ארבל יהוד, ששוחררה מהשבי בעזה לפני כארבעה חודשי'ם התייצבה היום (שני) בוועדת החוקה בכנסת. יהוד נשאה דברים קשים וטעונים נגד מדיניות הממשלה בכל הנוגע להשבת החטופים הנותרים.
ארבל, שנחטפה מקיבוץ ניר עוז יחד עם בן זוגה אריאל קוניו, פתחה את דבריה ושאלה את חברי הכנסת: "נראה לכם הגיוני ונכון שאני היא זו שצריכה להיות פה ולזעוק את זעקתו לחופש של אריאל אהובי, של דוד אחיו ושל יתר בני הערובה? הם שם כבני ערובה לחיי המחבלים ולהישרדות ממשלת נתניהו".
יהוד תיארה את הרעב, ההשפלות, והפחד מהפצצות של צה"ל שפגעו באוכלוסייה העזתית שסבבה אותה בימי השבי. "כשנפגעו עזתים שהיו קרובי משפחות המחבלים שהחזיקו בי, הוכיתי והושלכתי לבידוד לימים ארוכים. בלי אוכל ראוי למאכל אדם וברמת היגיינה של מחנות ריכוז בשואה", סיפרה.
"אזרחי ישראל, צאו לרחובות"
בדבריה פנתה יהוד אל הציבור, שרי הממשלה וחברי הכנסת כדי לפעול להפסקת הלחימה ולהחזרת החטופים שנשארו בעזה: "אני דורשת מכם, שרי הממשלה וחברי הכנסת, לפעול להפסקת הלחימה ולהחזרת בני הערובה. רק משא ומתן יציל אותם. אנחנו לא כמו המחבלים, אצלנו ערך חיי אדם הוא עקרון עליון. אל תפקירו אותם", אמרה. "אזרחי ישראל, צאו לרחובות. עצרו את שגרת החיים במדינה עד שכולם ישובו. עד אז לא נחזור להיות העם שהיינו, המדינה שבה בחרנו לחיות".
היא הדגישה כי שיקומה האישי ושיקומם של שאר החטופים ששוחררו, לא באמת יכול להתחיל כל עוד יתר החטופים בעזה עדיין מוחזקים: "פיזית אנחנו פה, אבל בנפש, אנחנו עדיין בשבי איתם".
"הממשלה בוחרת להמשיך לסכן את חייהם של החטופים"
ארבל יהוד חשפה כיצד בליל חילוצם של לואיס הר ופרננדו מרמן ברפיח, היא חששה שהיא הולכת למות: "בחרתי להיפרד בלבי ממשפחתי, הרגשתי שזהו יומי האחרון". עם חזרתה לישראל, לדבריה, התברר לה שהשחרור היה בראש מעייניה של משפחתה אך לא של המדינה: "האמנתי שמשפחתי וממשלת ישראל יעשו הכול כדי לשחרר אותי. צדקתי לגבי משפחתי, אבל הממשלה בחרה להמשיך בדרך צבאית שמסכנת את חייהם של החטופים גם 591 מפרוץ המלחמה".