"אלון שורד בזכות זה שהוא יודע שנציל אותו"

קובי אהל, אביו של החטוף אלון אהל, התייחס אתמול (שלישי) בראיון לרדיו 103fm, למצבו של בנו ולתחושות הקשות המלוות את המשפחה מאז נפל בשבי חמאס. בריאיון שופע כאב ותקווה, שיתף את מצבו הרפואי החמור של אלון ואת זעקתו הנואשת לפעולה מיידית.

"אנחנו כבר הרבה מאוד בקרים בחרדה, בעיקר היום. בשבועיים האחרונים היה נראה כאילו אנחנו הולכים ומתקדמים לאנשהו, והיום אני מבין שאנחנו שוב פעם תקועים. אני רוצה להיות בתקווה, אופטימי ומאמין שכל הזמן יש איזושהי התקדמות. אני יודע שאלון פצוע, והדאגה שלי היא להציל את החיים שלו", אמר תחילה.

אהל תיאר את מצבו הפיזי של בנו: "אלון בעצם נפצע גם בראשו, הוא איבד ראייה בעין ימין, הוא מלא ברסיסים, מורעב, קשור בשלשלאות, נמצא במנהרה בעומק 40 מטר מתחת לאדמה, כבר מעל 590 יום. הוא נפצע עוד במיגונית ולא טופל מאז". עוד ציין כי אלון מאבד את ראייתו, אינו נחשף לאור יום ואוויר טרי. "תחשבו על המשמעות של לחיות כל כך הרבה זמן בתוך מנהרה מתחת לאדמה - ואנחנו יודעים שאלון כנראה נמצא בתנאי השבי בין הקשים ביותר, ביחס לאזור שהוא נמצא בו, והוא פצוע. צריך להציל את החיים שלו".

"אלון שורד בזכות זה שהוא יודע שנציל אותו. הוא יודע שחברים שלו שוחררו. שמענו סיפורים גם מאלי שרעבי - הוא (אלי) עשה לו ממש, לא רוצה להגיד אפילו, סוג של סדנת שבי - אבל היום הוא לבד, ואני מנסה לחשוב מה הוא חושב ובאיזה מצב הוא נמצא. הוא ידע שב־8 במרץ הוא יוצא, כי זה תאריך שחמאס נתנו לו על בסיס העסקה הקודמת שהייתה אמורה להיות", הוסיף, "אני מאוד מקווה שהוא אופטימי, אבל אני זועק את הזעקה שלו, כי היום צריך להציל אותו וזה הרגע. אפשר לעשות את זה. אפשר להציל אותו".

אביו שיתף גם במפגשים שערך עם שורדי שבי ששהו עם בנו: "נפגשתי איתם (עם חטופים ששוחררו). שמענו. גם ככל שעובר הזמן יוצאים סיפורים נוספים מהם על בסיס מה שהם חוו שם, וזה לא פשוט. אני מבין שאלון נמצא סגור, מנותק מהעולם החיצון, מנותק מהתקשורת, הוא לא יודע מה קורה בחוץ. בתוך מנהרה מתחת לאדמה, לא יודעים מתי זה אור יום, מתי זה לילה. הם סופרים את הימים לפי התפילות של השובים שלהם. עוד סיפר כי היו תקופות שהיה אסור להם לדבר אחד עם השני, תקופות שהיו קשורים זה לזה, מורעבים, אכלו רק פיתה אחת ביום. "אף אחד מאיתנו לא מבין מה המשמעות של רעב, מה המשמעות של לאבד את הראייה ולדעת שלא מטפלים בך. אלון נמצא במצב שהוא פצוע ולא טיפלו בו" הדגיש.

בהמשך הסביר: "הבן שלי הוא אזרח במדינת ישראל והוא נחטף משטח מדינת ישראל - וצריך היום לעשות הכול על מנת להציל אותו, להחזיר אותו, לשיקום ולחיים. אני לא נמצא בפרטי המשא ומתן, אני רוצה להאמין ועם תקווה ואמונה - שמראש הממשלה, עד אנשי המקצוע בצוות המשא ומתן - הם עושים הכול על מנת להגיע למקום הזה שאפשר לשחרר אותם. זה מה שאני ביקשתי, זה גם מה שדיברתי עם נציגי המשא ומתן, נציגי הממשלה, חברי הקבינט - 'אל תורידו את הרגל מהגז, אל תחזרו מדוחא בלי עסקה'. אני יודע שבסופו של דבר את אלון ואת החטופים אפשר יהיה להחזיר רק בעסקה. ראינו שרוב הניצולים, רוב המשוחררים החיים - שוחררו בעסקה".

