החטופים ששוחררו מהשבי חזרו חדורי מטרה. אחרי תקופת התאוששות קצרה, הם החלו לספר, לא בקלות, על הזוועות שחוו בעזה, על העינויים על המשחקים הפסיכולוגיים. הכול מתוך מחשבה שהשיתוף יבהיר את הצורך בעסקה להשבת חבריהם.
נבחרי הציבור מיהרו להוכיח את טעותם. בסיומו של כל סיפור שמתאר את הסיוטים, שכל שומע סביר מזדעזע, עמד עוד "מבוי סתום" במשא ומתן והאשמות נגד חמאס בבלימת העסקה. במקרה הרע, פוליטיקאים ביטלו את המסרים ככאלה היוצאים מפיהם - אך שייכים לארגון הטרור עצמו. אלה כמה מעדויות החטופים שנמסרו ב-600 ימי המלחמה.
רק השבוע סיפר עומר ונקרט, ששוחרר בעסקה האחרונה לאחר שנחטף מפסטיבל הנובה, על האכזריות בשבי חמאס. "סיכנו את החיים שלי בשביל הכיף. אחד מהם הביא חומר ריסוס למזיקים, העמיד אותי בקצה המסדרון, והתיז לי אותו על הפנים — עם עיניים פתוחות. הוא דאג שכל דבר שאגע בו יהיה מרוסס", אמר בכנס לשכת עורכי הדין באילת. לדבריו, המחבלים אף הכו אותו במוט ברזל, בעודו שוהה חודשים ארוכים בתא קטן ובו בור לעשיית צרכים.
אלי שרעבי, שבנותיו נויה ויהל ואשתו ליאן נרצחו ואחיו יוסי נהרג בשבי, הוחזק שנה וארבעה חודשים כבול בשרשראות ואזוק ברגליו "עם מנעולים מאוד מאוד כבדים שקורעים לך את הבשר". הוא הוכה על ידי שוביו עד לשבירת צלעות. אך יותר מכל, הבהיר, הקושי היה הרעב — קערת פסטה ביום לעיתים, עד ש"הבטן נכנסת פנימה". בעקבות זאת, סיפר בנאום באו"ם, כשהשתחרר שקל רק 44 ק"ג. "ירדתי מעל 30 קילו, כמעט מחצית ממשקל גופי", אמר.
יאיר הורן נאלץ להיפרד מאחיו איתן, שעדיין בעזה. יאיר שיתף כי הטרור הפסיכולוגי כלל לעתים דרישות קטנות, על פניו, שנועדו לשבור את רוחו. כזאת הייתה הדרישה לאכול ביד ימין על אף שהוא שמאלי כתנאי לקבלת אוכל. עוד אמר יאיר, חולה סוכרת, כי סבל מקור בכפות הרגליים. כמו חטופים רבים אחרים, הוא אמר בריאיונות והצהרות כי ההפצצות של צה"ל היו מהרגעים המפחידים בתקופת השבי. "החטופים נאבקים על הנשימה, לאחי אין זמן", התריע בהדלקת נר בכיכר החטופים.
כבר לפני כשנה, העידה עמית סוסנה כי הותקפה מינית בשבי. "הוא הגיע אליי, דחף את הנשק שלו לכיוון המצח שלי — והכה אותי. הוא גרר אותי לחדר הילדים, חדר מלא בפוסטרים של ילדים — ואז כיוון עליי את הרובה, והכריח אותי לבצע בו מעשה מיני", סיפרה בריאיון לניו יורק טיימס. זה לא היה המקרה היחיד. בחדשות 12 דווח כי גם קרינה ארייב הוטרדה מינית בשבי. חן גולדשטיין אלמוג שיתפה כי שמעה משלוש חטופות כי נפגעו מינית, וגם אביבה סיגל אמרה בכנסת כי חטופה שחזרה מהשירותים בתקופת השבי סיפרה כי "מחבל נגע בה".
ארבל יהוד הגיעה לכנסת כדי להעביר את המסר לחברי הכנסת. "הוכיתי קשות ואף הושלכתי לבידוד למשך ימים ארוכים, ללא מזון ראוי למאכל אדם, וברמת היגיינה כמו במחנות הריכוז בשואה", אמרה ארבל, שהוחזקה לאורך כל תקופת השבי לבדה, ללא חטופים נוספים. בן זוגה אריאל קוניו עדיין בעזה, ואחיה דולב נרצח ב-7 באוקטובר.
אמילי דמארי איבדה שתי אצבעות וסבלה מכאבים עזים בידה, לאחר שנורתה בכפר עזה ועברה ניתוח בבית החולים שיפא. "הכניסו אותי לחדר ניתוח כשמולי גופה, ואז התעוררתי כשד"ר חמאס מודיע לי שאין לי שתי אצבעות והפצע ברגל נשאר פתוח עם ארבעה תפרים במקום 16", סיפרה על אותו היום.
קית' סיגל סיפר כי הוכרח לצפות בפגיעה בחטופה. "גרמו לי לראות את זה. ראיתי תקיפה מינית של אחת החטופות", אמר, ותיאר את האלימות כלפיו, שכללה גם יריקות: "הייתי נתון לתנאים תת-אנושיים ללא אוויר, ללא אור, ללא סניטציה, ללא אוכל ומים מספיקים, במנהרות שבהן לא יכולתי לעמוד. הם גילחו את הראשים שלנו ואת שערות הערווה באזורים המוצנעים".