאדים ונשים מנוגה", ספרו של ג'ון גריי, מנסה להסביר את ההבדלים המגדריים בין המינים. בסכסוך האמריקני מדובר בשני גברים ממַרְס, אל המלחמה הרומי או מאַרֵס, אל המלחמה היווני. שניהם מזכירים, איך לא, הֶרס. ואם רומא, אזי גם ההיבט הבידורי הקדמוני להמונים קיים כאן: לחם ושעשועים. אבל בין בני זוג, סכסוך גירושין אינו שעשוע, ובהיעדר לחם - לפעמים בא גט.
גם המופע האמריקני וגם זה שבין בני זוג בכל מקום ומקום הם סוד מסודות הבריאה: כיצד נפש תאומה הופכת לנפש תהומה. וכמו תמיד - האשמות עושות שמות.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני משפחה וירושה