תגובות רבות נכתבו על הטור של קלמן ליבסקינד בשישי האחרון במעריב ובוואלה ("אחיי אנשי השמאל, למה כן ביבי"). ובצדק. עבור המעטים שלא קראו, להלן תקציר הטור: אתם אנשי השמאל, גם המרכז, תגרמו לנו הימנים לתמוך בנתניהו דווקא בגלל השנאה. הרי לא קיבלתם אותו כבר בשנת 1996, הקדנציה הראשונה שלו, אז כבר עדיף נתניהו על מגרעותיו.
לפני התגובה, מילה על קלמן ליבסקינד. קלמן עיתונאי מצויין, ליבו במקום הנכון, איש הגון ובעיקר כזה שיודע לתקוע גם למחנה שלו. לאחרונה פרסם טור שבו חילק את הארץ לאלה שישנים טוב בלילות ולאלה שלא. הוא נמנה על אלה שלא ישנים טוב כי קרובי משפחתו משרתים בעזה. החרדים, כתב, ישנים מעולה בלילות כי אין חשש שמישהו ידפוק אצלם בדלת, בבני ברק, מודיעין עילית או שכונות חרדיות בירושלים או בית שמש. את הטור הזה שלו שיתפו לא מעט אנשים שאינם ממחנהו. הגון, כבר אמרנו. אני גם מחבב אותו ואפילו גדלנו באותו אזור. אני באשדוד, הוא במושב ניר גלים, התבדחנו על זה כמה פעמים.
אני ממש לא איש שמאל. מחזיק מעצמי איש ימין, מסורתי, ולמרות זאת מעולם לא היתה לי רבע טינה או קמצוץ כעס על אנשי שמאל. אני מאמין בלב שלם שכולנו, שמאל, ימין ומרכז רוצים בכל ליבם בהצלחתה של מדינת ישראל, שגשוגה וביצור מעמדה. ההבדל בין קלמן לביני הוא שלי אין כעס על השמאל. ואין טינה. לקלמן יש והרבה. לכל אורך המאמר, מעלה קלמן טענה אחת וחוזר עליה בשלל דוגמאות: השמאל לא קיבל את נתניהו, ולא יקבל גם את לוין, מירי רגב, דודי אמסלם, ניר ברקת, ניסים וטורי ועוד. "הרי את כל אחד מהם אתם רודפים ברחובות, בכנסים, בבתי קפה ומתייחסים אליהם כאנשים ללא לגיטמציה", כך קלמן. ומה בעצם הטענה? השמאל, גם אנשי המרכז, מתעבים את נתניהו כי הוא איש ימין. רודפים אותו משנת 1996, טוענים שאינו לגיטימי, שוקלים להוציאו לנבצרות, הכל אך ורק משום שהוא ימני.
שמיר של אז, בנט של היום
ואני רוצה לענות לו בשם אחד: יצחק שמיר. מפקד הלח"י, היורש של ראש הממשלה מנחם בגין, האיש שכיהן במצטבר כ-6 שנים כראש ממשלה. שמיר היה איש ימין אמיתי. נץ טורף כפי שקראו לזה פעם. נוקשה מאד וחסיד ארץ ישראל השלמה. הרבה הרבה יותר ימני מנתניהו, שהוא לטעמי אופורטוניסט מוחלט, איש שלכל אורך הקריירה פעל רק למען אדם אחד: בנימין נתניהו. נתניהו הצביע ארבע פעמים בעד ההתנתקות, שעד היום קלמן וחבריו מקללים אותה בכל פה, ניהל מו"מ באמצעות המיליארדר רונלד לאודר על הסכם עם סוריה ונסיגה מרמת הגולן, נאם את נאום בר אילן ב-2009 שכותרתו שתי מדינות לשני עמים ועוד ועוד.
