מח"ט חטיבה 14 ומתחקר הקרב בכיסופים, טל אלקובי, שלח מכתב אישי לחברי קיבוץ כיסופים, ובו הוא משתף בתחושותיו הקשות נוכח אירועי 7 באוקטובר שהכו בקיבוץ ופרסום התחקרי של צה"ל. לדבריו, "שום קורס לא הכין אותי לעמוד מול קהילה שלמה, מול משפחות נרצחים ומשפחות רבות של חיילים שנפלו בקרב - בכישלון הגדול ביותר שידע צה"ל במשך כל שנותיו".
אלקובי, ששכל עשרה מחייליו במלחמה, בהם גם נהגו האישי, וכן שני בני משפחה, כתב כי למרות שתהליך מסירת המידע הסתיים, הרגיש צורך לפנות ישירות לקהילה בעקבות חיבור עמוק שנוצר דרכה של עבודת התחקיר, שכוללת שיחות עם חברי הקיבוץ, כתבות, והליכה בשבילי הקיבוץ הריקים והשוממים.
לדבריו, לאחר הצגת התחקיר הלך לישון עם שתי תחושות מרכזיות: הראשונה - "בושה עמוקה על הכישלון ועל גודל המחדל שחוויתם", והשנייה - התחושה שלא נאמר הכל. "יש עוד כל כך הרבה דברים שהיה אפשר לומר על הבמה ולא אמרתי, לא כי איני חושב שהם חשובים, אלא כי במצגת אותה הצגתי שמתי דגש על עיקרי הדברים. ולכן אני כותב לכם".
בראש ובראשונה ביקש להודות על ההקשבה, ההכלה והחיבוק מהקהילה. בהמשך כתב כי הוא מרגיש מחויב לקחת חלק בשיקום ובבניית האמון - "כך אני מרגיש מחויב לקחת חלק בתהליך, כאיש צבא בכישלון האדיר הזה".
לדבריו, כמי שמוביל 3,500 חיילי מילואים, "טעיתי המון פעמים". הוא הוסיף: "לטעות זה אנושי, מה שחשוב זה לסלוח, ללמוד ולהפיק לקחים". על תחושות הקהילה ציין: "האויב שפגשתם באותו בוקר הוא החמאס הארור, לא חבריכם לקהילה. שרדתם את התופת הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל. כואב לי אישית הכעס שקיים בין חלק מחברי הקהילה".
בהמשך המכתב פירט שלושה מסרים:
- מערך ההגנה הקיבוצי - כיתת הכוננות והרבש"ץ: "כל לוחם בצה"ל שואל את עצמו - איך אגיב כשהאויב יורה עליי?" כתב אלקובי, וציין שלמד שמדובר בסיטואציה מפחידה ומסוכנת, אך יש "זיכרון שריר" - שככל שמתאמנים יותר, כך פועלים נכון יותר ברגע האמת.
- כיתת הכוננות לא נכשלה: אלקובי ציין כי הכיתה התקשתה להתאחד לאור הסיטואציה, אך כולם ענו בקבוצת הוואטסאפ שהם מוכנים. הוא שיבח את שי וסער שפעלו כגיבורים, ואת שאר חברי כיתת הכוננות "שבחרו לשים את עצמם לפני הכלל". לדבריו, הצבא כשל בלהכין אותם, ולא הסביר מה לעשות בכל תרחיש.
- סער ז"ל והרבש"ץ רוני: אלקובי כתב כי לא הכיר את סער באופן אישי אך אין לו ספק שהוא גיבור. לדבריו, המחבלים הלכו על ראשו של רוני באופן ממוקד כדי לחטוף אותו לעזה, והוסיף: "זה מה שהאויב האכזר מדבר עליו - להילחם, להיפצע, ולהתבצר גם אם לא באופן קשה".
בהמשך סיפר על שהותו בקיבוץ לאחר החילוץ, על איסוף גופות וחיפוש אחר מחבלים. "למדתי שארגון הקיבוץ זאת גם משימה לא קלה כלל. אני מקווה שהקיבוץ ישתקם ויחזור, ושיופקו לקחים - מתוך אהבה אמיתית לקרקע, לאנשים ולחברים".
אלקובי הדגיש כי פעולת ההגנה של כיתת הכוננות היא זו שמנעה מהמחבלים לחבר בין שני המאמצים (הצפוני והדרומי), וציין את תרומתם של סער, שי, רוני ושאר חברי הכיתה. בסיום המכתב התנצל אם נוצר הרושם שבשכונת הזית החדשה לא היו מחבלים: "מתנצל מעומק ליבי, אתקן גם בתחקיר המלא. המחבלים עדיין הסתובבו, דפקו על דלתות וירו".
אלקובי ביקש ממנהלת הקהילה לרכז שמות של תושבים המעוניינים לשוחח עמו - "גם אם באיחור". את מכתבו סיים במילים: "אני מתנצל עמוקות בשם צה"ל שנכשל במשימת ההגנה. אני מעריך מאוד את הדרך שבה הקשבתם, הכלתם ופעלתם במהלך הצגת התחקיר. אני תמיד זמין עבור הקהילה לענייני התחקיר - ועושה זאת מתוך אהבה אמיתית לקרקע, לאנשים ולחברים".