לגבי המשא ומתן לעסקה אמר: "יכול להיות שהתמהיל שהיום עושים אותו - שזה לחץ צבאי, שולחן משא ומתן - אני רוצה להאמין שבסופו של דבר הוא יביא לאיזושהי דרך. רק הדרך שבעצם תגיע לעסקה זה שולחן משא ומתן, שיושב ויצירתי ומוצא פתרונות מחוץ לקופסה ויודע לנהל משא ומתן בצורה כזאת שבסופו של דבר תציל את החיים שלהם".

לגבי הלחץ הבין־לאומי והכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה, הבהיר: "זה צריך להיות לשני הצדדים - גם אלון צריך היום לקבל סיוע הומניטרי. לא יכול להיות שמדינות העולם דורשות מאיתנו להכניס סיוע הומניטרי לעזתים - אבל אף אחד לא מדבר על להציל את החיים של אזרחים שלנו, שפצועים שם, שנמצאים בעומק האדמה, במנהרות, ואנחנו לא יודעים עליהם כלום. לא מקבלים עליהם שום מידע, לא יודעים אם הם מקבלים טיפול או לא. אין לי היום שום מידע על אלון".

"אני מאוד מקווה שאלון חזק. הוא מנגן על פסנתר. מצד אחד יש לו את העדינות שלו, מצד שני יש לו את החוזקה שלו. אני מאוד מקווה שהוא שומע מוזיקה, שהוא מנגן לעצמו מוזיקה, שהוא מסתכל כל הזמן קדימה, שהוא חושב על הרגע שמשחררים אותו - וזה נותן לו את האופטימיות ואת הדרך לשרוד שם. אני גם שמעתי סיפורים ממי שהיה איתו - שאלון אפילו מחזק את עצמו בדרכים של נשימות, מדיטציות. מבין שהוא צריך לשמור על עצמו, לחזק את עצמו. כל עוד הם גם היו ביחד, אז הם דיברו", סיפר.

"שמעתי מהשבים סיפורים שאלון סיפר עליהם על חוויות שלנו כמשפחה, ועל התוכניות שלו קדימה. אלון מתכנן קדימה, הוא חושב על הרגע שייצא החוצה, חושב על העתיד שלו - ויש לו עתיד, ומגיע לו. מוזיקה זה החיים שלו, הנשמה שלו, זה כולו. בעיקרון, חודש וחצי לפני החטיפה הוא חזר מחו"ל, תכנן לעבור לגור בתל אביב עם חברים ולקחת קורסים בבית ספר רימון. יש חדר לאלון שמחכה לו בתל אביב, הוא התקבל לבית ספר רימון, מחכים לו בבית ספר רימון - וזו התקווה שלי, זו התפילה שלי. רק שזה צריך לקרות היום - כי זה כבר הרבה יותר מדי זמן שאלון פצוע, וצריך להציל את החיים שלו", זעק.

לדבריו, "בשביל זה יש לנו הנהגה, בשביל זה יש לנו ראש ממשלה, בשביל זה יש לנו צבא חזק - ואני סומך עליהם ומאמין שהם ימצאו את הדרך. אני לא איש צבא, אני לא מדינאי - אני אבא של אלון. אלון בן 24, נחטף מתוך שטח מדינת ישראל, ממסיבה. הלך לחגוג את החיים - נחטף משם ושורד בשבי כל כך הרבה זמן. אני דורש דבר אחד - להחזיר את אלון, להציל את החיים שלו".

לסיום, התייחס אהל לחזרת חלק מהמשלחת מדוחא ואמר: "אני מאוד מקווה שזה באמת להתייעצויות, והצוות המקצועי שנשאר שם ממשיך לעבוד. וזאת הבקשה שלי - לא להוריד רגל מהגז, לא לשחרר. אני גם בא ופונה לחברי הקבינט, שרי הממשלה - אל תשברו לנו את הלב, אל תמחקו לנו את התקווה. והתקווה היא להמשיך ולעשות את הכול. צוות המשא ומתן שחזר לפה - אני מקווה מאוד שזה להתייעצויות וימשיכו הלאה, להתקדם קדימה. אני מאמין שזה מה שיהיה, שזה מה שצריך להיות. אין לי משהו אחר חוץ מזה. להישאר בתקווה, באופטימיות, ובידיעה שאני אוטוטו מחבק את אלון - וזה חייב להיות כמה שיותר מהר. אלון מצפה לזה".