שבועיים חלפו מאז שפקיסטן והודו הכריזו על הפסקת אש, והשקט המתוח ביניהן עדיין מחזיק מעמד. אך ארבעת ימי הקרב בין שתי השכנות הגרעיניות בתחילת החודש היו יכולים לצאת מכלל שליטה, ורבים מעריכים שהסבב הבא הוא רק עניין של זמן.
נמרה, בת 16, עמדה בחוץ, קפואה במקומה, כשטילים הודיים, שהעירו אותה רגע קודם, נחתו על המסגד במרחק מטרים ספורים מביתה בחלק הפקיסטני של קשמיר. היא צפתה באחד הטילים קורע את הצריח מראש הבניין. אך היא לא הבחינה שגם היא נפגעה - בחזה.
כשהמשפחה הגיעה למקום בטוח יחסית בבית דודתה הסמוך, מישהו הדליק פנס בטלפון. "דודתי השתנקה. היה דם על השמלה שלי. היא הייתה ורודה ולבנה, אבל עכשיו ספוגה באדום. לא ראיתי את זה קודם," סיפרה נמרה ל-BBC.
שוב הם רצו. "רצתי, אבל היד שלי הייתה לחוצה על החזה כל הזמן. לא רציתי להרפות. חשבתי שאם אשחרר, הכול בתוכי יצא החוצה". מאוחר יותר התגלה כי רסיס התמקם סמוך ללבה.
כמה שעות לאחר מכן, בפונץ' שבחלק ההודי של קשמיר, משפחה אחרת התחמקה מהפגזות שפקיסטן יזמה בתגובה למתקפות הטילים ההודיות.
"כשההפגזות התחילו, כולם רצו להציל את חייהם - ילדים נצמדו להוריהם מפחד", סיפר מ.נ. סודהן, בן 72. "כמה משפחות הצליחו לברוח לג'אמו ברכביהן. גם אנחנו החלטנו לברוח. אבל כעשר דקות לאחר תחילת הנסיעה, פגז נחת ליד הרכב שלנו. הרסיסים קרעו את המכונית. הנכד שלי מת במקום".
"העתיד שלנו התנפץ באותו רגע", אמר סודהן על מותו של ויהאן בן ה-13. "עכשיו נשארנו רק עם צער. חזיתי בשתי מלחמות בין הודו לפקיסטן, אבל מעולם בחיי לא ראיתי הפגזות כה עזות כמו זו".
נמרה וויהאן היו בין רבים מהכפריים שנלכדו במתקפות הקטלניות ביותר זה שנים בסכסוך בן עשרות השנים בין שתי המעצמות. שתי המדינות שולטות בחלקים מהאזור ההימלאי, אך תובעות אותו במלואו. שתי הממשלות מכחישות כי תקפו אזרחים, אך כתבים מערוץ BBC באזור שוחחו עם משפחות שנפגעו מהלחימה.
המתקפה שפצעה את נמרה הייתה חלק מתגובה צבאית הודית לאחר מתקפת טרור שגבתה את חייהם של 26 בני אדם - רובם תיירים הודים - בחודש שעבר באתר תיירות ציורי בקשמיר ההודית. המשטרה המקומית טענה שהמחבלים כללו לפחות שני אזרחים פקיסטנים. פקיסטן דרשה מהודו ראיות לכך וקראה לחקירה בלתי תלויה בנוגע לזהות העומדים מאחורי המתקפה.
בעקבות זאת התרחשו ארבעה ימי הפגזות ותקיפות כטב"מים הדדיות, שהלכו והתעצמו מדי יום ושיאם במתקפות טילים על בסיסים צבאיים, שאיימו להידרדר לסכסוך כולל. ואז, בפתאומיות, הפסקת אש בתיווך ארצות הברית וגורמים בינלאומיים נוספים ב-10 במאי הסיגה את שתי המעצמות הגרעיניות מסף התהום שאליו הגיעו.
משפחות משני צדי "קו השליטה" - הגבול בפועל בקשמיר - סיפרו ל-BBC שהן איבדו קרובים ורכושם נהרס. לפחות 16 בני אדם נהרגו בצד ההודי, בעוד פקיסטן טוענת ל-40 הרוגים אזרחים, אם כי לא ברור כמה מהם נגרמו ישירות מההפגזות. במקביל, מקורות בממשלות הודו ופקיסטן סיפרו על האווירה בשני הממשלים עם הסלמת הסכסוך.
במסדרונות השלטון בניו דלהי, האווירה הייתה בתחילה מלאת גאווה, כך לפי מקור בממשלת הודו. מתקפות הטילים על מטרות בקשמיר הפקיסטנית ובפקיסטן עצמה - כולל מסגד בילאל במוזפרבאד, ששימש, לפי טענת הודו, מחנה טרור, דבר שפקיסטן מכחישה - נחשבו להצלחה.
