מאות חברים ובני משפחה ליוו היום (שלישי) למנוחות את תמר קוץ, ממקימי קיבוץ כפר עזה, שבנה אביב, אשתו לבנת וילדיהם רותם, יונתן ויפתח נרצחו ב־7 באוקטובר בקיבוץ. תמר, בשנות ה-70 לחייה, נפטרה השבוע במיטתה בדיור המוגן בו התגוררה לאחר הפינוי מהקיבוץ.
"ב-7 באוקטובר חיינו נעצרו", ספד לה בן זוגה בני. "המשפחה האהובה שלנו נקטלה. כעבור זמן מה הבנו שנחטפנו למנהרות הזיכרון וכלא הגעגועים - במקומות האלה אין חילוץ ואין עזרה. כאוהבת משפחה המשיכה תמר לטפל ולאהוב את משפחתה שנותרה, ולטפל בנכדיה האהובים מאוד. כאוהבת אנשים ובני אדם היא המשיכה לתקשר ולשוחח עם בני אדם באשר הם. עם הפליטים שגרו לידנו ונהגי המוניות… אבל בתוך מנהרת הגעגועים הלך הכאב והתעצם, ורעייתי היפה והאוהבת הוכרעה והגיעה כעת להיות ליד יקיריה. נומי, פרח, נומי".
"תמר הייתה שותפה מלאה בייצור עולמנו", אמר בדמעות אבי כהנא, חבר קיבוץ כפר עזה וחבר של תמר. "בימים האחרונים שלפני האסון הנורא היא עסקה במה שאהבה כל חייה - בילדים ובללמד. אין זיכרון אחד בכפר עזה שטביעתה של תמר לא נמצא בו. כל ילד או ילדה מילדי כפר עזה נושאים ב-DNA שלהם את הגן של גן תמר. היא המציאה את הגן האם של כל הגנים בכפר עזה. כל אחד ואחת מאיתנו פגש את תמרה בתור המורה של 'שלום כיתה א'"… היא תרמה לחיינו כל כך הרבה יופי, חכמה וצבע. הבור שנפער בליבנו ונפשנו הוא עמוק. לצער ולעצב האינסופי שלנו נוספה עוד קומה. אנו שזורים זה בזה. יהי זכרך ברוך".
שרון, בתה, אמרה כי "אמא היא הרוח החיה והשמחה ותמיד דאגה שיהיה ולא יחסר. היא דאגה לחגוג חגים בהלכתם. הזכירה לנו תמיד שהתוכן הוא העיקר. היא הייתה אחראית על כתיבת סיפורי יום הולדת לכל אחד מבני המשפחה. בסבלנות גדולה היא ישבה וכתבה בכתב ידה העגול והיפה. אמא שלי הגננת והמורה שהקימה ועיצבה את הגן על פי דמותה… המשפחה הייתה לנו חום ואור, קם של ביטחון והגנה, ואז חיינו נשברו ונפערה בנו תהום. את שאהבת את משפחתך נכדייך עד אין קץ נשטפת כאב וגעגוע היו בך כוחות כבירים אמא. איך קמת כל בוקר לחיים והפצרת גם בנו לעשות כך. הגעגועים מילאו את ליבך… עכשיו הגיע השקט לליבך ואת יחד איתם - בשלווה שאין לה קץ. אמא שלי אהובה, את איתי לעולמים".
בעלה של תמר, בני, ליווה אותה עד יומה האחרון. השניים, מהוותיקים והמובילים בקיבוץ, חיו בו כל חייהם הבוגרים, וגידלו בו את ילדיהם. תמר הייתה גננת ומורה במשך עשרות שנים.
ב-7 באוקטובר, עם תחילת הירי והרקטות, נכנסו תמר ובני לממ"ד. במשך זמן רב ניסו ליצור קשר עם בנם אביב ומשפחתו, שגרו בקצה הקיבוץ. מאוחר יותר נודע כי חמושים פרצו לבית המשפחה וירו למוות בכל בני הבית, כשאביב מחבק את אשתו וילדיו ברגעיהם האחרונים.
"אביב אהב להפריח עפיפונים - של תקווה, של אור. גם באותו בוקר היה מוכן עפיפון, אבל הפעם הוא לא עלה לשמיים", אמרה אז בעצב.
בכפר עזה ספדו לתמר וסיפרו כי נפטרה משברון לב. "משפחת קוץ הייתה לב ליבו של כפר עזה", אמר אחד ממכריהם. "האובדן הוא לא רק של אנשים - אלא של דור שלם של אמונה, עשייה ותקווה".