יבואו ויגידו תומכי נתניהו, כן, אבל הוא מרמה את הגויים, ומשטה בפלסטינים כבר שנים ועושה את כל התחמונים הללו כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית. אז נזכיר לחברים כי נתניהו, הוא ולא אחר, החזיר חלקים מחברון בשנת 1997, חברון עיר האבות. נתניהו גם שלח את איש סודו עו"ד איציק מולכו בשנת 2013 לדון על הסכם להקמת מדינה פלסטינית שכלל בין השאר נסיגה לקווי 67' עם חילופי שטחים, פתרון מוסכם בירושלים ואחיזה פלסטינית בבקעת הירדן. נתניהו לא הכחיש את הדיונים על סוגיות שהן טאבו מוחלט בימין ולשכתו רק הגיבה לעיתונאי "ידיעות אחרונות" נחום ברנע כי "לא היו שום סיכומים".
שמיר, איש ארץ ישראל השלמה, היה מתחלחל רק מלדבר על הדברים האלה. אגב, שמיר הימני, שרצה ופעל כל חייו לשלטון ימני, כינה את נתניהו בשם "מלאך חבלה". ולמה אני מתעכב על שמיר? לא רק בגלל שהערכתי אותו מאד, אלא כדי להפריך את הטענה של קלמן כי לא תהיה לגיטימיות לראש ממשלה ימני. אז לשמיר היתה לגיטימציה מוחלטת, גם בקרב יריביו. היתה לו מלחמת עולם עם שמעון פרס אבל עם יצחק רבין היו לו יחסים מעולים. הוא אהב והעריך את יצחק רבין ורבין חש אותו דבר כלפיו. ושניהם, שמיר ורבין, תיעבו בכל ליבם את פרס.
היו לו כמובן התנגדויות רבות בקרב יריביו, אבל לגיטמציה מלאה ומוחלטת. דווקא במפלגתו שלו, הליכוד, קראו עליו תיגר. אריק שרון ודוד לוי רצו לרשת אותו. פעלו נגדו בכל הכוח במוסדות המפלגה. בשנת 1990 אף התארגנו נגדו דוד לוי, אריאל שרון והשר יצחק מודעי ועוד קבוצת ח"כים בליכוד במה שכונה "החישוקאים", שפעלו להצר את צעדיו המדיניים.
או נפתלי בנט, איש ימין שעבד בלשכת נתניהו, מנכ"ל מועצת יש"ע, חובש כיפה, שנכנס בשנת 2021 ללשכת ראש ממשלת ישראל וזכה למלוא הלגיטימציה מהמרכז, מהשמאל, כמעט מכולם, חוץ מאשר מנתניהו. נתניהו לא היה מסוגל לקרוא לו ראש הממשלה. רק נפתלי. או בנט. ורוב חברי מפלגתו הליכוד עשו הכל לבזותו, סירבו להעניק לו בדל לגיטמציה. איש ימין, כן?
ולכן הטענה של קלמן ליבסקינד שאף איש ימין לא יקבל הכרה, לגיטמציה, מופרכת עם ראש ממשלה שפעל כאן 6 שנים והפסיד בשנת 1992 ליצחק רבין בעקבות גל פיגועים ברחובות ישראל.
המהפך של נתניהו
ומכאן לנקודה העיקרית: ההתנגדות לנתניהו היא לא רק במחוזות המרכז והשמאל. היא גם תופסת תאוצה בימין. הרבה בגלל נתניהו האיש, לא רק בשל מדיניותו. איש שבחר לאורך כל הקריירה לפלג, להסית, למצוא לעצמו תמיד דמונים יריבים מהמחנה השני, רק כי זה שירת את מטרותיו הפוליטיות. מאז לחישת "השמאל שכח מה זה להיות יהודים" לרב יצחק כדורי ולכל כל הקריירה. להסית, לפלג, להרבות שנאה בין חלקי העם.