"המתקפות לא הוגבלו לקשמיר שתחת שליטת פקיסטן או לקו השליטה", אמר המקור ל-BBC. "פגענו עמוק - אפילו בצד הפקיסטני של פנג'אב, שתמיד היה קו אדום עבור פקיסטן".
אך לפי מקור בחיל האוויר הפקיסטני, הצבא הפקיסטני היה מוכן. ימים קודם לכן, ממשלת פקיסטן הודיעה כי היא צופה מתקפה.
"ידענו שמשהו מתקרב, והיינו מוכנים לגמרי", אמר קצין שדיבר בעילום שם. הוא ציין כי מטוסי קרב הודיים התקרבו לשטח פקיסטן, וחיל האוויר קיבל הוראות לירות בכל מטוס שחצה את המרחב האווירי או שחרר חימוש.
פקיסטן טוענת כי הפילה חמישה מטוסים הודיים באותו לילה, בעוד שבהודו שמרו על עמימות בנושא. גורמים אמריקניים העריכו שפקיסטן אכן הצליחה להפיל כמה מטוסי קרב הודיים, בהם מטוס מדגם "ראפאל" הצרפתי.
"היינו מוכנים היטב, ולמען האמת, גם היה לנו מזל", אמר המקור, גרסה שחזרו עליה שני מקורות נוספים.
אך מר סודהן, סבו של ויהאן, אמר כי לא ניתנה כל התרעה להישאר בבתים או לפנות. "למה לא הודיעו לנו? אנחנו, התושבים, נתפסנו באמצע".
סביר כי לא ניתנו הוראות פינוי משום שממשלת הודו נדרשה לשמור על חשאיות המתקפות הצבאיות, אם כי הממשל המקומי, לאחר מתקפת המחבלים באפריל, הנחה את התושבים לנקות מקלטים קהילתיים כאמצעי זהירות.
יום לאחר מתקפות הטילים הראשוניות, ביום חמישי, שני הצדדים פתחו בתקיפות כטב"מים, אם כי כל צד האשים את השני בפתיחת המהלך הראשון.
"רסיס קרע את פניה"
הודו החלה לפנות אלפי כפריים לאורך הצד ההודי של קו השליטה. מעט לאחר השעה 21:00 באותו ערב, משפחת חאן בקשמיר ההודית החליטה כי עליה לברוח מביתה באורי, 270 ק"מ צפונית לפונץ'. רוב שכניהם כבר עזבו.
אך לאחר נסיעה של עשר דקות בלבד, רכבם נפגע מרסיס של פגז, שפצע אנושות את נרגיס בת ה-47. גיסתה, חפיזה, נפצעה קשה. הם מיהרו לבית החולים הקרוב, אך מצאו את השערים נעולים.
"טיפסתי איכשהו על חומת בית החולים וקראתי לעזרה, אמרתי להם שיש איתנו פצועים. רק אז הצוות יצא ופתח את השער. ברגע שהם עשו זאת, קרסתי. הרופאים היו מבועתים מההפגזות המתמשכות וסגרו הכול מפחד," סיפרה חפיזה.
נרגיס, גיסתה של חפיזה, הותירה אחריה שישה ילדים. בתה הצעירה, סנאם, בת 20, סיפרה כי בית החולים הראשון שאליו הגיעו לא היה מצויד לטפל בהם, ובדרך לבית חולים אחר, אמה מתה מפצעיה.
"רסיס קרע את פניה. הבגדים שלי היו ספוגים בדמה... המשכנו לדבר איתה, התחננו שתישאר איתנו. אבל היא מתה בדרך".
מאז הסכם הפסקת האש בין הודו לפקיסטן ב-2021, סיפרו תושבים מקומיים ל-BBC, שרר שלום יחסי באזור. לדבריהם, לראשונה זה שנים, הם יכלו לחיות חיים נורמליים, וכעת תחושת הביטחון הזו נהרסה.
סנאם, שאיבדה את אמה, אמרה: "אני פונה לשתי הממשלות - אם אתם הולכים למלחמה, לפחות דאגו לביטחון האזרחים שלכם. תתכוננו. אלה שיושבים בנוחות ודורשים מלחמה - אותם צריך לשלוח לגבולות. שיראו מה זה באמת אומר. לאבד מישהו לנגד עיניהם".
סג'אד שפי, נציג אורי בממשל האזורי, אמר כי פעל במהירות האפשרית. "ברגע שקיבלתי את הידיעה שהודו תקפה, יצרתי קשר עם אנשים והתחלתי לפנות אותם".
מקור בממשלת הודו אמר שלאחר יומיים של מתקפות ותגובות נגד, הייתה "תחושה ברורה במסדרונות השלטון שהדברים מסלימים, אבל היינו מוכנים".
"היינו מוכנים כי הודו השקיעה בעשור האחרון ברכישה ובנייה של נכסים צבאיים אסטרטגיים - טילים, ראשי נפץ ומערכות הגנה".
על הבמה הבינלאומית, הייתה דאגה כי המתיחות לא תצטמצם על ידי ארה"ב, למרות מאמציה הדיפלומטיים במהלך עימותי קשמיר קודמים בין הודו לפקיסטן.
סגן נשיא ארה"ב, ג'יי.די. ואנס, אמר כי מלחמה פוטנציאלית "אינה ענייננו".
הצהרה זו לא הפתיעה, כך אמר מקור בממשלת הודו ל-BBC. בשלב זה, "היה ברור שארה"ב לא רוצה להיות מעורבת".
למחרת, ביום שישי, ההפגזות הפכו עזות יותר.
מוחמד שפי היה בביתו עם אשתו בכפר שהקוט בעמק נילום, בקשמיר שבניהול פקיסטן, על קו השליטה.
שפי בן ה-30 עמד בפתח הדלת, במרחק צעדים ספורים ממקום שבו שיחק בנו. אשתו עמדה בחצר ביתם.
"זכור לי שהבטתי למעלה וראיתי פגז מרגמה מתקרב ממרחק. בהרף עין הוא פגע בה. לא היה לה אפילו זמן לצרוח. בשנייה אחת היא הייתה שם, וברגע הבא - נעלמה. הפנים שלה, הראש שלה, לא נשאר כלום. רק ענן של עשן ואבק. האוזניים שלי הפכו חירשות. הכול השתתק. לא שמתי לב שאני צורח.
"באותו לילה, גופתה שכבה שם, ממש בבית שלנו. כל הכפר התחבא במקלטים. ההפגזות נמשכו כל הלילה, ואני נשארתי לצדה, בוכה. החזקתי בידה כל עוד יכולתי", סיפר.
אחת מאלה שהתחבאו במקלט הייתה אחייניתו, אומיימה, בת 18. היא ומשפחתה היו כלואים במקלט במשך ארבעה ימים, לסירוגין, בתנאים קשים.
"היינו שישה או שבעה אנשים דחוסים שם", אמרה. "המקלט השני כבר היה מלא. אין שם מקום לשכב - חלק עמדו, אחרים ישבו. לא היו מים לשתייה, לא אוכל", כשאנשים צעקו, בכו ומלמלו תפילות בחשיכה מוחלטת.
"לא היו מים לשתייה, לא אוכל"
בעמק ליפה שבקשמיר שבשליטת פקיסטן - אחד העמקים החשופים ביותר באזור - שהו שמס אור רחמן ומשפחתו במקלט. זהו המקלט הפרטי של שמס, אך באותו לילה הוא חלק אותו עם 36 אנשים נוספים.
ליפה מוקפת משלושה צדדים בקו השליטה ובשטח שבניהול הודו, ולכן שמס רגיל לחיות עם המתיחות בגבול. אך הוא לא היה מוכן להרס המוחלט של ביתו. הוא יצא מהמקלט בשעה 3:00 כדי לבחון את המצב.
"הכול נעלם. קורות עץ ופסולת מהבית היו מפוזרות בכל מקום. הפיצוץ היה כה חזק, שגל ההדף דחף את הקיר הראשי פנימה. יריעות המתכת על הגג נקרעו. כל המבנה זז - לפחות בחמישה סנטימטרים".
"בית הוא מפעל חייו של אדם. תמיד מנסים לשפר אותו - אבל בסוף, הכול נעלם בשניות", אמר שמס.
ארבע שעות מאוחר יותר, בחזרה בעמק נילום, אומיימה ומשפחתה יצאו גם הם ביום שבת, 10 במאי, אל נוף שהשתנה לחלוטין. "יצאנו מהמקלט ב-7:00 בבוקר. אז ראינו - לא נשאר כלום", סיפרה אומיימה.
בעוד אומיימה סוקרת את הריסות כפרה, כוחות הודו ופקיסטן החליפו באותו יום מהלומות הרסניות יותר ויותר - ירו טילים על מתקנים צבאיים זה של זה, כשכל צד האשים את השני באחריות להסלמה.
הודו תקפה שלושה בסיסי אוויר פקיסטניים, כולל אחד ברוואלפינדי - עיר המצב שבה שוכן המטה הכללי של צבא פקיסטן.