בפברואר 2020 הושמעה קלטת של מקורב המקורבים שלו נתן אשל, אומר בין השאר: "השנאה היא מה שמאחדת אותנו". ומי כמו נתק'ה אשל מכיר את נתניהו ודרכי פעולותיו.
אז נתניהו שנוא על ידי חלקים בציבור במשך שנים, בעיקר בשל אופיו, לא בשל היותו איש ימין. דוגמא אחת מאלף דוגמאות שאפשר להביא: נתניהו התגאה כל השנים שהוא המגן הגדול של שלטון החוק, מגינו של בית המשפט העליון. הארכיון מתפוצץ ממש מנאומים, ראיונות, סינקים וסטריפים שבהם התגאה במערכת המשפט הישראלית, מספר שהוא מגינה, מפרט איך פעל נגד כל מי שרצה לפגוע בעצמאותה, ומתפאר שהיא שם דבר בכל העולם.
בשנת 2017 החלו החקירות נגד נתניהו, בינואר 2020 הוגשו נגדו כתבי האישום בתיקי האלפים. מאותו רגע הפך "המגן הגדול של שלטון החוק ובית המשפט העליון", לאיש שנותן רוח גבית אדירה לשר המשפטים שלו יריב לוין לבצע הפיכה משטרית ולקרוע את הארץ לחתיכות. ולמה? כי הוא רוצה לנקום במערכת המשפט על כתבי האישום נגדו.
הרשימה ארוכה: למה להתנגד לנתניהו
העם כולו, הציבור בכללותו, לא מעניין את נתניהו באותה מידה. הוא ממש לא ראש ממשלה של כולם. הוא פעל כל השנים לשמור את תמיכת תומכי הליכוד, יעשה הכל למען הציבור החרדי, יפעל למען המתיישבים ביהודה ושומרון, אבל הרבה פחות מעניין אותו מה יגידו או יעשו כאלה שאינם נמנים על תומכיו.
זו הסיבה שלא ביקר כמעט בקיבוצים לפני טבח 7 באוקטובר ולא דרך עד היום בקיבוץ ניר עוז, סמל ההפקרה של הממשלה בראשותו. לא דברים שיוסיפו לו אוהדים ואהבה בצד השני. ויש כמובן את כל הדברים שכולנו חווים בשנתיים האחרונות, כישלון אחר כישלון, מחדל אחר מחדל, וממשלה שעושה הכל חוץ מלדאוג באמת לאזרחים. ועל הכל מנצח נתניהו, ראש הממשלה הכי דומיננטי שהיה כאן מאז ימי דוד בן גוריון.
הרשימה ארוכה, נזכיר רק מה קרה קרה מתחילת הקדנציה בינואר 2023: ניסיון בוטה ואגרסיבי לבצע מהפכה משפטית, טבח 7 באוקטובר, הגדול בהיסטוריה של העם יהודי מאז השואה, 1863 הרוגים, אלפי פצועים, יתומים, אלמנות, חורבן גדול. והבריחה מהאחריות, והניסיונות להפיל את האשם על כולם, צה"ל, שב"כ, בתי המשפט, כולם, רק לא עליו. וההסתה הקשה של בנו ושאר מקורביו נגד כל שומרי הסף, ראש שב"כ, היועצת המשפטית לממשלה, הפצ"רית, כולם. כל מי ששמו לא נתניהו. והסירוב הזדוני להקים ועדת חקירה ממלכתית לחקירת הטבח שאולי ימנע כאן טבח נוסף, והכל מסיבות אישיות. והחטופים שנרצחו כי עיכב עסקאות ו-59 החטופים, החיים והמתים, שעדיין שם. והאישומים בתיקי האלפים והניסיונות להימלט מאימת הדין.
והרשימה עוד ארוכה קלמן ליבסקינד. וזו הסיבה לזעם הגדול, האדיר, נגד נתניהו. זו הסיבה גם לשנאה. לא עובדת היותו ימני.