"זו הייתה חציית קו אדום", אמר קצין פקיסטני. "ראש הממשלה נתן אור ירוק לרמטכ"ל. כבר היה לנו תכנון, והכוחות שלנו היו נחושים לבצע. עבור כל מי שלובש מדים, זה היה אחד מאותם ימים בלתי נשכחים".
פקיסטן הגיבה בתקיפות על מתקנים צבאיים הודיים. במישור הדיפלומטי, גורם במשרד החוץ הפקיסטני אמר ל-BBC כי הרגע נתפס כהזדמנות להבליט את סוגיית קשמיר בזירה הבינלאומית.
"זה היה ללא הפסקה. פגישות אינסופיות, תיאומים ושיחות טלפון רצופות עם מדינות אחרות, הן עבור שר החוץ והן עבור ראש הממשלה. קיבלנו בברכה הצעות תיווך מארצות הברית, ערב הסעודית, איראן או כל מי שיכול היה לסייע בהרגעת המצב", אמר הגורם.
"ארה"ב הייתה מודאגת"
בצד ההודי, המתקפה בפהאלגם ב-22 באפריל כבר הניעה את שר החוץ ס. ג'יישנקר לשוחח עם לפחות 17 מנהיגים או דיפלומטים ברחבי העולם, כולל שר החוץ הבריטי דיוויד לאמי ושר החוץ הרוסי סרגיי לברוב. ברוב השיחות הללו, הוא טען, הדגש היה על "המתקפה הטרוריסטית חוצת הגבולות", תוך התמקדות בבניית טיעון להבאת האחראים למתקפה לדין.
ואז, בשבת אחר הצהריים לפי השעון המקומי, לאחר סבב של שיגורי טילים, התרחשה פריצת דרך דיפלומטית מפתיעה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ פרסם ברשתות החברתיות כי הושגה הסכמה על הפסקת אש.
"לאחר לילה ארוך של שיחות בתיווך ארצות הברית, אני שמח לבשר כי הודו ופקיסטן הסכימו להפסקת אש מלאה ומיידית. ברכות לשתי המדינות על השימוש בהיגיון ובתבונה רבה", כתב.
הודו ניסתה מאז להמעיט בחשיבות תפקידה של וושינגטון בהשגת הפסקת האש, ודחתה את הטענה שנושאי מסחר שימשו מנוף להשגתה.
לדברי מומחים, מאחורי הקלעים, מתווכים אמריקנים, ערוצים דיפלומטיים וגורמים אזוריים, כולל ארצות הברית, בריטניה וערב הסעודית, היו קריטיים במשא ומתן שהוביל להרגעה.
"פגענו בבסיסים אסטרטגיים פקיסטניים עמוק בשטחם, וזה בוודאי הדאיג את ארצות הברית", סבור גורם בממשלת הודו.
בפאהלגם, שם התרחשה מתקפת הטרור שהציתה את המשבר, החיפוש אחר האחראים לפיגוע עדיין נמשך.
וינאי נרוואל, קצין בחיל הים ההודי בן 26, היה בירח הדבש שלו בפאהלגם כשנרצח. הוא התחתן רק שבוע לפני המתקפה. תמונה של הימאנשי, אשתו של וינאי, יושבת ליד גופת בעלה לאחר המתקפה, זכתה לשיתופים רבים ברשתות החברתיות.
סבו, הווא סינג נרוואל, דורש "עונש חמור שישמש דוגמה" למחבלים. "הטרור הזה חייב להסתיים. היום איבדתי את נכדי. מחר, מישהו אחר יאבד את יקיריו", אמר.
ראיס אחמד בהאט, שהיה עד לזירת הפיגוע, הדריך טיולי סוסי פוני באתר הנוף שבו התרחש הירי. הוא סיפר כי ענף התיירות שלו קרס מאז.
"התוקפים אולי הרגו תיירים באותו יום, אבל אנחנו - תושבי פאהלגם- גוועים מדי יום מאז. הם הכתימו את שמו של היישוב השלו הזה. פאהלגם מפחדת, ותושביה שבורים".
המתקפה הייתה מכה קשה לממשלה של מודי, שהחלה לקדם את התיירות בקשמיר הציורית, הידועה בעמקיה הירוקים, אגמיה והרים מושלגים, מאז ביטול מעמדה האוטונומי ב-2019. גורם בממשל ההודי אמר כי ייתכן שהדבר יצר בניו דלהי תחושת ביטחון כוזבת.
"אולי נסחפנו מההיענות לתיירות בקשמיר. חשבנו שהתגברנו על משוכה, אבל טעינו", אמר.